המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 63

שאנון

לא יודעת למה אבל משהו מתוכי גרם לי ללכת לעבר דיימון ולבדוק מה שלומו.
זה לא פעם ראשונה שאני רואה אותו ככה אך תמיד דאגתי כשראיתי אותו ככה.
אפילו אחרי כל מה שהוא עשה לי,הלב המטומטם שלי דואג לו.
"מה קרה לך?!" שאלתי בטון מבוהל.
דיימון הביט בי באדישות כשהתקרבתי לעברו.
״מה אכפת לך פתאום?" הוא שאל בקרירות.
זה גרם לי להיעצר כמה צעדים ממנו.
באמת למה אכפת לי?
אני אף פעם לא יבין את זה.
"מי עשה לך את זה?" שאלתי שוב בכל מקרה.
דיימון הביט בי בעיניים קרות כקרח אך משהו בו גרם לו להתקדם לעברי באיום.
לא זזתי כי הייתי רגילה לקבל ממנו את זה.
פעם פחדת מכל צד שהוא היה עושה לעברי אבל לא עוד.
"אל תתקרבי אלי אם לא באמת אכפת לך.  כנראה כבר שכחת שאת לא רוצה לראות אותי יותר בחיים? אז לפחות תעמדי במילה שלך,ברבור" הוא לחש לי וגרם לגופי להצטמרר.
איכשהו הוא תמיד גורם לגוף שלי להגיב אליו לא משנה מה.
עד כמה שאני שונאת אותו הגוף שלי עדיין רוצה אותו.
זה לא הגיוני אפילו.
והשם הזה....
ברבור....
לא שמתי אותו קורא לי ככה מאותו לילה.
וככה רציתי שזה ישאר.
בלעתי רוק ולקחתי צעד אחד אחורה ממנו.
"באמת לא אכפת לי" לחשתי לעברו בקירות כשהרמתי את ראשי לעבר עיניו.
משהו אפל עבר בהן באותו השנייה אך לי זה לא יזיז יותר.
"מצויין" הוא ענה בזלזול ועקף אותי בלי לומר שום מילה נוסף.
ידעתי שהיה סיכוי שאני אראה אותו כאן היום,לא רציתי לבוא לכאן אך דנה שיגעה אותי בשביל הגיע לכאן בשביל מרי.
אז לא יכול לסרב לה.
וגם הגיע הזמן שאני יצאה מהחדר ולא יאפשר לדיימון להרוס לי את החיים כמו פעם.
״את בסדר?" דנה לחצה על כתפי וגרמה לי להסתובב לעברה.
"בסדר גמור" חייכתי חיוך מומלץ.
עקפתי אותה לעבר מרי כי לא רציתי ‏ששאלו אותי עכשיו שאלות.
כנראה שהיא הבינה אותי כי ראיתי אותה חוזר לסדר את השמלות עם רות.
יופי.
אני יכולה לנשום עכשיו.
חזרתי לעמוד מולו מרי שעדיין הביטה בי בדאגה אך לא אמרה מילה כשהתחלתי לעבוד עליה.
"את יכולה לשאול" אמרתי לבסוף.
"מה הוא עשה לך?" שהיא שאלה בדאגה.
"אני רק יכולה להגיד לך שהוא שבר לי את האמון בגברים" לחשתי בעצב.
"אוי,חמודה שלי. את יודעת את הסיפור שלי ושל סטפן נכון?" היא שאלה.
הנהנתי.
"גם אני חשבתי שאני לא יכולה לסמוך עליו יותר בחיים ותראי אותי היום. עם תינוק בבטן ועוד שנייה אני מתחתנת איתו" היא צחקקה.
אך אז המשיכה לומר,"אבל אולי יכול להיות סיכוי שתוכלי יום אחד לסלוח לדיימון ואז לחזור להאמין בגברים שוב?" היא אמרה בתקווה.
"אני לא יודעת. אולי. אבל אני לא מבטיחה כלום" מרי הנהנה ולא דיברה שוב עד שסיימתי את האיפור הראשון שלה. היא קמה מהכיסא בשביל לראות את עצמה במראה.
היא מביטה בעצמה,עיניה נפערות ומחייכת חיוך אוהב.
זה גורם לליבי לדפוק מהתרגשות.
היא אוהבת את זה?
"וואו,שאנון. זה מהמם ועדין כל כך. אהבתי ממש. אפשר את האיפור הזה להיום החתונה שלי?" היא שאלה.
"אבל זה רק איפור אחד מתוך חמש" צחקתי.
"לא צריך. זה מושלם" היא אומרת ברוגע.
"מה קורה פה?" קול גברי גורם לכולנו להביט לעבר הכניסה לסלון.
סטפן עמד שם כשמארק לצידו. ישר ראיתי בזווית העין את דנה קופאת במקומה.
לא היה בכלל נעים אתמול לשמוע את הריב שלהם מהחדר שלי.
לא הבנתי כל כך על מה מדובר ודנה גם לא רצתה לשתף אותי אך הבנתי שהיא והוא לא מסתדרים כל כך.
"דנה ושאנון הביאו כמה דברים ורעיונות בקשר לחתונה שלנו" התחילה להסביר מרי.
"לחתונה? אבל אין עדיין תאריך" הוא ענה.
"מסתבר שיש. דנה כבר סגרה לנו אולם לעוד שבועיים בדיוק" עיניו של סטפן נפערו וחיוך נפרש על שפתיו.
"אמרתי לך עד כמה אני אוהב אותך,דנה? כי אני חושב שלא" אמר סטפן לעבר אחותי.
דנה התעוררה מקיפאון שלה,הניחה יד על מותנה ונופפה ביד השניה לעבר סטפן.
"לא הייתם שורדים בלעדיי. מזל שאני פה לנהל את העניינים" היא אומרת בגאווה.
"מזל שאת באמת פה" סטפן אמר ומתקדם לעבר מרי בשביל לנשק אותה.
אפשר לראות לפני המבט שעל פניו של סטפן עד כמה הוא מטורף על מרי.
‏הלוואי עליי אהבה כזאת.
"טוב,טוב. להיפרד בבקשה. אתה מורח לה את כל האיפור!" דנה ממהרת להפריד ביניהם.
סטפן ומרי צוחקים אך מקשיבים לה.
"טוב,אז אנחנו נהיה בחדר העבודה אם אתן צריכות אותנו" אומר סטפן אך לפני שהוא מסתובב,מרי אוחזת בזרועו ולוחשת משהו באוזנו.
חיוכו של סטפן גובה בתוך שנייה כשהוא מקשיב לה.
"בסדר. אני אדבר איתו" הוא לחש לה.
כנראה שהיא סיפרה לו על דיימון.