המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 66

מרי

‏ ‏בעטה בבטני גורמת לי מיד לפקוח את עיניה ולהביט ישר אל הבליטה שיש לי שם.
והיא פאקינג זזה!
מה?! זה לא מוקדם מדי להרגיש אותו או אותה.
אני מניחה את ידיי על הבטן ומיד מרגישה שוב בעטה קטנה.
"אהה...." אני צוחק וצועקת בשמחה.
"סטפן! תתעורר עכשיו! דחוף" אני דוחפת את כתפו של סטפן בשביל שהוא יתעורר כבר.
הוא ישן כל כך עמוק.
אני מבינה שהוא ‏מותש אחרי המרתון סקס שלנו אתמול אך זה לא משנה לי.
אני מרגישה את התינוק שלי!
"סטפן!"
"אממ... מה? מה קרה?" הוא שואל בטון צרוד ומנומנם.
אני אוחזת בכף ידו ומניחה אותה על בטני.
בעטה נוספת מגיע,גורמת לסטפן לפקוח את עיניו ולתיישב מיד כשהוא מביט בי בעיניים פקוחות לרווחה.
"ז-זה מה שאני חושב שזה?" הוא מגמגם מהתרגשות.
אני נושכת את שפתיי,מהנהנת בראשי לעברו כשדמעות של אושר מציפות את עיניי.
"כן! אתה מרגיש אותו?!" אני שואלת.
סטפן מתיישב עכשיו מולי,מניח את שתי ידיו את בטני ומחייך חיוך קורן.
"אני בהחלט מרגיש אותו. הוא בועט חזק. הילד שלי משתגע שם" הוא צוחק.
"או ילדה. אל תשכח שאנחנו עדיין לא יודעים מה יש לנו" הזכרתי לו.
"מתי הבדיקה הבא שלך?" הוא שואל.
"בעוד ארבע ‏ימים. ואז אנחנו נוסעים לירח הדבש שלנו" אני מחייכת לעברו.
"בהחלטה. איטליה מחכה לנו. אבל אני מחכה יותר אליו או אליה" אני מוחת דמעה מלחי ומחייכת באושר.
אני סוף סוף מרגישה מזה אושר אמיתי וזה בהחלט הרגע הזה.
"את רעבה? אני יכול להזמין לנו ‏ משהו משירות חדרים" עיניו מביטות בעיניי כשחיוך נמרח על פניו.
סטפן אוחז בידי,מקרב אותי אליו.
הוא רוכן אליי ומנשק אותי נשיקה עמוקה ומלאת השתוקקות והערכה
שמעולם לא חשתי קודם.
"אני אוהבת אותך."
"אני לא יכול לזכור זמן שבו לא
אהבתי אותך," הוא ממלמל ברוך.
אנחנו משלבים ידיים, מצמידים
מצח למצח ונאנחים.
חיוך נמרח על שפתיי כשאני אומרת,"טוב, עכשיו אני מתחילה להיות רעבה" מלמלתי.
סטפן מרחיק את מצחו ומביט בי.
"אני אלך להזמין לך משהו. ‏בינתיים תלכי לעשות אמבטיה טובה" הוא אחוז בידיי ונושק להן.
באמת לא תזיק לי איזו אמבטיה נעימה וטובה.
סטפן קם מהמיטה,יוצא מהחדר בשביל ללכת לדבר בטלפון שנמצא בסלון.
אני בזמן הזה נכנסת אל חדר הרחצה כשחיוך גדול מרוח על פני.
הבחורה שעומדת מולי בראי ‏נראית הכי מאוהבת בעולם,זה באמת מה שאני מרגישה.
אני מניחה יד על הבטן שלי.
"אני כבר מתה לפגוש אותך" לחשתי.
דמעה חמקה מעיניי,ניגבתי אותה ונכנסתי אל מי האמבטיה החמים. 

................

