המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 1

מרי

"חתיכת כלבה!" איזה בוקר נפלאה זה לפתוח את הבוקר כ‏שמקללים אותך.
מיס רוקסי,היא בחורה ‏נאה מאוד בת 26,בלונדינית רזה.
הבחורה הזאת ממש עכשיו זרקה את הפרחים שנתתי לה לעבר הרגליים שלי כאילו אני איזו ‏אשפה שלה.
אני מביטה לעברם,הם מונחים לרגליי והיא בירכה אותי הבוקר בצרור קללות,והכל בגלל ‏בן אדם אחד,סטפן קווין.
אתם בטח שואלים מי זה?
אז ככה סטפן קווין הוא הבוס שלי והוא חתכת חרא הכי גדול שאני מכירה וגם הכי חתיך שראיתי בחיי.
הוא בן 32,מטר תשעים ,שיער בלונדיני פאקינג ‏שנראה תמיד מסודר,‏איך לעזאזל הוא עושה את שכל שערה עומדת במקומה ?! ועיניים שלו ירוקות רק מלהביט לתוכן אני מאבדת את הריכוז.
סטפן הוא מנכ"ל של חברת פרסום מפורסמת ‏בניו-יורק,"קווין". כן הוא ‏פאקינג קרא לחברה על שם המשפחה שלו.
למרות המראה המתעתע שלו נכון שהוא מושך מבחוץ, אבל הוא חתיכת שטן בבפנים.
"‏בגללך הוא עוזב אותי! את חתיכת זונה!" ‏והנה זה מתחיל שוב, כל פעם את אותו הסיפור.
"אני מצטערת מאוד,גברת רוקסי. אני פושט מבצעת את העבודה שלי" רוקסי ממהרת לקחת את הכוס המים שמונח על שולחנה ‏ומשליחה את כל ‏המים שבתוכו עלי!!! .
זה לא אמיתי כמה עוד אני צריכה לסבול בשביל להתפרנס בכבוד!!
פשוט מצויין.
"ידעתי את זה שהוא מזיין אותך! הוא חתיכת חרא" היא צועקת לעברי וכן היא צודקת הוא אכן חתיכת חרא של בן אדם היא לא צריכה לספר לי על זה.
אני לא טורחת לתקן אותה ולעמיד אותה על טעותה מעולם לא שכבתי עם הבוס שלי,
אני בחיים לא אתן לסטפן לגעת בי.
"שיהיה לך יום טוב,גברת רוקסי" אני טורקת את הדלת מאחורי וממשיכה משם למעלית.
אפשר לשמוע את קולה ואת הצרחותיה של רוקסי עד המעלית עצמה.
כל פעם ‏שמטומטם הזה מסיים לזיין מישהי הוא ‏פאקינג שולח אותי לזרוק אותן ואני עוד צריכה להביא להן מתנות פרידה.
והכל פעם זה אותו סיפור שחוזר על עצמו,כולן חושבות -שהוא זרק אותן בגללי.
‏פאקינג מתוקות תתעוררו על החיים שלכן ‏הבנאדם מזיין כל דבר שזז. ‏
למה הן תמיד חושבות שהוא יישאר איתן או יבנה איתן מערכות יחסים?!

.........................

