המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 48

מרי

"סטפן לא התעצבן עלייך שאת מאחרת הבוקר?" שואלת דנה ולוגמת מהקפה שלה.
"לא יודעת. וזה גם לא עניין אותי מה הוא חושב" עניתי.
החלטתי שמגיע לי היום יום פינוק. אז החלטתי ללכת עם דנה לאיזו ארוחת בוקר מפנקת לפני העבודה.
לא הודעתי לסטפן שאני מאחרת ואני גם לא מתכוונת להודיעה לו.
לא מגיע לו לדעת מה קורה בחיים שלי כמו שהוא לא מספר לי כלום על שלו.
אני גמרתי עם זה.
"אז בגלל זה הוא מתקשר אלייך משבע בבוקר?" דנה אצביע על הטלפון שלי שנמצא על השולחן ורועד בגלל שיחה נכנסת מסטפן.
זאת כמה השיחה 12 שלו להיום.
הבן אדם לא מבין ‏רמזים?
שיעזוב אותי במנוחה כבר.
"כן."
דנה מצחקקת ונראית מרוצה מאוד מתנהגות שלי.
אבל לא בא לי יותר לדבר על סטפן,בא לי לדעת מה קורה איתה ועם מארק.
"אז.... מארק? מה קרוב איתו בדיוק?" דנה כמעט ירקה החוצה את הקפה ברגע שהזכרתי את שמו.
"אין כלום" היא עונה במהירות ומנקה עם כף ידה את סנטרה.
"כן,בטח" עניתי בציניות וגלגלתי את עיניי.
"מה את מסתירה ממני? והפעם באמת תגידי את האמת ושלא תעיזי לחרטט אותי" הזהרתי אותה.
דנה נאנחת בכבדות.
"הוא רוצה לצאת איתי לדייט. אבל אני עדיין לא מוכנה לזה" היא עונה בשקט.
"למה?" שאלתי בדאגה.
"אני לא חושבת שהוא הנכון בשבילי,מרי. שכבנו רק פעם אחת,מאז הוא רודף אחרי ולי זה לא מתאים כל כך" הרמתי גבה לעברה.
"רק פעם אחת ‏שכבתם? חשבתי שיותר" את המשפט אחרון אמרתי בלחש אך כנראה שדנה שמעה אותי,כי היא זרקה לעברי חתיכת ‏קוראסון.
"זה לא מצחיק" היא אומרת בטון עצבני.
ולי זה כן גרם לצחוק בקול.
"אני רצינית,מרי. הוא לא בשבילי"
"אבל איך את יודעת את זה אם לא ניסית בכלל? אולי הוא כן אחד שלך" שאלתי,הרמתי את הקפה שלי ולגמתי ממנו.
"כי יש לי הרגשה" היא עונה.
זה גורם לי שוב לגלגל את עיניים.
"מה קורה בנות?" קולה של שאנון גורם לנו לעצור את השיחה.
דנה אולי ‏ניצלה הפעם אך בפעם הבא אני לא יוותר לה בכזאת קלות.
"היי,קנית את השמלה?" שואלת אותה דנה.
"כן. היא נראית נפלא עליי. אני כבר אראה לכן כשנגיע הביתה" שאנון אומרת בתרגשות.
חיוך קטן נמרח על שפתיי.
"הייתי שמחה לראות את זה. אך אני חייבת לזוז לעבודה" אומרת דנה וקמה מהכיסא שלה.
"כן,גם אני" אמרתי בעצב.
"אוף,לא נורא. תראו כבר בערב. נעשה ערב בנות ביחד!" מעודדת שאנון.
דנה מחייכת אליה חיוך אוהב.
רואים עד כמה דנה אוהבת מאוד את באחותה הקטנה.
"מה שתגידי,קטנה" דנה משפשפת את ראשה של שאנון ומחבקת אותה.
דנה יותר גבוה משאנון אז היא אוהבת להציק לה בכל הזדמנות שיש לה.
"תפסיקי" מתלוננת שאנון.
"לא רוצה" דנה מוציאה לשון לעברה.
"את מתנהגת כמו ילדה קטנה" אמרתי וצחקתי.
"שקט את"
אנחנו צוחקות בקול וממשיכות ללכת בדרכנו על המדרכה.

............

