המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 62

מרי

פקחתי את עיניי לכאבי ראש נוראיים.
כמה זמן ישנתי בכלל?
התרוממתי לישיבה, השמיכה שמעלי נחתה על ברכתי ומתחתי את זרועותיי מעל ראשי.
קמתי מהמיטה לעבר חדר הרחצה,פתחתי את הברז של הכיור ושטפתי את פניי.
כשהרמתי את ראשי לעבר המראה לא האמנתי למראה של הבחורה שעומדת מולי.
עיניי היו נפוחות מרוב בכי,שקיות שחורות מתחת לעיניים ושפתיי היו סדוקות.
גם נראית רזה מאוד יחסית למישהי שבהריון.
אני חייבת להתחיל לאכול כמו שצריך.
לאחר 10 דקות יצאתי מהמקלחת טובה וחמה.
הלכתי לעבר ‏חדר ארונות,שלפתי ‏מהמדף חולצה לבנה גדולה של סטפן ומכנסיים קצרים שלי.
לבשתי אותם בזריזות ויצאתי מהחדר.
ברגע שהגעתי למדרגות,הרחתי ריח טוב בבית.
"מה זה הריח המדהים הזה?" שאלתי את רות.
היא הסתובב לעברי כשחיוך גדול על פניה.
"‏הכנתי מרק עוף, ‏תפוחי אדמה בתנור ועוף. ‏תרצי צלחת?" היא שאלה.
התיישבתי ליד האי,"אשמח למרק.רגע, איפה אדל? היא לא אמורה לבשל?" שאלתי.
"כן... אבל חשבתי לעשות משהו נחמד בשבילך. הבנתי ממר קווין שאת לא מרגישה כל כך טוב." היא עונה בביישנות.
"אני בסדר. אבל ‏תודה על החשיבות" עניתי בחיוך.
רות התחילה לזוז ‏מטבח בזמן שאני פתחתי את הטלפון שלי ושלחתי הודעה לסטפן.
מרי:איפה אתה?
סטפן;במשרד. איך את מרגישה?
מרי: בסדר. אוכלת מרק עוף.
סטפן: יופי. אני מגיע בעוד שעה הבית.
מרי: בסדר,נתראה.

למה הוא לא אמר לי שהוא הולך? אני יודעת שנרדמתי אבל לפחות הוא היה ‏מודיע לי.
אחרי ‏ויכוח קטן שהיה לנו אני מרגישה רע על איך ‏שהתנהגתי אליו מקודם.
לא הייתי צריכה לצאת עליו ככה.
הוא לא ‏השם במה שעברתי,הם השמים.
סטפן הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים,כן היה לנו רגעים לא טובים אבל עוברים גם אותם.
‏ובזכותם הבנתי עד כמה אני אוהבת אותו.
הנחתי את הטלפון בחזרה על השולחן כשבדיוק רות מניחה מולי את המרק והתחלתי מיד לזלול אותו.
הרעב ‏הפתאומי שתקף אותי ברגע שהרחתי את הריח המצוין של המרק.
אחרי שלוש כפות של מרק,הטלפון שלי התחיל לצלצל,בזווית העין ראיתי את שמה של דנה על המסך.
לחצתי לענות ואז שמתי על רמקול.
"היי" עניתי בפה מלא.
"היוש! מה זה? מה את אוכלת שם?!" היא שואלת בצחקוק.
"מרק עוף שרות הכינה. אחד ‏הטעימים שאכלתי" אמרתי בחיוך כשרות הסתובבה עלי וחייכה בביישנות.
"וואו,מתאים לי כל כך עכשיו,אבל.... אנחנו צריכות לדבר." היא אומרת בטון רציני לפתע.
הנחתי את הכף של המרק בתוכו,הורדתי אותה מהרמקול וקירבתי את הטלפון לעבר אוזני.
"מה קרה?" שאלתי בבהלה.