"מוכנה?" אני מעבירה שוב את ידיי על שמלתי.
"כן. לאיפה אנחנו הולכים?" שאלתי את סטפן.
"זאת הפתעה. בואי" סטפן מושיט לעברי את ידו ואני לוקחת אותה.
היום זה היום האחרון שלנו במלון,היו כאן כבר ארבע ימים אחרי החתונה שלנו ולא רצינו לצאת החוצה.
עד שסטפן אמר שיש לו הפתעה בשבילי ואנחנו צריכים בשביל זה לצאת.
נאנחתי כי נהנתי להיות במיטה,אבל גם רציתי לדעת מה היא ההפתעה.
"נו,איך זה להיות בעל ואישה?" מארק שואלת אותנו כשאנחנו פוגשים אותו מחוץ למלון.
"מושלם. חדש אך מושלם" עניתי בחייך.
סטפן שלב את זרועו בזרועי והוביל אותי לעבר המכונית.
"לא הייתה צריך לבוא עד לכאן. היינו נפגשים שם" אומר סטפן למארק.
מארק כורך את זרועו סביב סטפן,"הכל טוב,אחי. אני שמח שאני יכול לקחת אותכם לשם. חוץ מזה דנה ושאנון כבר שם" אני מרימה גבה לעברם כשסטפן פותח עבורי את הדלת. 
"אפשר להבין לאיפה אתם לוקחים אותי? ולמה דנה גם שם?" שאלתי בחשד. אך גם הרגשתי נרגשת מאוד.
"אמרתי לך,טיילור. זהו הפתעה." לוחש לי סטפן.
"אתה זוכר שאני כבר לא טיילור אלה קווין" הזכרתי לו.
סטפן חייך לעברי,"זה נכון את אשתי עכשיו. אבל השם הקודם שלך עדיין מתאים לך. ואני אוהב לקרוא לך ככה. או שאת מעדיפה,בייבי?" אני מנענעת בראשי.
"לא,לא. זה מזכיר לי איך הייתה קורא לבנות אחרות ככה." סטפן צוחק.
"את הבחורה היחידה שלי,טיילור קווין" סטפן נושק לי.
אני נכנסת לרכב ורואה את דיימון יושב בשקט במושב הקדמי ליד הנהג.
"היי,דיימון. איך אתה?" שאלתי בעדינות.
"בסדר. מזל טוב" הוא ענה בקצרה כשעיניו מביטו מעבר לחלון.
הבנתי שזה לא הזמן לדבר איתו אז לא המשכתי.
"תודה" הודיתי לו בכל זאת.
"בוא נזוז" סטפן אומר למארק ואוחז בידי.
מארק מתחיל לנסוע והמתח שלי מתחיל לעלות יותר.
מעניין לאיפה אנחנו הולכים?
ולמה כולם יודעים על הפתעה של סטפן חוץ ממני?
במיוחד דנה,היא אף פעם לא מסתירה ממני דברים.
אבל כנראה זה לטובה.
אני אהיה צריכה לחכות בשבילנו כנראה.
נשכתי את השפה התחתונה שלי,לחצתי על ידו של סטפן והוא הביט בי ישר.
"הכל בסדר. זה משהו טוב" הוא לוחש לי.
אך זה עדיין לא גורם לי להיות לחוצה פחות.
אני מהנהנת לעברו.

אחרי שלושים דקות,סטפן מבקש ממני לעצום את עיניי ואני עוצמת אותם.
ידו של סטפן מובילה אותי אל מחוץ למכונית,משם אל המדרכה.
אנחנו ממשיכים ללכת עד שאני מרגישה שאנחנו בתוך מבנה בגלל הרוח הנעימה של המזגן שפוגע בגופי.
"כל מוכן?" סטפן שואל מישהו.
"ברור." אני שומעת את קולה של דנה.
הידיים שלי מתחילות לרעוד מתנגשות.
"את יכולה לפקוח את העיניים,טיילור." אני ממצמצת מספר פעמים בגלל התאורה החזקה,אך ברגע שאני קולטת איפה אני קופאת במקום.
"נו מה את חושבת?" דנה שואלת לידי ברגשות.
"כל... כל זה בשבילי?" שאלתי בגמגום.
והבטתי מסביב לחדר הענק.
שולחנות עמדו בשורות,על כל שולחן מכונת תפירה ובדים בכל מני צבעים וסוגים.
מחטים,חוטים,מחשב ומדפסת לבדים.
עיניי מתחילו לדמוע מתרגשות.
"סטפן? מה זה כל זה?" הסתובבתי לעברו.
"זה העסק החדש שלך,טיילור. ברגע שתסיימי את הלימודים שלך תוכלי להתחיל לעבוד כאן" הוא מסביר.
"אבל עוד לא התחלתי אותם בכלל. ואני עוד עובדת אצלך" עניתי.
סטפן אחז בידיי ונישק אותן.
"את כבר לא עובדת בשבילי. אני רוצה שתתחילי את הלימודים שלך ויש לך מספר חודשים עד הלידה. אני ישלם על הכל. אני רוצה שאשתי תהיה מאושרת ממשהו שהיא אוהבת לעשות" הוא מסביר באהבה.
ואני בוכה יותר.
"אוי,סטפן. אני לא יודעת מה לומר" סטפן מורח את הדמעות שלי ומחייך אלי חיוך אוהבה.
"את לא צריכה לעשות כלום. רק ללכת ללמוד ולעשות את שנינו מאושרים" אני מושכת אותו לעברי ומנשק אותו חזק.
"תודה. זה מושלם" אמרתי בין נישקה ונישקה.
"אני שמח שאת אוהבת. ‏בעיקרון דנה עיצבה הכל."
"בהחלט כן. עשיתי עבודה קשה. אבל זה שווה לראות אותך סוף סוף מוכנה להגשים את החלום שלך" דנה מחבקת אותי.
"תודה. זה מדהים דנה" היא מחייכת.
"את יודעת מה יותר מושלם?"
"מה?"
"שאני הולכת לעבוד כאן איתך!" היא אומרת מהתרגשות.
"באמת?!"
"כן. אני יהיה העוזרת האישית שלך והמעצבת שלך. זה היה כמו שתמיד חלמנו" נכון. אני לא מאמינה שכל זה באמת קורה.
אני מביטה על כל האנשים שבחדר,מארק,דיימון,שאנון,סטפן ודנה. כל האנשים שאני יכולה לקרוא להם משפחה שלי.
"תודה לכולם. אתם אפילו לא מבינים מה זה עושה לי בלב" הודיתי לכולם.
שאנון מהירה לחבק אותי ומיד דנה אחריה עד שכולם התחבקנו חיבוק קבוצתי.
חוץ מדיימון?הוא עמד בצד והביט בנו בשקט.
לא לחצנו עליו. זה בחירה שלו אחרי הכל.