המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 40

מרי

"את בטוחה ‏שתסתדרי לבד בלסגור את המקום?" שאלה רות כשהיא לובשת את המעיל שלה.
היום הוא היה סוער מאוד לא הפסיק לשנייה לרדת גשם,אני לא יודעת איך אני חוזרת הבית אחרי היום הנורא הזה.
"כן,ברור. לכי" רות מביטה בי בדאגה.
"את בטוחה שאת בסדר? כי אני יודעת איך זה להיות אחרי פרידה" הנהנתי.
"הכל בסדר. עברתי יותר גרוע מזה" רות שלחה לעברי נשיקה באוויר ויצאה ‏מהמסעדה.
אני בזמן הזה ניגבתי את השולחנות לפני הסגירה.
את בטח שואלים על מה רות דברה כשהיא התכוונה לזה שאני אחרי פרידה,אז ככה...
‏אחרי שחזר לי הזיכרון התחלתי להיזכר בכל מיני דברים וסיבות למה התאהבתי בסטפן והרגשות שלי פשוט צפו אליי וחזרו אליי והרגשתי כל כך רע שאני נמצאת עם ג׳סטין.
כן אהבתי אותו אבל לא באותו צורה כמו שאני אוהבת את סטפן יכול להיות שאני עושה טעות אבל לא יכולתי לעשות את זה לג׳סטין. הוא יהיה טוב אלי ועמד לצידי כל אורך הדרך, אבל לא הרגשתי נכון בקשר לזה שאני צריכה להתחתן איתו.

אבל זה היה גם מוזר שג'סטין וותר ככה בלי להילחם עלי או משהו. לא יודעת אולי ציפיתי שהוא יגיד משהו אך ברגע שישבתי לדבר איתו, הוא פשוט קם והלך. כאילו כלום לא קרה. זה היה טיפה פוגע.

