המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 52

סטפן

מה הילד המשוגע הזה עשה עכשיו,לעזאזל?!  
מאיפה הוא בכלל מכיר את אחותה הקטנה של דנה?
מה לו ולה?
כל יום שעובר אני מבין שאין לי מושג מי זה האחי הקטן וזה מדאיג אותי מאוד.
אני יודע שהוא עבר המון דברים בחיים שלו שהוא לא היה אמור לעבור אותם בגיל קטן כמו לגור עם אבא ‏פסיכופטית שלו אך הוא רצה בכך ואני לא יכולתי לעשות דבר בשביל לעצור בעדו.
הסתובבתי בפעם השלישית שלי סביב השכונה של מרי אך עדיין לא מצאתי סימן מדיימון.
"איפה אתה לעזאזל,ילד?" מלמלתי לעצמי והמשכתי לחפש אותו.
מקווה מאוד ‏שהוא להסתבך בצרות בזמן הזה.
הוא אוהב למשוך אותם עליו.
אחרי זמן ממה התחלתי לוותר אז חזרתי בחזרה לבניין של דנה אך בדיוק כשפתחתי את הדלת  של הבניין ראיתי את דיימון יושב על גרם המדרגות ומעשן סיגריה.
שלפתי מפיו את הסיגריה,הפלתי אותה על הרצפה וכבתי אותה.
"החרא זה לא ‏בריא לך" דיימון הרים לעברי גבה משועשעת.
"גם אתה מעשן את החרא הזה,זוכר?" התיישבתי לידו ופערתי את שערו השחור.
"זה לא אותו דבר. אתה צעיר עדיין,אני זקן" חיוך קטן נמרח על שפתיו.
שתיקה השתחררה בינינו ואני בזמן הזה ‏תהיתי מה עובר לו בראש.
"מה זה היה שם למעלה?" שאלתי לבסוף.
"מאיפה את מכיר את אחותה של דנה?" המשכתי.
דיימון לא ענה אך כן משך בכתפיו.
תתני לו מכה קטנה עם הכתף שלי בכתפו.
"זה סתם מישהי שלמדה איתי פעם" הוא מלמל.
"לי זה לא היה נראה סתם,אם אתה שואל אותי" עניתי.
"אז איזה מזל שאני לא שואל אותך" הוא עונה בצניעות.
כשאני מביט לעבר פניו,אני יכול לראות שעובר עליו משהו.
רגלו הימנית קפצה בלי הפסקה,בידו השמאלית הוא מעביר בין אצבעותיו ‏מצית בצבע כסף.
"מה קורה,דיימון? יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" שאלתי בדאגה.
דיימון נאנח בכעס,קם פתאום ונעמד מולי עם מבט עצבני על פניו.
"אולי פאקינג שחרר ממני?! מה אכפת לך פתאום מה עובר עלי?! עבר פאקינג חמש שנים! ולא שמעתי ממך אפילו פעם אחת!" הוא שאג.
כאב חד דוקר את ליבי כשהוא אומר את זה.
הוא צודק,אף פעם לא פניתי עליו אבל זה לא אומר שלא שמרתי עליו מרחוק.
ואת זה בהחלט עשיתי.
ידעתי שאבא שלו בן אדם לא טוב אך כל פעם שניסיתי לדבר עם דיימון היגיון הוא אף פעם לא הקשיב לי.
קמתי מהמדרגה ונעמדתי מולו.
"אני באמת מנסה לעזור לך,דיימון. אך אתה תהיה צריך ‏לשתף איתי פעולה כי אם לא. אני בחיים לא ידע מה עובר עלייך" הסברתי ברוגע.
פתאום עבר לי המחשב שככה אני יהיה צריך לדבר עם הבן או הבת שהיו לי בעתיד.
לעזאזל,אני הולך להיות פאקינג אבא!
אני ‏אשכרה רק עכשיו קולט שזה באמת.
ועוד אמא שלה או שלו תהיה מרי,האישה של חיי.
פאק.
ליבי דופק בחוזקה רק ‏מהמחשבה שאני רוצה להפוך אותה כבר להיות אשתי.
"‏ממתי מעניין אותך מה עובר עלי?" דיימון שואל אותי בטון ‏מזלזל ומחזיר אותי למציאות.
"אתה אחי הקטן. תמיד ‏עניין אותי מה עובר עליך גם בזמן שלא הייתי לצידך." אמרתי את זה בטון עצבני מדי.
כי זה התחיל מעצבן אותי שהוא חושב שבחיים לא חשבתי עליו.
"כן בטח" דיימון נשען על הקיר וגלגל לעברי עיניים.
אני נאנח ומעברי את אצבעותיי בשערי.
"אני באמת מנסה להבין מה עובר עלייך" אני אומר בטון מיואש.
"עדיף שלא תבין. אני הולך הביתה" דיימון קבע,התרחק מהקיר ויצא מהבניין לפני שהספקתי להגיד לו עוד משהו נוסף.
נאנחתי בכבדות.
אני אנסה לדבר איתו שוב כשאני אגיע הביתה.
‏בינתיים אני רוצה לבדוק מה שלום מרי.
הסתובבתי לעבר גרם המדרגות,התחלתי לעלות לקומה השניה אך לפני שהספקתי לפתוח את הדלת,היא נפתחה ומארק נעמד מולי.
"לאיפה אתה הולך בדיוק?" שאלתי אותו עם גבה מורמת.
"הביתה. ‏הספיק לי הערב הזה. נתראה מחר במשרד" הוא מלמל ובא לעקוף אותי אך אחזתי בזרועו ועצרתי אותו.
"מה קורה,אחי? הכל טוב?" שאלתי כי ראיתי שמשהו עובר עליו.
"כן,בטח. קצת עייף זה הכל. נדבר כבר מחר,טוב?" הוא עונה בטון עייף.
אני משחרר את זרועו,"בטח,אחי" מארק הנהן,הסתובב ויורד בגרם המדרגות.
ברגע שהוא נעלם,נכנסתי למסדרון של הקומה של מרי ודפקתי על הדלת ברגע שנעמדתי מולה.
הדלת נפתחה,מרי נעמדה מולי ונראתה עייפה מאוד.
"איך את?" שאלתי אותה בדאגה ונכנסתי פנימה.
מרי סגרה את הדלת כשהיא גונחת בייאוש. "לא טוב. שאנון לא מוכנה לצאת מהחדר ודנה בקושי מדברת איתי" היא אומרת בקול שקט.
אחזתי בשני צידי ראשה,הרמתי את מבטה לעברי כשאגודלי מוכה דמעה מלחייה.
"אל תבכי,יפה שלי. אני מבטיח לך שאני יברר את העניין הזה עם דיימון." ‏אני מקרב אותה לגופי ונושק למצחה.
מרי מושכת באפה,"איך הוא באמת?" היא שאלה.
איך אישה כזאת ‏קיימת בעולם שלי?
לא יכולתי לבקש אישה יותר מושלמת ממנה.
גם כשהיא יודעת שאולי דיימון קשור ‏לבלאגן שגרם בארוחת ערב שלה,היא עדיין בודקת מה שלומו.
זה מדהים אותי.
אני פשוט מטורף על האישה הזאת.
במיוחד כשהיא עכשיו בהריון ממני.
אני מחייך חיוך קטן כשאני נזכר בזה שוב.
"עצבני. אבל זה יעבור לו" עניתי אחרי רגע.
מרי מהנהנת בהבנה אך עדיין מביטה בי עם עיניה היפות.

מרי