המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 45

מרי

יצאתי ממשרדו של סטפן בלב פועם והרגשה נוראית.
לא בגלל שהחלטתי לחזור לעבוד כאן אלה לחזור לעבוד בשבילו ושוב להיות קרובה עליו.
אני לא בטוחה שעשיתי את הבחירה הנכונה אך בינתיים אני פשוט מספרת לעצמי שאני כאן בגלל הכסף שאני צריכה.
בסוף של דבר אני יהיה מתישהו צריכה לעזוב את הדירה של דנה ולמצוא דירה בשביל עצמי ובשביל קירה.
אני חייבת לחסוך קצת כסף ולהמשיך בחיי.
גם אם זה אומר שאולי אני וסטפן לא נחזור לעולם שוב להיות יחד.
אני עדיין לא מסוגלת ‏‏לסמוך עליו וזה משגע אותי.
אני מפחדת שאני גם לא יכול בכלל לצאת מזה.
אז אולי לעבוד אצלו שוב יכול לעזור לי להשתחרר קצת ואולי לא.
אפשר באמת לדעת עד שזה לא יקרה.
נכנסתי את המפתח שלי לדלת הדירה של דנה ופתחתי אותה.
"אני בבית" קראתי.
צעדים מכיוון המטבח נשמעו ואז שיער בלונדיני ארוך הופיע בזווית עין.
"מרי?" חיוך גדול נמרח על פניי כשראיתי את מי שנמצאת מולי.
"שאנון? מה את עושה פה,ילדה?" שאלתי בתרגשות וחיבקתי את אחותה הקטנה של דנה.
"יש לנו חודש חופש מקולג. אז אמרתי לעצמי למה לא לבקר את אחותי אם אני כבר בסביבה" היא חייכה אלי חיוך גדול.
עיניה היו באותו צבע כחול כמו של דנה רק שהם היו קצת יותר כהות משלה.
לשאנון היה שיער ארוך בלונדיני ולדנה היה קארה בלונדיני.
הן היו דומות חיצונית אך מבפנים שונות לגמרי.
דנה הייתי ‏לביאה ולא נתנה לאף אחד לעמוד בדרכה.
אך שאנון הייתה שקטה והילדה הטובה של המשפחה שלהם.
תמיד אהבתי את התמימות עדינה שלה.
"זה נפלא כל כך. אני שמחה לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן" אמרתי.
"גם אני אותך. דנה בחדר שלה מדברת בטלפון וזאת נשמעת לא שיחה נעימה בכלל,כי היא צועקת על מישהו שם כבר יותר מעל שעה." הרמתי גבה שואלת.
מעניין עם מי היא מדברת.
"את רעבה?" שואלת אותי פתאום שאנון.
"גוועת" עניתי בחיוך.
"מצויין,הכנתי פסטה טעימה מאוד עכשיו. בואי" שאנון אחזה בידי והובילה אותי אל המטבח הקטן של דנה.
ברגע שאני ושאנון ישבנו והתחלנו לאכול שאלתי אותה מה היא לומדת עכשיו.
"אני רוצה להיות סופרת מפורסמת" היא מספרת בתרגשות.
אהה,כן.
שאנון היא גם תולעת ספרים לא קטנה בכלל.
אני זוכרת שהייתי באה ‏בחגים למשפחה של דנה ותמיד היו בחדרה של שאנון ספרים שהיו מפוזרים בכל פינה בחדר שלה.
"זה מרגש. אני מאוד מקווה שתצליחי להגשים את החלום שלך" עניתי.
"גם אני" שאנון בקושי נגע באוכל שלה אם כבר היא יותר שיחקה איתו מאפשר אכלה ממנו.
הרגשתי שעובר עליה משהו,"מה קרה?" שאלתי אותה בדאגה.
"זה שום דבר" היא לוחשת.
"נו. ספרי לי. מה זה כבר יכול להיות." דירבנתי אותה.
שאנון נשמה עמוק והניחה את המזלג שלה ליד הצלחת כשהיא הביטה לעברי.
"יש בחור" הרמתי גבות לעברה.
"בחור?" שאלתי.
"כן. אבל זה לא כמו שאת חושבת. אני שונאת אותו" היא אומרת בכעס.
"מי זה הבחור הזה? ומה בדיוק הוא עשה לך שגרם לך לשנוא אותו?" שאלתי.
לפחות משהו יגרום לי לשכוח קצת מסטפן בזמן ששאנון תספר לי על הבחור הזה שלה.
"מה הוא לא עשה" היא לוחשת בעצבים.
"הוא סוג של מלך בקולג שלנו. ובואי נגיד שאני לא באה לו טוב בעין ואין לי מושג אפילו למה" היא מרימה את עיניה לעברי והיא נראית עצובה פתאום.
"הוא עשה לך משהו?!" שאלתי בבהלה.
"מה? לא,לא. הוא לא עשה משהו רע,פשוט... הוא פשוט אוהב ‏להציק לי בכל הזדמנות שיש לו. זה הכל." היא עונה בעצב.
"אם הוא לא עשה כלום ורק הציק לך,אז למה את כל כך עצובה?" שאלתי והנחתי את ידי על ידה.
"הוא סוג של זונה ממין זכר בקולג שלנו וזה דוחה אותי ממש" זה גרם לי לצחוק.
"הוא זונה?! אני לא נושמת" אני צוחקת חזק יותר.
הו אלוהים.
הבנים האלה פשוט לא אמיתיים.
שאנון לבסוף משתחרר ומתחילה לצחוק יחד איתי.
"כן,אפשר לומר" היא אומרת בין הצחוק שלה.
"מה קורה פה? למה אתן צוחקות ככה?" דנה נכנסת אל המטבח שמבט חוקר על פניה.
כשאני מביט על שאנון אני רואה  היא שולחת לעברי מבט לסתום את הפה שלי.
היא כנראה עדיין לא סיפרה לאחותה כלום אז אני אומרת,"סתם,ראינו איזה סרטון מצחיק ביוטיוב" יצא לי השקר מהר מיד אך זה לא נראה שבאמת מעניין את דנה על מה צחקנו.
"מה קרה?" שאלתי את דנה.
"סתם היו כמה בעיות בעבודה. אבל הכל בסדר עכשיו" היא ממהרת להגיד.
דנה מוזגת לעצמה כוס מים ולוגמת ממנו במהירות.
טוב,זה בהחלט לא נראה לי קשור לבעיות בעבודה שלה.
אבל לא יחטט יותר מדי,כשהיא תרצה להגיד לי במה מדובר אני מאמינה שהיא תספר לי.
"איך היה אצל סטפן?" שאלה דנה.
כחכחתי בגרוני כי הרגשתי פתאום שהוא נהיה יבש.
"היה בסדר,קצת מביך. אבל בסדר" עניתי.
דנה מהנהנת ולא שואלת עוד משהו נוסף,מה שלא מתאים לה בכלל.
"את בטוחה שהכל בסדר?" שאלתי אותה שוב.
"כן,הכל בסדר. אני הולכת לחדר לעבוד קצת,טוב?"
"בסדר" אני ושאנון עונות באותו הזמן.
דנה יוצאת מהמטבח בזמן שאני ושאנון מפנות את הכלים שלנו מהאי.
מעניין מה קורה איתה.
אני מקווה שהכל בסדר איתה.