  אך ידעתי שאוהבת את סטפן אבל ‏השאלה האמיתית אם אני יכולה באמת לסלוח לו יום אחד?
צלצול פעמון הדלת נשמע,הרמתי את מבטי משולחן.
סטפן עמד שם וכולו היה ספוג במים ‏מלמטה עד למעלה.
טיפות של גשם גלשו משיעור הבלונדיני והמושלם שלו.
היה לי דחף חזק להעביר את אצבעותיי בשערו,אך במקום זאת החזקתי את הסמרטוט חזק בשביל לא להישבר.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אך קולי קצת נשבר ‏באמצע.
"הייתי חייב לראות אותך" הוא ענה.
"אני סוגרת עכשיו,סטפן. אתה צריך ללכת" סובבתי לו את גבי והלכתי אל מאחורי הדלפק בשביל לסגור קופה.
"אני רק צריך ‏שתקשיבי לי. ‏זה כל מה שאני מבקש ממך" הוא מתחנן.
הרמתי את מבטי אליו והנהנתי פעם אחת.
הוא נשף אוויר ושפשף את פניו עם ידיו הגדולות.
"אמא שלי שיקרה לי,היא אמרה לי שהיא חולה במחלת הסרטן ושאין לה עוד הרבה זמן לחיות" עיניי נפערו,איך היא יכולה לשקר על דבר כזה?!
"היא אמרה שאני צריך לשמור על זה בסוד ‏ושיש לה בבקשה אחרונה לפני שהיא תמות. היא רצתה ‏שאני אתחתן עם ג׳ינה והיפרד ממך. אני יודע זה נשמע ‏פתטי יכולתי להגיד לא,אמרתי אבל אז היא ‏הוציאה תיקייה שבתוכה יש מידע על ההורים שלך" קפאתי פשוט במקום רק ‏מהמילה הורים.
הוא יודע על ההורים שלי? והוא פשוט לא אמר לי כלום על זה,אבל כן עדיף לזיין את ג׳ינה במקום זה?!
"מה אתה יודע עליהם?" לחשתי אך לא הסתכלתי עליו כששאלתי את זה.
"רק שאמא שלך הייתה זונה ושאבא שלך היה ‏מכור לאלכוהול וסמים" בלעתי את הגוש הגדול שעמד בגרוני,לא ידעתי מה אני אמורה להגיד עכשיו.
"למה?" שאלתי בשקט ודמעה חמקה מעיניי.
"מרי. אני מצטער. אני באמ..."
"למה?! למה לעזאזל ‏עשית את זה לנו?! כל זה רק בגלל שאמא שלך אמרה שהיא חולה?! אז בגלל זה הייתה צריך לזיין את ג׳ינה מול העיניים שלי?!! ביום שאני הייתי בבית החולים ואתה זיינת אותה כאילו אני כלום!!" זרקתי עליו את הסמרטוט שהיה ביד שלי ואז זרקתי עליו כל  דבר ‏אפשרי שהיה על הדלפק.
"זה מגיע לי,מרי. ‏תוציאי את כל העצבים שלך עליי. זה מגיע לי. הייתי חרא של בנאדם,עד שבאמת ‏הבנתי מה אני מפסיד" דמעות ירדו מעיניי,לא יכולתי להסתכל עליו יותר,הוא ‏הרס הכל.
יצאתי מהר מאחורי הדלפק,עברתי על פניו ותפסתי את המעיל שלי מליד הדלת.
אני חייבת לצאת מפה גם אם ירד מבול בחוץ אני חייבת ‏להתרחק ממנו.
"מרי!!" הוא צעק ‏מאחוריי אך אני המשכתי לרוץ גם כשהגשם פגע בפניי.
ברגע שחשבתי שהוא כבר לא מאחורי,יד גדולה אחזה בזרועי וסובבה אותי במהירות כזאת עד שפניי פגעו בחזה שרירי שלו.
"תשחרר אותי,סטפן!!! אני שונאת אותך!! תשחרר!" צרחתי, ‏בעטתי בו ונתתי לו מכות על החזה.
"את לא שונאת אותי! מרי,אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך!" הוא חפן את פניי ו‏הכריח אותי להסתכל עליו.
"בבקשה,מרי. רק תסתכלי עלי" הוא התחנן אך אני עצמתי את עיניי ולא הייתי מוכנה להסתכל עליו.
"אני מצטער. ‏אני פאקינג מצטער. אני אעשה הכל בשביל שתחזרי אלי,הכל מרי. רק בבקשה...." הוא
‏התחנן אליי וקובר את פניו בצווארי.
גופי רעד מרוב הקור ומרוב שהוא היה קרוב אלי כל כך.
פקחתי את עיניי כשהדמעות שלי השתלבו ביחד עם הגשם,פשוט לא הצלחתי לעצור אותם.
"תגידי משהו,בבקשה" הוא לחש כששפתיו נשקו את צווארי ועד קו הלסת שלי.
‏סנטימטר בודדים הפרידו בין שפתיינו,הוא העביר את שפתיו על שפתיי אך לא נשק אותן.
"טיילור?" זרועותיו נכרכו סביב מותניי וקרבו אותי עליו.
הוא הניח את מצחו על מצחי ועצם עיניים. 
"אני אוהב אותך. אם את תגידי לי עכשיו שאת לא אוהבת אותי,אני ‏אמות. את מבינה את זה,טיילור? אני לא יכול לחיות ‏בלעדייך" הוא אמר בקול שבור ודמעה ירד מעיניו.
"בבקשה,טיילור. אני בחיים שלי לא רציתי לפגוע בך. אני אעשה הכל בשבילך" הוא המשיך.
זה שבר את ליבי לראות אותו ככה נשבר לרסיסים מולי,סטפן קווין שאני מכירה בחיים לא היה עושה דבר כזה אבל סטפן שלי היה מוכן לעשות הכל.
חפנתי את פניו,הוא פקח את עיניו בגלל המגע שלי.
"אני סולחת לך. אבל בבקשה אל תגרום לי ‏להתחרט על זה שאני אוהבת אותך" לחשתי.
הוא חייך נגד שפתיי,תפס בעורפי וטרף את השפתיים שלי בלי לחשוב בכלל.
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו.
פאק כמה ‏התגעגעתי לשפתיים האלה.
‏כמה התגעגעתי אליו.
סטפן הוריד את ידיו אל ישבני ובתוך כמה שניות הייתי באוויר ושהוא מסובב את שנינו.
"אני לא יגרום לך בחיים ‏להתחרט על זה שאת אוהבת אותי,מרי טיילור. אני אוהב אותך!!" הוא צעק.
אני צחקתי בגלל ‏ההתלהבות שלו ותפסתי בכתפיו בשביל לא ליפול.
הוא הוריד אותי אך השאיר אותי קרוב אליו,"תגידי לי שאת אוהבת אותי" הוא לחש כנגד שפתיי.
"אני אוהבת אותך,סטפן קווין"
"פאק,כן!!!" הוא נשק את שפתיי חזק יותר עד שהן התחילו לשרוף לי.
"אני חייב אותך,טיילור" הוא אמר בקול עמוק וסקסי.
"אז קח אותי,קווין" לחשתי.
"בשמחה" הוא חייך אלי חיוך זדוני ומשך אותי אל הרכב שנמצא בצד הכביש.