"מה שקרה זה,שאת עומדת להתחתן ואת עדיין לא יודעת באיזה תאריך או איזה שמלה את לובשת,מותק!!! זה בושה!!" היא גורמת לי לצחוק בקול רם.
"משוגעת אחת! חשבתי שקרה משהו"
"בהחלט קרה! את בקושי חושבת על זה בכלל" היא אומרת.
"בכל מקרה אני פה. תפתחי את הדלת אישה!" היא קוראת בקול ומנתקת לי את הטלפון.
‏אני מרחיקה את הטלפון מאוזני, ‏ממצמצת לעברו מספר שניות ומניחה אותו על השולחן.
"רות תוכלי להכין ‏תה חם בזמן שאני פותחת לדנה את הדלת ולהביא אותו לסלון?" שאלתי אותה בזמן שירדתי מהכיסא.
"ברור. אין שום בעיה"
"תודה! אין עלייך" קראתי מעבר לכתפי ומיהרתי לדלת הראשית.
פתחתי אותה כשמולי עומדת דנה עם ידיים מלאות בכמה שמלות כלה ו‏תיקים כבדים על כתפה.
"‏את השתגעת לגמרי" אמרתי כשצחוק נפלט מפי.
"כאילו את לא מכירה אותה" אומר קול מתוק מאחור דנה.
שאנון מופיעה כשהיא אוחזת גם היא בתיק גדול בידייה.
"שאנון! מה שלומך מתוקה" שאלתי מהתרגשות.
דנה סוף סוף ‏הצליחה לשכנע אותה לצאת מהחדר? זה לא ‏יאומן.
מאז המקרה עם דיימון שאונן הייתה מצוברחת ובקושי יצאה מהחדר שלה.
זה ממש ‏עצב אותי.
"כן,אני בסדר. אז חתונה אה?! איזה התרגשות" היא מחייכת לעברי חיוך קורן כאילו לא קרה לה כלום בימים שעברו.
"כן. קצת מלחיץ. אבל נראה שאחותך לקחה את זה יותר קשה ממני" צחקתי והיא צחקה איתי.
דנה לעומת זאת עברה אותנו בשביל להתקדם לעבר הסלון,כשהיא הגיע לשם היא הניחה את כל הדברים על השולחן הקטן בסלון.
"אוקיי. בוא נתחיל. הבאתי כמה רעיונות" היא אומרת ומוכת כף.
"למה את כל כך בלחץ? אפילו לא סגרנו תאריך בכלל" עניתי והתיישבתי על הכורסא מולה.
"הגיע הזמן,חמודה. את לא נשארת רזה כל יום. את חייבת להתחתן לפני שתהיה לך בטן גדולה ‏ובקושי תצליחי להיכנס השמלה שלך" היא עונה את הברור ‏מאליו.
"אוקיי אז על מה חשבת?" שאלתי.
"עוד שבועיים את עומדת ‏להתחתן עם אהבת חייך" היא ענתה בהתרגשות.
״מה?! ‏מה אפשר להספיק בתוך שבועיים?!" שאלתי בבהלה.
דנה חייכה לעברי חיוך ערמומי.
"מותק,את כבר אומרה להכיר אותי. ‏כבר התחלתי לדבר עם כמה אנשים חשובים ומצאתי לכם כבר אולם מהמם!" פי נפער.
מתי היא הספיקה לעשות את כל זה?
היא לא נורמלית.
"את בהלם. מבינה אותך,אבל מישהי הייתה צריכה לעשות את זה. כי אם נחכה לך זה לא יקרה"
"היי!" קראתי בכעס.
שאנון התחילה לצחוק בקול לצידי,מה שגרם לי גם לחייך טיפה.
היא צודקת,אני הייתי ממשיכה למשוך את זה.
גם הראש שלי בכלל לא חשב על זה.
"טובבב. על מה חשבת?" שאלתי.
דנה מוציא את הטלפון שלה מהתיק הקטן שלה,מתיישבת לידי ומתחילה להראות לי תמונות של האולם שהיא בחרה לנו.
