המזכירה שלי . ספר ראשון בסדרה

פרק 68

שלושה חודשים לאחר מכן...
מרי

"אדל, תוכלי בבקשה לשמור על
ג׳ייק למשך שעתיים? אני ודנה יוצאות לאימון פילטיס. אני מקווה שאחזור לפני שסטפן יחזור."
"בטח שאשמור על התינוק הכי חמוד בעולם!" היא קוראת, מרימה אותו מהעגלה וניגשת לשבת בכורסה כדי להאכיל אותו. כאשר מלאו לג׳ייק שלושה חודשים החלב בשדיי התייבש, לכן העברתי אותו לתחליף חלב לתינוקות. למזלי, ג׳ייק קיבל את הבקבוק באהבה. "תודה,אדל אין עלייך." מזל שאדל כאן לעזור לי. לא הייתי יודעת מה הייתי עושה ‏בלעדיה.
"תמיד שמחה לעזור,יקירה. ‏תסעי בזהירות"
"תודה,אחזור בעוד שעתיים לכל היותר ואוכל להרדים את הקטנצ'יק," אני אומרת ונושקת לראשו של ג׳ייק. יש לו ריח ממכר כל כך. עדיין לא עזבתי ואני כבר מתגעגעת אליו. זאת הפעם הראשונה שאני משאירה אותו לבד.
אדל ממשיכה לטפל באהבה
בג׳ייק והוא נהנה מהחום שלה.
אני ממהרת להחליף למכנסי טייטס גבוהים ולחולצת ספורט, קולעת את שערי לצמה ארוכה ומוקפדת ונועלת נעלי ריצה. אני אוספת את התיק שלי שבתוכו ארנק, מפתחות לרכב ואז מחייגת לדנה.
"היי, אימא טרייה! את בדרך?"
"כן, דנה. יצאתי עכשיו ואני
בדרך אלייך. תהיי מוכנה. אהיה אצלך עשר דקות גג"
"מצויין" דנה מנתקת ואני ‏מתניעה את האוטו.

..................

"זה היה פאקינג קשה רצח! אני לא מקשיבה לך יותר בחיים" אני מתלוננת כשאני בקושי מצליחה להרגיש את רגליי.
"אוי תפסיקי לבכות. זה משקורה כשאת לא עושה ‏כושר בחיים.
חוץ מזה ,אני עושה את זה בשבילך וגם אל תשכחי שאת זאת שהתלוננה שהיא לא חוזרת לעצמה מאז הלידה." אני מגלגלת את העיניים לעברה.
אפשר לחשוב כאילו אני שמנה. אני לא,פשוט רציתי ‏להכנס קצת לכושר אך ‏כנראה אני לא ‏בנויה לזה.
"פשוט תפתחי את הדלת. אני מתה לראות את הילד שלי" נשענתי על הקיר שליד הדלת.
"וואו,עד כדי כך כואב לך? אפילו לפתוח את הדלת את לא יכולה" היא צוחקת.
"דנה.... תפתחי" אמרתי בטון מאיים.
"בסדר. ‏אמאל׳ה את מפחידה." דנה פותחת את הדלת למראה שאני אוהבת לראות כל יום. סטפן נושא את ג׳ייק בזרועותיו ונושק למצחו.
"אתה הגעת מוקדם. קרה משהו?" שאלתי בדאגה ומיהרתי ללכת לעברו ולנשק אותו ואת ג׳ייק.
"היה רגוע במשרד. חוץ מזה רציתי להיות עם המשפחה שלי. איך היה לכם"
"אני לא מרגישה שום חלק בגוף שלי!" התלוננתי.
"לי היה כיף!" אומרת דנה מאחורי.
שלחתי לעברה מבט רצחני.
היא כמובן צחקה.
"הו יופי,כולם פה. בוא לאכול האוכל מוכן" אדל אומרת ברגע שהיא נכנסת אל הסלון.
סטפן מניח יד על גבי התחתון כשבידו השנייה מחזיקה בג׳ייק.
"רגע,מזאת אומרת כולם פ—" דנה קוטעת את דבריה ברגע שהיא רואה את מארק יושב בשולחן האוכל הגדול.
הוא ממהר לקום ברגע שהוא רואה אותנו.
"מה אתה עושה פה? חשבתי שאתה אמור להיות אצל אמא שלך?" דנה מרימה את גבה לעברו ונראית לא שמחה בכלל.
"סורי,אהובה. שכחתי להגיד לך. אמא שלי ביטלה לי ‏בדקה התשעים וסטפן הזמין אותי לארוחת ערב. חשבתי שאת עדיין באימון,לא רציתי להפריע לך" מארק עוקף את השולחן,נעמד מולי דנה ואחוז בידה.
"טוב. יש לך מזל שאני רעבה" מארק מחייך אליה ומנשק את שפתייה נשיקה מתוקה.
״אין עלייך"
"כן, כן , מה שתגיד. אני חייבת אוכל" דנה מתיישבת ומיד מארק מתיישב לידה.
אתם בטח שואלים מה לעזאזל קורה כאן.
אז אני באמת מתה לספר לכם אך אני בעצמי עדיין לא מבינה את הקשר ‏ביניהם.
ביום שדנה סיפרה לי שהיא ‏נותנת ‏צ׳אנס נוסף למארק שמחתי מאוד.
אני רק מקווה שהוא לא ‏‏יפסל שוב פעם איתה.