שד מהגיהנום

34

"בוקר טוב מלאך קטן.." לחשתי באוזנו.  חיוך קל על שפתי, אפי  מתחכך על קו הלסת שלו במגע עדין "מממ.. לא רוצה לקום.." ממלמל ישנוני, מתחפר חזרה בחזה שלי מתעטף בכנפיי השחורות "אתה צריך לקום בסופו של דבר" אמרתי מכרבל אותו קרוב אלי "אבל נעים כאן" קבע קובר את פניו בשקע צווארי. הדופק שלי נהיה מהיר, תחושת המגע שלו על עורי החשוף משגעת אותי "אתה יודע מה יכול להעיר אותי..?" אמר עם חיוך קטן על שפתיו כמו מסתיר סוד "מה מלאך שלי?" לחשתי מלטף את גבו בחיבה "תשתה מהדם שלי" מבקש מסתכל עלי. מבט מתחנן בעיניו "אותלו, רק אתמול אשפזו אותך על עיבוד דם" אמרתי רציני "לא אכפת לי! אני רוצה להרגיש ככה שוב! זה טוב יותר מכל דבר שהרגשתי בחיים שלי!" מרים מעט את קולו. והמבט שלו.. ראיתי את המבט הזה בעבר.. בפניהם של נרקומנים, מכורים. 

נאנחתי קלות  מאוכזב "לא היום מלאך קטן" צביטה קטנה לפטה את ליבי מהמחשבה שהוא לא רוצה אותי, לא באמת. הוא רק מחור אלי "מעצבן" קבע מבט מאוכזב על פניו, כמו ילד קטן שלא קיבל את הצעצוע שרצה, ואני חייב להודות זה היה די חמוד.  נישקתי אותו, מצמיד את גופו הקטן למיטה "ממ.." גנח בשקט לתוך הנשיקה, גופו נצמד לגופי בתשוקה בוערת, גם אם זה לא הדדי.. אני לעולם לא אוכל להפסיק לחשוב עליו..

"מלאך שלי.." לחשתי לבין שפתיו לא רוצה לעצור לרגע אחד. "דנטה?" התנתק ממני מתנשם. ,"עם נמשיך.. תהיה לנו בעיה גדולה כאן" הסתכלתי מטה על הבליטה שגדלה במכנסיו. הוא הסמיק מעט שהבין את כוונתי "אני לא רוצה להפסיק.." ממלמל מכסה את פניו בידיו. צחקתי "אחרי כל מה שעשינו המלאך שלי עדיין מובך?"  הרמתי גבה בחיוך, "פשוט תסתום!"  קרא. פניו אדומות בגוון ארגמני על העור השזוף שלו  "ותנשק אותי עכשיו.." הוסיף נצמד אל גופי בכוח. מנשק אותי כאילו אני אוויר לנשימה בשבילו. מגע שפתיו.. לשונו בפי.. ידיו על חזהי, כל חלק בו מטריף אותי גורם לי לרצות יותר ממנו. הצמדתי אותו למיטה ידיו מעל ראשו "בוא רק אל תשכח מי זה שנמצא בשליטה" הזכרתי לו בחיוך חושף שיניים. הוא מהנהן הנהון קל מתפתל תחתי. 

שחררת אותו לרגע אחד מוריד את החגורה בג'ינס שלי קושר את ידיו למיטת בית החולים "אם תשמיע קול אתה תיענש, זה ברור?" שאלתי בקול תקיף נהנה מהשליטה עליו. הוא מהנהן קלות בלי לומר מילה. "אתה   הולך עכשיו למצוץ את האצבעות שלי כמו כלבלב טוב" מהנהן פותח את פיו מוכן לקבל את אצבעותי עמוק בפיו,