המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 60

סטפן

היום סוף סוף זה קורה.
מרי עוברת לגור איתי רשמית.
היא בלחץ.
ושאף אחד לא יספר לכם אחרת.
מרי הספיקה כבר לפרק עשרה ארגזים בשעתיים ולסדר אותם בחדר הארונות שלנו אך כל פעם שהיא ראתה שמשהו לא מסתדר לה.
היא הוציאה הכל מחדש וסדרה אותם שוב.
"את לוקחת את זה יותר מדי קשה. זה רק לסדר בגדים בארון,טיילור." נשענתי על המשקוף הדלת והבטתי עליה ‏מכפלת מחדש את הבגדים שלה.
"אני לא לוקחת את זה קשה,זה פשוט..." מרי נאנחה קמה מהרצפה כשהיא אוחזת בחולצה שחורה שכנראה הייתה שייכת לי בגלל הגודל שלה.
"זה מוזר לי,טוב? פעם אחרונה שגרתי עם גבר זה היה ‏ג׳סטין. וזה לא נגמר טוב. ואני מפחדת לפשל גם בזה" התקדמתי אליה,הנחתי את כפות ידיי על כתפייה והבטתי לתוך עיניה.
"דבר ראשון אני שונא את זה שאת מזכירה את ‏ג׳סטין. הוא פאקינג לא מעניין אותי. דבר שני אין לך ממה לפחד,טיילור. את לא הולכת לפשל פה כי איתי עכשיו ואיתי את ‏תתחתני בסוף" אני קובע.
הורדתי את ידיי לעבר הבליטה קטנה בבטן שלה,"ואל תשכחי שלנו יש מישהו קטן בדרך. אז די לחשוב שלילי כל הזמן" מרי חייכה חיוך קטן.
"כן,אולי אתה צודק. אני צריכה להירגע קצת" נישקתי לשפתייה.
"אני בחיים לא יעזוב אותך,טיילור. אני מבטיח לך את זה. אז תגידי לי שאת יודעת את זה"
"אני יודעת" הבט שעל פניה עדיין היה חושש וזה ‏שיגע אותי שהיא לא נינוחה.
כאילו יש לה עוד משהו להגיד.
"תגידי את זה" דרשתי ממנה.
כי ראיתי שהיא לא מסוגלת להחזיק בזה עוד.
"מ-מה. מה אם אני לא אהיה אמא טובה?" דמעות הציפו את עיניה וקולה נסדק ברעד.
הזזתי את תלתל אל מאחורי אוזנה ונשקתי למצחה.
"את תהיי אמא הכי מדהימה בעולם. למה שתחשבי ככה?" שאלתי כי זה באמת סקרן אותי.
למה היא כזאת חסרת ביטחון בקשר להיות אמא.
שמתי לב לזה שבזמן האחרון היא מאוד חוששת בקשר לזה.
וזה מלחיץ אותי.
אם אני חושב על זה עכשיו, אני לא יודע כלום על עבר של מרי.
היא אף פעם לא ‏שיתפה אותי במשהו שקשור להורים שלה.
גם ביום שסיפרתי לה שאני יודע עליהם משהו.
היא אף פעם לא העלתה את הנושא הזה שוב.
"מרי?"
"אממ..." היא הרימה את מבטה לעברי כשעיניה עדיין רטובות בגלל בדמעות.
ניגבתי בעזרת האגודל את הלחי שלה.
"יכול להיות שזה קשור להורים שלך?" שאלתי.
גופה של מרי נדרך במקום מיד.
ידייה פתאום התחילו לרעוד בידיי.
"מר—" התחלתי לומר אך היא הדפה אותי ממנה וגרמה לי למעוד צעד לאחור.
עיניי נפערו כשראיתי את האימה בעיניה היפות.
"אני לא רוצה לדבר על זה! אל תעיז ‏להזכיר אותם שוב!" היא התחילה לצעוק לעברי בפחד.
התכוונתי להתקדם לעברה בשביל להגיד לה שהכל בסדר אך מרי הרימה את ידייה לעברי ועצרה אותי מלהתקדם.
"לא. אני צריכה שנייה לבד. א-אל תתקרב אלי עכשיו" קולה רועד כשהיא מבקשת ממני את זה.
מרי מסתובבת ויוצאת מהחדר השינה שלנו.
משהו בתוכי ‏מצטער על זה שהעליתי את הנושא.
אבל פאק.
אני באמת מנסה להבין מה עובר עליה.
אני רוצה לעזור לה.
אך אני לא יכול שהיא מסתירה ממני דברים.
בקרוב אנחנו נתחתן ואני באמת רוצה להכיר את האישה שלי לעומק.
מרי היא הדבר הכי טוב שקרה לי ואני לא הולך לוותר עליה שוב.