................

אני נכנסת לחדר האמבטיה ומתפשטת, נעמדת מתחת לזרם המים הרותחים ומתקשה לנקות את ראשי. אי אפשר לדעת מה היה מצב בני לבין סטפן כשעבוד יחד.
לא עבדתי שם כבר מעל משנה שלמה ואין לי מושג אם אני עדיין זוכרת איך זה להיות המזכירה שלו.
אני רק זוכרת שזה היה נורא אז.
ואני ממש לא רוצה לחזור למה שהיינו פעם.
אני יוצאת מהמקלחת, לובשת את אחת החולצות שהן גדולות עלי בכמה מידות ונשכבת במיטה שלי לצד קירה. אני מרימה את הטלפון כדי להפעיל שעון מעורר ורואה הודעה חדשה.

סטפן: תוכלי לחזור מחר לעבוד?

חום עלה ללחיי בתוך שנייה.
הוא כל כך מהר רוצה שאני יחזור  לעבוד אצלו?
וואו לא ‏ציפיתי לזה בכלל.
‏חשבתי שהוא יחזור אליי עוד כמה ימים,אבל כנראה שטעיתי.
חיוך קטן נפרש על שפתיי כשהקלדתי לו בחזרה.

אני: בטח. באיזה שעה להיות שם.

שלושה נקודות הופיעו בתוך שנייה.

סטפן:בשמונה וחצי.

אני:בסדר גמור,נתראה מחר.

סטפן:נתראה.

הנחתי בחזרה את הטלפון על השידה ,חיברתי אותו למטען שלו ונשכבתי שוב על מיטה.
הבטתי על התקרה שלי וליבי לא הפסיק לפעום מרוב מתח.
מעניין מה היה מחר ואיך הוא מתנהג כשאני יחזור באמת לעבוד בשבילו?
אני מקווה שהוא לא יצפה לדברים מסוימים כי אני לא הולכת לפחות את ליבי שוב בקלות כזאת.
פעם אחת נפגעתי ממנו קשות ואני ממש לא רוצה שזה יקרה עוד פעם.
בפעם הבא שאנחנו נחזור אני רוצה להיות פעם באמת בטוחה בזה במאה אחוז.