סוף סוף אני מצליחה להגיע אל הבניין המשרדים אחרי פקק עצום של כמעט שעתיים.
אני נושמת עמוקה ואומרת שלום לשומר.
משם אני רואה את ‏ג׳ינה המזכירה של הקבלה,שולחת לעברי מבטים מתעבים.
אני מגלגלת עיניים,נכנסת אל המעלית ולוחצת על קומה 23.
"תעצרו את המעלית!!" צעקה נשמעת מאחורי,אני שמה את ידי בין דלתות המעלית ועוצרת אותן מלהיסגר.
דנה רצה לכיווני כשבידיה מלאות בתיקיות. "מה כל זה,לעזאזל?" שאלתי אותה בדיוק כשהיא נכנסת למעלית. "העבודה שלך! זה מה שזה. בגלל שמר קווין לא ראה אותך במשרד שלך, הוא התעצבן ושלח אותי להביא את כל התיקיות מהמשרד של גריס. אני יכולה להבין למה אני צריכה לעשות גם את זה שיש לי גם ככה עבודה ממר בראון?!" דנה נאנחת בתסכול.
דנה היא הייתה המזכירה האישית של מר בראון,מארק בראון יותר נכון.
הוא היה שותף העסקים של הבוס שלי,סטפן קווין.
אני מגלגלת עיניים.
‏הבנאדם הזה פשוט לא יאומן, ‏הוא פאקינג שלח לי הודעה בשש וחצי בבוקר ללכת לזרוק את רוקסי והוא לא זוכר את זה.
חתיכת בן זונה.
"יש לו ‏בעיית ‏זכרון רצינית. הוא פאקינג שלח אותי לזרוק עוד בחורה היום" דנה מנסה לסדר את התיקיות שבידייה.
אני מתקדמת אליה ולוקחת ממנה כמה תיקיות .
"שוב?!" היא פוקחת את עיניה לרווחה .
"‏בעצם אני לא צריכה לשאול לפי איך שאת נראית אני עכשיו מבינה למה את כל כך רטובה"
אני חייבת להגיע למשרד שלי ו‏להחליף בגדים, החולצה שלי ‏שקופה ואפשר לראות דרכה את חזיה אדומה שלי.
"כן. החיים פשוט נפלאים" אני אומרת ‏בציניות.
דנה מצחקקת בדיוק שהדלתות המעלית נפתחות.
אנחנו יוצאות ממנה וממשיכות בדרכנו לכיוון המשרד שלי.
אך ברגע שדנה פותחת את הדלת של משרדי .
דלת המשרד של סטפן נפתחה בתנופה וסטפן עומד שם כשזרועותיו משולבות על חזהו ועל פניו מבט עצבני.
זה מתחיל שוב.
"איפה ‏פאקינג היית?" סטפן נוהם ומתקרב אלי בכעס.
מאחורי כתפו עמד חברו הטוב ושותף העסקים שלו,מארק בראון.
"בוקר טוב,מר בראון" אני מברכת אותו לשלום.
ואני יודעת מצויין שזה ‏מרתיח את סטפן. "בוקר טוב,מס טיילור" מחזיר לי מארק בחיוך משועשע וקורץ לעברי.
אני מחזירה את מבטי אל סטפן שכבר נהיה אדום מרוב עצבים.
"מר קווין,אמרת לי ללכת היום ‏להיפרד מרוקסי. אז עשיתי את העבודה שלי" סטפן מרים גבה ונראה מבולבל.
"מי זאת ‏לעזאזל,רוקסי?" ברור שהוא לא ידע איך קוראים לה.
הוא מזיין אותה יותר משבועיים ואין לו מושג מה שמה?!
וואו ‏הבנאדם הזה באמת חלאה.
"מה אתה צריך,מר קווין?" אני מסתכלת סביב ורואה
שדנה כבר נעלמה לתוך המשרד שלי,כלבה.
ברור שהיא ‏תשאיר אותי לבד.
פחדנית.
"תשלחי את ‏אישורים למשרד של מקסימו. ‏
שיוכלו כבר להתחיל ‏לצלם את הפרסומת של הבושם החדש" אני מהנהנת.
סטפן מסתובב,חוזר למשרדו וטורק אחריו את הדלת.
"חתיכת חרא" אני ממלמלת וממשיכה אל המשרד שלי.
"את כלבה,איך יכולת לעזוב אותי ככה?!" דנה שוכבת על הספה שלי ועוצמת את עינייה.
"אין מצב שאני אהיה באותו חדר כשמר קווין עצבני" אני מתיישבת לידה ונאנחת.
"למה החיים שלי כל כך קשים?!" אני מעיפה את ראשי על משענת הספה ועוצמת עיניים.
"מה את אומרת על לצאת היום?" היא שואלת אותי וחיוך נמרח על שפתיי.
אני פוקחת עיניים ‏ומסתכלת על דנה. "אני בפנים" דנה קמה ומוחאת כף. "אוקי,אני אדבר עם רוס, נחפש מקום ואני אשלח את הכתובת"
"נשמע מצויין" דנה מתקדמת לעבר היציאה מחדרי פותחת את הדלת ואומרת לי בלעג. "אל ‏תשכחי לשלוח את האישורים" היא עושה ‏חיקוי של סטפן.
אני תופסת בכרית הכי קרובה אלי וזורקת אותה לעברה אך ‏היא מתחמקת ממנה. "כלבה!" אני קוראת אחריה. "אוהבת אותך! ונפגש אצלך יותר מאוחר" היא צועקת כ‏תשובה.
אני צוחקת,קמה מהספה והולכת אל המחשב שלי.
אני שולחת את כל מה שצריך לשלוח ועוברת על המיילים של סטפן.
פשוט ‏זוועה מה שהולך פה,למה הבנות כל כך נואשות כאן.
אני מוחקת כמה מיילים זבל ועוברת על הדברים החשובים.