המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 50

מרי  

באותו ערב מאחור יותר נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה.
הנחתי את כף ידי על בטני החשופה והבטתי לעבר התקרה.
לא האמנתי שיש תינוק קטן בתוך בטני ועוד תינוק שייך לי ולסטפן.
מי היה מאמין שאני יביא לעולם ילד ועוד ילד של סטפן.
אני נזכרת בימים שלא הייתי מסוגלת בכלל להביט לעברו.
שנאתי אותו כל כך לפני כל מה שקרה בינינו.
ותראו לאיפה הגעתי עכשיו.
מעניין אם זה בן או בת או שבכלל יש לי תאומים.
הו אלוהים זה כל כך מוזר לחשוב על זה.
לפני שבוע הבעיות שלי בכלל היו לחסוך כסף לבית משלי ועכשיו אני צריכה לשנות את התוכניות שלי.
אני גם צריכה ללכת לרופא נשים לבדוק אם התינוק שלי בסדר.
זה יותר חושב כרגע.
מחר על הבוקר אני אלך לרופא ואבדוק את זה.
אין לי מושג אפילו איזה שבוע אני או איזה חודש.
עצמתי את עיניי ונשכבתי על הצד כשהשמיכה מכסה חצי מגופי.
דלת החדר שלי נפתחה ודנה נכנסה פנימה שהיא לבושה ‏בפיג'מה שלה.
"איך את?" היא לוחשת ומתיישבת על קצה המיטה שלי.
אני מתרוממת טיפה ונשענת על גב המיטה.
"בסדר. אני חושבת" לחשתי והזזתי את שערי מפניי.
"מה קרה?" היא שאלה בדאגה.
"סתם. ‏אני בדילמה"
"בקשר למה?"
"אם לספר לסטפן. את יודעת שהמצב בינינו לא טוב כרגע. אז זה היה מוזר לספר לו משום מקום שאני בהריון,נכון?" דנה עשתה פרצוף חושב ומפנה ממני את מבטה.
"קשה לומר,מרי. זה תלוי רק בך אחרי הכל. מה את באמת מרגישה בקשר לזה?" אין לי מושג מה אני באמת רוצה לעשות.
אני רוצה להאמין שסטפן יעמוד לצידי אך אני גם לא בטוחה בכלל שהוא ירצה בילד הזה.
‏פאקינג ברחתי לו יום אחרי שהוא יציע לי נישואים.
אז למה שהוא בכלל יעמוד לצידי?
הייתי דפוקה ועשיתי ‏טעויות כי לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי.
אך גם עכשיו אין לי מושג מה קורה איתי.
אני באמת רוצה לחזור עליו?
לנסות שוב?
"לכי לישון על זה ונראה מחר מה כבר ‏תחליטי" אומרת דנה וקמה מהמיטה.
"אוקיי,תודה דנה. לילה טוב" עניתי ונשכבתי חזרה.
"לילה טוב"
דנה סגרה אחרי את הדלת ואני עצמתי את עיניי והתפללתי שיהיה יום טוב מחר.

.............

לפני שפקחתי את עיניי הרחתי ריח חזק מאוד של פרחים ולא הבנתי למה.
פקחתי את עיניי ושמתי לה שכל פינה בחדרי נמצא זר פרחים שונה.
מאיפה כל זה הגיע לעזאזל?!
"דנה!" קראתי.
רעש של צעדיה נשמעו מרחוק ואז היא נכנסה אל חדרי.
ברגע שדנה עומדת בפתח דלתי ,עיניה נפערו ושערה פרוע שינה.
"‏מה לעזאזל קורה פה?!" היא שאלה המומה לגמרי.
"זה מה שבאתי לשאול אותך. מאיפה כל הפרחים האלה יגיעו?" דנה נכנסה לחדרי,נעמדה מול זר של וורדים אדומים והרימה וורד אחד.
"אין לי מושג. אך הם יפהפיים" היא לוחשת.
היא בהחלט צודקת הם ‏באמת יפים מאוד אבל ‏איך הם הגיעו לכאן?
אל תגידו לי שזה סטפן?
איך הוא בכלל ‏מכניס אותם לכאן בלי שאני ודנה נרגיש?
"בוקר טוב,בנות. נו מה את חושבת על פרחים?" שאנון צצה משום מקום כשחיוך קורן עולה על פניה.
דנה מביטה אליה בשאלה,"מה את יודעת על זה?" היא שואלת אותה.
גם אותי זה מעניין מאוד.
מה שאנון קשורה לזה?
"היה כאן גבר מוקדם יותר בבוקר והוא רצה לראות אותך. אך אמרתי לו שאת ישנה והוא אמר שהוא יביא לך משהו. והדבר הבא שקרה שנכנסו לכאן גברים ולכל אחד מהם היה זר אחר. דרך אגב הוא היה חתיך הורס" מסבירה שאנון.
"אה,הוא יביא לך גם את זה"
שאנון עוברת את דנה ומושיטה לי מכתב לבן.
"מה זה?" שאלתי.
שאנון משכה בכתפייה,"לא יודעת"
הבטתי על המכתב מספר דקות וטעיתי מי המכתב הזה.
לבסוף פתחתי אותו והתחלתי לקרוא.

