המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 46

מרי

למחרת בבוקר לבשתי מכנסיים בצבע ירוק כהה וחולצת כפתורים לבנה.
משכתי את שפתיי ב‏שפתון ורוד עדיין ואפרתי את פנייה באיפור עדיין.
הבטתי על עצמי שוב במראה ובדקתי שהכל מתוקתק אצלי.
נראית נפלאה בחליפה הזאת ואהבתי את זה ממש.
"מרי! ארוחת הבוקר מוכנה!" צעקה שאנון מהמטבח.
"בסדר. אני באה" מיהרתי לקחתי את התיק הקטן שלי מהכיסא בדרכי מחוץ לחדרי.
התקדמתי לעבר המטבח ונכנסתי פנימה. 
מצאתי את דנה עובדת על מחשב נייד שלה על האי המטבח ואת שאנון ליד הכיריים,מכינה ארוחת בוקר.
"בוקר טוב" מברכת אותן.
"בוקר" מלמלה דנה אך לא הזיזה את עיניי מהמסך שלה.
"בוקר טוב,מרי. מתרגשת לחזור שוב לעבוד היום?" שאנון שואלת מהתרגשות.
"אני חושבת שכן."
"למה רק חושבת? את לא בטוחה בזה?" שאלה שאנון בדאגה.
זה לא שאני בטוחה בחלטה שלי לחזור לעבודה בשביל סטפן,אלה אני מפחדת איך סטפן יגיב כשאני יחזור לעניינים.
זה החשש הגדול שלי.
"אני בטוחה. הכל בסדר. רק קצת לחוצה לחזור,זה הכל" שאנון מהנהנת כעת הבנה.
"הכל יהיה בסדר,מרי. זה קטן עליך." היא מרגיעה אותי.
חייכתי לעברה חיוך קטן כשהיא הגישה לעברי את הצלחת ארוחת הבוקר שלי.
"תודה"
"בכיף" היא ענתה וחזרה לכיריים.
אני מקווה שהיום הזה יעבור חלק ,שלא היו בעיות. 

...............

עמדתי מול בניין המשרדים של קווין כבר יותר מ20 דקות ולא ידעתי אם להיכנס ואם לא.
פניקה פנימית תקפה אותי משהו מקום.
נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי.
"הכל יהיה בסדר,מרי. את מסוגלת לעשות את זה" מלמלתי לעצמי וניסיתי לאסוף אומץ בשביל להיכנס פנימה.
לבסוף פקחתי את עיניי,לקחתי עוד נשמה גדולה לתוך ראותיי ונכנסתי אל תוך הבניין. 
כשהייתי בפנים,עיניי ישר קפצו לאזור הדלפק לאיפה שג׳ינה הזונה ישבה פעם אך במקומה הייתי בחורה ג׳ינג׳ת חייכתי שברכה אותי לשלום.
"שהיה לך בוקר מקסים,מס טיילור" אמרה הג׳ינג׳ת.
חייכתי אליה חיוך מנומס.
לא הבנתי מאיפה היא מכירה אותי אבל בכל זאת אמרתי לה תודה והחלתי לה את אותו הדבר.
נכנסתי לתוך המעליות ופתאום הרגשתי אכזב מזה שדנה כבר לא עובדת כאן איתי.
זה היה ממש מוזר לא להיות איתה כאן.
היא עובדת בשביל האקס שלי,ג'סטין.
בתור המזכירה שלו.
לא היה לי נעים להגיד לה להיפטר משם כי ראיתי עד כמה היא שמחה לעבוד שם.
דלתות המעלית נפתחו בדיוק כשהלב שלי התחיל לפעום במהירות נגד חזי.
הו אלוהים.
אני באמת חוזרת לעבוד כאן.
אני פוסעת את דרכי למשרדי הישן,שאני בכלל לא בטוחה שהוא עדיין שלי.
כי יש לסטפן מזכירה חדשה אז אני לא יודעת אם אני בכלל חוזר לתפקיד הישן שלי.
אך ברגע שאני נכנס למשרד אני מרגישה כאילו בחיים לא עזבתי אותו.
הכל נשאר בדיוק באותו מקום כמו שהיה לפני שעזבתי.
נכנסת פנימה,מניחה את התיק שלי על הספה ומתקדמת אל שולחני הישן.
אני מעבירה את אצבעותיי עליו ונזכרת בימים שעבדתי כאן לפני כל הבלגן שנכנס לחיי.
"השארתי אותו בדיוק כמה שהוא היה לפני שעזבת אותנו" קולו עמוק של סטפן גורם לי להרים את מבטי לעברו.
הוא נשען על משקוף של הדלת, שזרועותיו משולבות ועל פניו מבט תמים כשהוא מביט בי.
"אף אחד לא היה פה אחרי שעזבתי?" שאלתי בלחש.
"לא. אף אחת לא יכולה באמת להחליף אותך,טיילור." הוא אמר חיוך קטן על שפתיו.
הזזתי את שערי מפניי,כי הרגשתי שהן נהיות חמות מרוב ‏מבוכה.
ליבי פועם חזק יותר ממה שהוא היה ממקודם.
כשאני מביטה שוב בסטפן אני שמה לב שהוא נהיה יותר חתיך מהפעם האחרונה שראיתי אותו.
וזה גרם לליבי לכאוב יותר.
"איך את?" הוא שואל פתאום.
אני משלבת את זרועותיי על חזי ומפנה את גופי לעברו.
"בסדר. איך אתה?" חזרתי על השאלה שלו כי אין לי פאקינג מושג מה עוד להגיד ברגע הזה.
אני מרגישה כאילו אני בתוך בועה ענקית ומתחיל להיות לי נורא מחניק כאן.
"דוגרי? לא משהו" עונה סטפן ומשפשף את עורפו.
"למה?" שאלתי בדאגה.
סטפן נכנס לתוך משרדי כשהוא נראה טיפה חושש.
"כי אני לא יודע איך אני אמור להתנהג כשאני לידך." הוא עונה ‏בכנות.
"אמממ...." לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.
פניקה תקפה אותי כשהתחלתי להבין שאולי עשיתי טעות בזה שחזרתי לכאן.
"סטפ—" התחלתי לומר את שמו אך סטפן קטע אותי.
"אני לא יעשה שום דבר שלא נראה לך טוב בעין. אני רק רוצה שנחזור להיות כמו פעם. מזכירה ובוס" הוא אומר שחיוך קטן נמרח על שפתיו היפות.
אך משהו בלב שלי נמחץ כשהוא אומר שהוא רוצה שנחזור להיות כמו פעם.
כי ממה שאני זוכרת ,זה היה נורא. 
"כדאי אני ‏התארגן טיפה" לחשתי.
סטפן הביט בי לשנייה אך לבסוף הנהנן ומסתובב חזרה אל הדלת.
אך ברגע שהוא יגיע אליה,הוא הביט מעבר לכתפו,"טוב שחזרת אלינו,טיילור" אמר וסגר את הדלת אחריו.
אלינו.לא עליו,מרי.
הכל היה בסדר את עוד תראי.
הכל הסתדר בסוף.
אני מאמינה בכך.