וואו,הוא באמת היה מהמם מאוד,טבעי כזה.
הוא נמצא בגן יפיפה של פרחים סביבו,כשהאולם עצמו עם חלונות ‏גבוהים ושקופים.
פי נפער בגלל היופי.
"ידעתי שתאהבי אותו" דנה אומרת לצידי בגאווה.
"רגע,גם הכל היה מסודר ככה בדיוק? כי זה פשוט מהמם" שאלתי.
"אם את רוצה בכך אז כן" היא עונה.
"ברור שאני רוצה! זה מושלם דנה. איך בכלל מצאת מקום כזה?"
"יש לי כמה סודות שאת לא יודעת עלי." היא קורצת לעברי ומחייכת.
אני מצחקקת ונכנעת בראשי.
"אני בטוחה בכך" מלמלתי.
שאנון התחילה לפתוח את אחד מהתיקים הגדולים והוציאה מתוכו כמה פלטות של איפור.
"מה כל זה?" שאלתי המומה לגמרי ‏מהכמות של הדברים שהיא הוציאה.
"אני רוצה לנסות עלייך כמה סגנונות איפור של כלה" שאנון עונה ומחילה לסדר עליה את תיק המברשות של איפור.
"מאיפה יש לך את כל זה בכלל?" שאלתי.
"כאילו דה! ממני טיפשה אחת" דנה עונה במקום שאנון.
כן זה די הגיוני.
אבל מה לשאנון לאיפור? היא בחורה של ספרים בכלל.
"דנה ‏מכריחה אותי ללמוד קצת איפור. אם זה מה שאת שואלת את עצמך" שאנון מחייכת לעברי בביישנות.
"נכון. הגיע הזמן שהיא תוציא את הראש שלה קצת מהספרים האלה." שאנון בתגובה מגלגלת עיניים לעבר דנה ואז מתקדמת לעברי.
"טוב. בואי ניקח כיסא גבוהה מהמטבח ונתחיל לעבוד" דנה ממשיכה.
רות בדיוק נכנסת עם מגש של תה חם לתוך הסלון אך דנה עוצרת אותה,לוקחת ממנה את המגש ומבקשת כיסא במקום.
רות מהנהנת וחוזרת בחזרה אל המטבח.
"תה? באמת,מרי? כבר ‏‏נהיית לי זקנה?" שואלת דנה.
"מה אני יעשה? זה מה שאני יכולה פחות או יותר לשתות בהריון" משכתי בכתפיי.
"לעזאזל עם סטפן. ‏לא יכל להכניס אותך להריון אחרי החתונה שלכם?" היא מתלוננת וגורם לנו לצחוק.
רות חוזרת לסלון אחרי מספר שניות עם כיסא גבוה בידייה ומניחה אותו באמצע החדר.
"תודה,רות. תרצי להצטרף אלינו?" שאלתי.
רות התחילה להסמיק אך הנהנה,"אם זה בסדר כמובן?" היא שאלה בנימוס.
"ברור שזה בסדר! בואי תעזרי לי לסדר את השמלות ‏בינתיים" עונה דנה ומושכת אותה לעבר הספה הגדולה.
אני מתיישבת בזמן הזה על הכיסא,מחכה ששאנון תתחיל בעבודה שלה.
ברגע שהיא מרגישה מוכנה,היא מתקדמת לעברי ומתחילה לחפש את הגוון המתאים במייקאפ לעורי.
פתאום תשמע טריקה חזקה של דלת הכניסה,מה שגורם לכולם לעצור ולהביט לעבר הדלת.
דיימון נכנס לתוך הבית כשכולו ספוג במים ופניו חבלות לגמרי.
דאג ישר מתפשטת בחזי.
אני באה לקום מהכיסא שלי לבדוק מה קרה לו אך שאנון כבר מספיקה להניח את הדברים שלה על השולחן הקטן ולמהר לעברו.
"מה קרה לך?!" היא שאלה בטון מבוהל.