ברגע שאני נכנס למשרד שלי,סטפן מסתער פנימה ונראה עצבני מאוד.
אני מביטה בו באדישות מוחלטת כשהוא ממשיך אל שולחני ונעמד מולי.
"איפה היית,לעזאזל?" הוא נהם.
"ארוחת בוקר" עניתי באדישות.
אך ‏בואו נודע על האמת אי אפשר להיות אדיש עליו כשהוא לבוש בחליפת העסקים הזאת.
הוא נראה בה סקסי בטירוף!
לעזאזל איתי.
"מרי,היה לנו פאקינג פגישה עם מאסימו בשמונה בבוקר! איך יכולת להיות כזאת חסרת אחריות?!" הוא שואל בכעס ונראה עכשיו מאוד מאוכזב ממני.
"אני מבין שיש בינינו בעיות,אך זה לא אמור להיות קשור לעבודה שלנו. אם את רוצה את העבודה הזאת,תעשי אותה" הוא אומר בטון קשוח ויוצא בסערה ממשרדי.
נשענתי לאחור עם גב הכיסא שלי,בלעתי רוק והרגשתי רע מאוד.
‏לא הייתי צריכה להיות חסרת אחריות כזאת.
אחרי הכל הוא צודק.
הבעיות שלנו לא קשורות לעבודה.
אני חייבת ‏להתאפס על עצמי,כי אני ‏מאבדת את זה לגמרי.

..............

סטפן

מה קורה לעזאזל למרי?
ממתי היא נהייתה כזאת חסרת אחריות.
היא ידעה ‏שהפגישה הזאת חשובה לנו מאוד.
נכנסתי למשרדי בכעס וטרקתי מאחורי את הדלת.
התקדמתי אל שולחני,התיישבתי על הכיסא והתחלתי לכתוב מייל למאסימו שאני ‏אצטרך לדחות את הפגישה למועד אחר.
בזמן שאני מקליד במרץ,דלת המשרד שלי נפתחת ומרי נכנסת פנימה כשעל פניה מבט עצוב.
אני מפסיק את מה שאני עושה ועובר להתמקד בה,כמו כל פעם כשהיא נכנסת למשרדי.
"כן,מיס טיילור" עיניה של מרי נפערות בקטנה אך היא ישר הזיזה את מבט הצידה.
היא כנראה הבנה שאני ממש עצבני עליה כי קראתי לה מיס טיילור.
"אני מצטערת. לא התכוונתי שזה מה שיקרה. לא זכרתי את הפגי-" קול מוזר יצא מפי של מרי.
היא מהירה לכסות את הפה עם היד והביט בי בעיניים פרועות.
מה קרה?
למה היא נראית כאילו היא הולכת להקיא בכל רגע.
קמתי במהירות מהכיסא עד שהוא התנגש בחלון שמאחורי,"מה קרה? את בסדר?" מיהרתי לעברה אך היא הרימה את ידה באוויר וגרמה לי להיעצר במקום. "אני בסדר. ר-ק תן לי שניי-ה" היא מלמלה בקושי מאחורי ידה כשהיא מהירה אל מחוץ למשרדי.
ראיתי אותה רצה לכיוון השירותים ,היא מהירה להיכנס פנימה ולטרוק אחריה את הדלת.
יצאתי גם אני אחריה אך לא נכנסתי לשירותי הבנות,אחרי הכל זה לא ‏מכובד.
וגם הייתי הבוס של המקום ואז זה לא הולם בכלל.
נשענתי על הקיר שליד הדלת והמתנתי עד שמרי יצאה משם.
היא הזיזה את שיערה אל מאחורי כתפה ונראית פתאום חיוורת מאוד/
"את בסדר?" שאלתי שוב.
"כן,‏כנראה אכלתי משהו מקולקל היום. אני בסדר" מרי חייכה אלי חיוך שלא יגיע לעיניה וזה ממש לא הרגיע אותי.
"בטוחה?" היא הנהנה שוב.
"כן. אני מצטערת שוב על מקודם. זה לא יקרה יותר" לפני שהספקתי לענות לה,מרי הסתובבה במהירות וברחה משם למשרדה.
"מה לעזאזל זה היה עכשיו?" מלמלתי לעצמי.
שפשפת את עורי בזמן שחזרתי למשרדי שוב והרגשתי מאוד מוטרד ממה שקרה עכשיו.
"אני מקווה שהיא בסדר" אמרתי לעצמי.