המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 61

סטפן

חיבקתי את מרי ואחזתי בה חזק.
היא חוותה עכשיו התקף חרדה,רק בגלל שהזכרתי את הוריה.
מה לעזאזל הם עשו לה?!
מה הבחורה שלי עברה בעבר שלה?
אני משתגע מזה שאין לי מושג מה קרה לה או מה היא עברה.
ועוד יותר משגע אותי שאין לי את היכולת לעזור לה.
אני חייב לגלות מה קרה לה.
אני לא הולך ללחוץ יותר על הנושא הזה עם מרי.
ראיתי איך זה גורם לה להרגיש ואני ממש לא רוצה שהיא תעבור את זה שוב.
נישקתי לשערה ושאפתי אותה לתוכי.
"איך את?" לחשתי לה.
"מותשת" היא ענתה בלחש.
הרמתי אותה בין זרועותיי ונשאתי אותה לחדרנו.
הנחתי אותה בעדינות על המיטה וכיסיתי אותה בשמיכה.
"תודה" היא הודתה לי.
התיישבתי לצידה,אחזתי בידה וקרבתי אותה לשפתיי.
נישקתי לה בעדינות.
"אני אוהב אותך,טיילור. אני רק רוצה שיהיה לך טוב" הבטתי לתוך עיניי הדבש שלה.
דמעות ירדו מהן אך מרי חייכה לעברי חיוך קטן.
"גם אני אוהבת אותך,סטפן. רק בבקשה בוא לא נדבר עליהם שוב" היא מתחננת בשקט.
אני שותק לכמה רגעים אך לבסוף אני רק מהנהן לעברה.
"תודה" אני מתרומם מהמיטה,רוכן לעברה ונושק לשפתייה.
"תנוחי קצת" לחשתי לה.
"בסדר" היא נשקה לי שוב ועצמה את עיניה.
נאנחתי בשקט ויצאתי מהחדר.
ירדתי במדרגות לעבר המטבח,ראיתי שרות עדיין שם מבשלת בשקט.
במקום להגיד לה משהו,אני פותח את המקרר ומוציא ממנו בקבוק מים.
רות מסתובבת לעברי כשמבט מודאג על פניה.
"מה קרה?" היא שאלה בדאגה.
"כלום. תוכלי בבקשה לבדוק בשבילי מה שלומה של מרי בעוד שעתיים? אני יוצא למשרד" אני מבקש.
"בסדר גמור,אדוני. אני גם יכין לה משהו טעים לאכול" היא עונה.
"תודה,רות" אני מודה לה ויוצא מהמטבח.
חוזר לחדר השינה שלנו,שם לב שמרי נרדמה ונראית נינוחה יותר.
חיוך קטן נמרח על שפתיי כשאני מביט בה.
לבסוף אני נכנס לחדר הארונות, ‏מתארגן זריז למשרד.

..............

כשאני ממעלית לכיוון המכונית שלי,אני מחייג למארק והוא עונה לי אחרי שלושה צלצולים.
"איפה אתה?" אני שואל ישירות.
"שלום גם לך. אני בסדר דרך אגב" הוא עונה בצניעות.
"מארק..." אני ממשיך.
נכנס למכונית שלי,מחליף הילוך ויוצא מחניה.
"במשרד. איפה שאתה לא." ענה.
"יופי. אני בדרך לשם. אנחנו צריכים לדבר"
"למה? כבר בעיות בזוגיות?" ענה בציניות.
מה יש לו?
"לא. פשוט תפגוש אותי במשרד" ניתקתי לפני שהוא מספיק להגיד עוד משהו מטומטם.
כשהגעתי לחניון של הבניין,חניתי את הרכב, יצאתי ממנו והתקדמתי לעבר המעליות.
כשהגעתי לקומה שלי עברתי במהירות את הקבלה בלי להגיד שלום ונכנסתי למשרד של מארק.
ברגע שאני נכנס,אני רואה משהו שנראה כמו משחה לבנה על אפו של מארק. מה זה החרא הזה?

מארק נשען לאחור עם כיסא שלו, הרים את רגליו על השולחן בזמן שהוא מתכתב בטלפון שלו ועל פניו חיוך דיבלי.  טרקתי את הדלת אחריי בשביל שהוא ישים לב שאני בחדר.

"הו,סוף סוף ‏הגעת הוד מעלתך" הוא אמר בציניות.
"אפשר להבין מה יש לך?" שאלתי בכעס והתקדמתי לעברו.
"מה שאין לך!" הוא ענה לי באותו טון.
"מה קרה לאף שלך?" שאלתי ושלבתי את זרועותיי על חזי.
"‏לא עניינך. על מה רצית לדבר איתי?!" לא יכולתי לסבול יותר את ‏היחס שלו,אז עקפתי את שולחנו בשביל לראות מה קרה באמת לאף שלו כי היה אדומה וכחולה בו זמנית.
אך ברגע שעשיתי את זה,עיניי נפערו מהמראה של מקרוב.
"מי לעזאזל ‏הכניס לך אגרוף לאף?!" שאלתי.
"תעשה לי טובה תתרחק קצת. אין לי זמן לזה עכשיו. על מה רצית לדבר איתי?" הוא שואל שוב ונראה עכשיו יותר לרוגע ממקודם.
"רציתי שתעזור לי לברר על ההורים של מרי" הסברתי.
"עכשיו תורך. מה קרה לך?"
"היה לי ‏בלאגן קטן עם דנה" הוא מלמל יותר לעצמו מאשר לי,אך ‏הצלחתי לשמוע אותו.
"היא הכניסה לך את האגרוף?" שאלתי בגיחוך.
"לא. זה היה הבחור שמאוהב בה כמו אידיוט. אבל תאמין לי שהוא נראה יותר גרוע ממני." הוא סיפר בגאווה.
"אני בטוח,אחי. אבל מה קרה? ומה בדיוק קורה בין ‏שניכם?" מארק נאנח בקול ונשען עוד יותר לאחור עם המשענת של הכיסא.
"סיפור ארוך,אחי. הבחורה הזאת מטריפה אותי. זה כל מה שאתה צריך לדעת" הנהנתי כי הבנתי אותו לגמרי.
"אז תעזור לי?" עברתי נושא.
"כן. אין בעיה,תן לי כמה ימים ואני על זה" טפחתי על כתפו,"תודה אחי" הודיתי לו והמשכתי לעבר הדלת.
"אני במשרד אם אתה צריך אותי.״ ‏אמרתי מעבר כתפי.
"כן,כן. ‏מה שתגיד" הוא ענה ואני צחקתי.
יצאתי ממשרדו והמשכתי ללכת למשרד שלי.
אני לא יודע מה נסגר איתו ועם דנה אבל אני מת לדעת מה באמת קורה שם.
כי אם מארק רב עם גבר על בחורה חייב להיות שם סיפור גדול יותר ממה שחשבתי.