שד מהגיהנום

97

הכאב מפלח את גבי במקום שפעם הכנפיים שלי היו, מתנשף קרסתי על האדמה בכאב ותשישות "דנטה!" הוא קראה קופץ עלי בחיבוק דמעות בעיניו "אתה חיי!" מצליח להגיד בין הדמעות "ברור שאני חיי מלאך שלי.." החזקתי את פניו ונישקתי אותו על שפתיו מאושר שהוא בסדר. התנתקתי ממנו "אשה, איפה אנחנו?" שאלתי מסתכל סביב "במקום שלוציפר נפל, גיא בן הינום" היא נעמדה בקושי רב "הגב שלך בסדר?" שאלתי מודאג "לא, אבל הוא יהיה" הנהנתי קלות, גבי עוד מדמם "אותלו אין לך במקרה בתיק משהו לגב שלי ושל אשה נכון?", הוא הנהן בידיים רועדות מצמיד ממחטה לחתך על צווארו, מוציא מספר צמחי מרפא וקוטש אותם למשכה, מורח אותן על הכנפיי- איפה שהכנפיים שלי פעם היו, "איי!" צעקתי בכאב "סליחה! אני משתדל לא להכאיב.." הוא לחש חובש את גבי בזהירות, "זה בסדר.." אשה קרסה על הרצפה החולית "נישאר כאן עד מחר, הגישה שלהם לעולם האנושי מוגבלת" הנהנתי "מחר נהיה בטוחים", "כמה בטוחים שאפשר להיות במצב הזה" הוא נאנח "זה היה טעות לברוח לאורגון.." "אני הזהרתי אתכם מסיילם!" היא אומרת מבט מותש על פניה "זה לא משנה עכשיו, צריך לחכות רק שירח הציידים יעבור וכולנו נהיה בסדר.." אשה מרימה אליו מבט "אני מקווה" היא אומרת "אשה די להיות ככה" אותלו עבר לטפל בפצעים של אשה "אוי גאד אשה.. ממה זה?" מתכווצת מכאב "שוט..", דמעות עלו בעיניו מהפצעים המחרידים על גבה "זה נוראי.." מלמל בלחש "כן.. אבל זה לא הפעם ראשונה, זה יחלים יותר טוב בעוד כמה ימים", לא הצלחתי להקשיב לשיחה שלהם חשבתי רק על מה שלילית אמרה.. חצי מלאך.. איך בדיוק..? זה לא אפשרי!