למרי היקרה.
אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב היום?
רציתי לראות אם את בסדר אך נערה שהייתה בבית של דנה אמרה לי שאת ישנה.
לא רציתי להפריע לך.
במקום זאת שלחתי לך את הפרחים האלו בשביל שתרגישי יותר טוב.
אני דואג לך ורוצה שיהיה לך רק טוב.
קחי את היום למנוחה.
באהבה סטפן.

הרגשתי שדמעות יורדות מעיניי.
הוא באמת מנסה להוכיח לי עד כמה הוא מנסה ‏להשתנות בשבילי. 
זה גורם לי לחשוב שאולי טעיתי לגביו ואולי הוא כן השתנה אחרי הכל.
"זה מסטפן." לחשתי לבנות.
"די! הגבר שהיה כאן הבוקר שזה הגבר שלך?!" שאלה שאנון בתרגשות.
"כן,זה הוא" עניתי.
סטפן לא היה הגבר שלי,עדיין.
אבל היה נחמד לחשוב ככה לזמן קצר.
"וואו" היא הייתה המומה לגמרי.
"אז? החלטת מה את רוצה לעשות?" דנה שאלה אותי.
"כן" העפתי את השמיכה ממני וקמתי מהמיטה.
"אני הספר לו היום. אבל אני יהיה צריכה את העזרה שלכם"
"אני פנים" שאנון ממהרת להגיד.
זה גורם לי לצחוק.
"מה את צריכה?" שואלת דנה.
"נזמין אותו לארוחת ערב,זה בסדר?" שאלתי.
דנה משכה בכתפייה,"בטח,אבל אני לא מבשלת" היא מזהירה.
"את לא יודעת לבשל גם ככה" עונה לה שאנון.
דנה תופסת בצווארה של שאנון ופורעת את שערה הבלונדיני.
"את חוצפנית קטנה" אומרת דנה בצחוק.
"דנה! די!" שאנון מנסה להשתחרר מהאחיזה של אחותה אך ללא הצלחה.
זה גורם לי לצחוק חזק יותר.
אני שמחה כל כך שהן מוכנות לעזור לי ככה,אני ‏יעריך את לעד.

................
סטפן

היום בשבע בערב ארוחה אצל דנה.
אנחנו צריכים לדבר.
נ.ב : תביא את אח שלך ואת מארק.

זאת ההודעה הראשונה שאני מקבל ממרי על הבוקר וזה גורם לליבי לפעום במהירות.
אני מבין שהיא ממש אהבה את הפרחים שהבאתי לה ובמיוחד את המכתב שלי.
אך גם חששתי מאוד על מה היא רוצה לדבר איתי?
אני מקווה שהיא לא מתכוונת לוותר עלינו סופית.
"למה אתה מחייך כמו אידיוט?" מארק שואל וגורם לי לחזור למציאות.
"מרי,מזמינה אותנו לארוחת ערב אצל דנה" הסברתי.
מארק מתרומם במהירות מהכיסא ומביט בי בעיניים פרועות.
"מה?! אצל דנה?! רגע היא הזמינה גם אותי?" הוא שואל המום.
"למה אתה מתנהג מוזר כל כך?" אני מרים לעברו גבה וצחוק מהתגובה שלו.
"זה לא מצחיק. זה רק מוזר לי שהיא מזמינה אותי לארוחה."
"למה זה מוזר לך?" שאלתי.
"היא לא עונה לשום שיחה שלי או הודעה שאני שולח לה. אז זה מוזר" הוא מסביר.
פאק,בחיים שלי לא ראיתי את מארק אומלל כל כך.
מה הבחורה הזאת עשתה למארק שאני מכיר?
אני יודע שאני משוגע על מרי אך אני לא יודע כלום מה קרה בינו לבין דנה.
"באיזה שעה אנחנו אמורים להיות שם?" מארק שאל.
"שבע" הוא הנהנן כעת הבנה.
מארק הסתובב,לקח את הג'קט שלו מהכיסא ולבש אותו.
"אני הולך. נתראה בערב" הוא ממהר להגיד ומתקדם אל הדלת.
"רגע! לאיפה אתה ממהר כל כך?" צעקתי לעברו.
"אני יסביר לך מאחור יותר!" הוא צעק לעברי וטרק אחריו את הדלת.
וואו,מארק באמת השתגע לגמרי.
ואני עוד חשבתי שאני נדפקתי חזק.
זה גרם לי לחייך.
דווקא היה נחמד לראות את ‏הצד הזה במארק.