המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 41

סטפן

אתמול היה ערב הכי מדהים בחיים שלי.
חלמתי כל הלילה על החתונה שלי ומרי.
לא האמנתי שהיא אמרה לי כן, עד עכשיו לא נתפס לי.
התהפכתי על הצד,שלחתי את ידי קדימה בשביל למשוך אלי את מרי אך ברגע שידי נגעה בסדין קר,פקחתי במהירות את העיניים ונשענתי על המפרק שלי.
"טיילור?" ‏קראתי בטון ישנוני וצרוד.
פחד ‏פתאומי הופיעה בחזי.
לא יכול להיות שכל זה היה חלום,נכון?
לא אין מצב.
קמתי מהמיטה,הסתכלתי סביבי בשביל לראות איפה הבגדים שלה והחפצים.
אך לא יהיה שום דבר בחדר.
"מרי?!" צעקתי.
מיהרתי אל חדר אמבטיה,אך גם שם היא לא הייתה.
"אולי היא במטבח?" אמרתי.
‏נכנסתי לחדר ארונות,שלפתי משם ‏תחתוני בוקסר חדשים ולבשתי אותם תוך כדי שאני יוצא מהחדר שלי.
"מרי?" זעקתי שוב אך לא היה מענה.
לחץ מלא אותי.
ירדתי בגרם מדרגות,נכנסתי אל המטבח וראיתי שם את העוזרת החדשה שלי,רות.
"רות,‏ראית ‏במקרה בחורה יוצאת מכאן הבוקר?" שאלתי אותה בלחץ.
"כן,אדוני. אך לא הספקתי לדבר איתה. היא מהירה כל כך לצאת מפה" רות הסבירה.
למה שתעשי לי דבר כזה,מרי?
מה קורה פתאום?
"תודה,רות" אמרתי ויצאתי מהמטבח.
‏עליתי שוב פעם לחדרי,לקחתי את הטלפון מהשידה שליד המיטה וחייגתי אל מרי.
חיכיתי שלושה צלצולים בדיוק אך הטלפון ‏מגיע לתא הקולי.
היא ניתקה לי עכשיו?
מה נסגר?!
חייגתי שוב אך פעם זה יגיע ישר לתא הקולי.
"מה לעזאזל,מרי?! חסמת אותי?!" נהמתי.
הרגשתי שכל הדם בגופי רותח מרוב זעם.
מה קורה פה לעזאזל?!
חייגתי הפעם למארק והוא ענה אחרי שתי צלצולים.
"מה קורה,גבר? נו ‏השגת את הבחורה שלך בחזרה?" הוא שאל בקול עליז.
אך אני הרגשתי מת מבפנים.
"חשבתי אתמול שכן אך ‏מתברר שהיא ברחה לי היום בבוקר וחסמה אותי בטלפון" עניתי.
"מה?! למה שהיא תעשה דבר כזה?!" הוא שאל בכעס.
"‏הלוואי שידעתי,גבר. אין לי מושג מה קרה פתאום. התעוררתי והיא פשוט נעלמה" התיישבתי על המיטה ועברתי את ידי בשערי.
אני באמת לא מבין מה קרה כאן.
חשבתי שאתמול פתרנו את כל הבעיות שלנו ועוד ‏הצעתי לה נישואים והיא הסכימה.
אז למה?
"ניסתה להתקשר אולי לדנה?" דנה! נכון.
שכחתי ממנה לגמרי.
"לא. אבל אני אנסה עכשיו. תודה גבר,נתראה במשרד" ניתקתי את השיחה וחיפשתי את המספר של דנה.
כשמצאתי אותו,חייגתי ומיד.
"הלו?" היא ענתה בקול ישנוני. 
"דנה,זה סטפן. יש מצב שמרי אצלך?" שאלתי ‏וקיוויתי מאוד שהתשובה שלה תהיה חיובית.
"סטפן? כאילו סטפן קווין הבוס הקודם שלי?" היא שאלה ונשמעה יותר ערנית הפעם.
"כן זה אני. מרי אצלך?" שאלתי שוב.
"לא,היא לא אצלי. למה אתה שואל?" היא שואלת בדאגה.
אכזבה נפלה בתוכי.
היא לא אצלה,אז איפה היא?
"היא הייתה אצלי אתמול בערב ועכשיו היא נעלמה לי בבוקר" הסברתי.
"מה?!" היא צעקה וגרמה לי להרחיק את הטלפון מאוזני.
"למה לעזאזל היא הייתה אצלך אתמול? מה כבר פספסתי?!"
מתברר שהרבה.
"דנה,ברגע שאת שומעת ממנה בבקשה ‏תחזירי לי טלפון" בקשתי.
"אוקיי. ביי" היא ניתקה את השיחה ואני זרקתי את הטלפון על המיטה.
גנחתי בקול,נשכבתי על הגב והסתכלתי על התקרה.
"איפה את מרי? ולמה נעלמת לי ככה?" שאלתי את עצמי בקול.
עצמתי את עיניי בשביל לחשוב לאיפה היא עוד יכולה ללכת.