אהובה

פרק 18

הימים הבאים עברו בטוב, כל בוקר אנחנו מתעוררים ביחד בחדר שלי, כל אחד מתארגן בחדר שלו ואז יושבים לאכול, טוב אני אוכלת ולוקה שותה את הקפה שלו – שעדיין לא הצלחתי להכין כמו שצריך אבל אני לא מפסיקה לנסות – ואז הולכים למשרד, אני הולכת ללמוד בחדר מחשבים ומישהו בשם מיכאל מלמד אותי, הוא הבחור השני הכי טוב במחשבים – אחרי דניאל החבר הכי טוב של לוקה – למדתי כל כך הרבה ועברו רק כמה ימים.
מיכאל אומר שיש לי כישרון ושאני לומדת מהר, אני רק מחזירה לו שהוא מורה מצוין ובאמת מתכוונת לזה, אני ולוקה התקרבנו מאוד, אנחנו ישנים ביחד והוא יותר נוגע בי אבל חוץ מהנשיקה המביכה שהייתה לנו במטבח לא היה שום דבר, אני רוצה אבל לא יודעת איך להתחיל.
השעה כבר ארבע הצוהריים ואני רעבה אז אני מודיעה למיכאל שסיימתי להיום והולכת לחדר של לוקה ודופקת על הדלת, אחרי שאני שומעת אישור אני נכנסת "היי אהובה, איך הולך עם הסייבר?" שאל ונאנחתי כשהתיישבתי על הספה ונמרחתי עליה בעייפות.
"לא משנה מה אני עושה הוא פורץ לי תוך שנייה" הקלקלתי את האצבעות שלי לדמות כמה מהר הוא פורץ לי להגנה שלי ולוקה רק צחקק ואז קם ממקומו ועזר לי לקום על רגליי "רעבה?" שאל והנהנתי "גוועת" החזרתי ונסענו הביתה, בדרך כלל אני נשארת בבית אחרי ארוחת הצוהריים והוא חוזר לעבודה עד מאוחר כרגיל.
"יש היום אירוע בערב ואנחנו הולכים כל המשפחה" אמר כשנכנסנו למכונית שלו, היום הולדת שלי מחר, מעניין אם זה לכבוד זה, למרות שאבא שלי אף פעם לא חגג לי בפומבי "אוקיי, איזה אירוע?" שאלתי לבדוק את התיאוריה שלי "סתם אירוע חברה, אבל זאת פעם ראשונה שנבוא כזוג נשוי, למרות שאנחנו נשואים כבר שבועיים" אמר, התאכזבתי אבל הוא צדק, בדרך כלל אירועי החברה האלה מתקיימים כל שבוע, אבל לא הגענו לאחרון ככה שאנשים מתחילים לשאול שאלות.
כשהגענו הביתה חיכה לנו מטעמים שטליה הכינה, אני כבר לא מכינה צוהריים כי אני לא בבית אבל את ארוחת הערב אני מתעקשת להכין וככה טליה יוצאת למנוחה כבר מהצוהריים. התיישבנו לאכול והיה טעים מאוד הרגשתי טוב יותר, היה לי טוב באמת.
לבשתי מה שרציתי, אכלתי כמה שרציתי ומה שרציתי. הייתה לי אפשרות לבחור משהו שלא היה לי הרבה זמן ובאופן חופשי לא פעמים קטנות שאבא שלי לא ידע עליהם כמו שיצאתי עם לאנה והלכנו לאכול פיצה בחוץ או שלבשתי משהו שהיא נתנה לי.
אני בחרתי כי אני יכולה ורוצה, אני מתעוררת כל בוקר והגוף שלי לא כואב. כן לוקה ניסה ללחוץ עלי לשאול על הצלקות אבל לא רציתי, סיפרתי לסטפני עליהם אבל לא על הסיפורים של כל אחת מהן, ללוקה לא סיפרתי שזה אבא שלי ואחי שקיבלתי מהם את הצלקות. ידעתי שאם אומר לו את זה הוא יעשה משהו לא טוב, משהו שיגרום לכל ההסכם הנישואים שלנו ללכת לפח.
אבל אני יודעת שהוא יודע הוא פשוט רוצה שאני אצליח לומר את זה בעצמי, אני רואה איך הוא מסתכל עליהן כשאני לובשת לידו בגדים קצרים הוא רוצה לדעת אבל לא שואל ואני שואלת את עצמי מתי אני אוכל לספר לו את הסיפורים שלא סיפרתי לאף אחד. כן לאנה ורפאל יודעים על המכות אבל לא איך הם קרו, אבא שלי כל פעם אמר לי לא לספר וכמו כלבה טובה שאילף לא סיפרתי.
איבדתי את התיאבון ברגע אחד שחשבתי עליו, הוא רודף אותי ולפעמים אני חולמת עליו בלילה ומתעוררת ישר מהבהלה שחזרתי לאיטליה אבל נרגעת ישר שלוקה מחבק אותי חזק יותר, מלטף את בטני ומנשק את עורפי עד שאני נרדמת. הוא באמת מלאך אבל כל פעם שאני רוצה לעשות משהו, להתקדם איתו התמונה שלו ושל אמה עולה בראשי ואני מתרחקת.
"הכל בסדר?" שאל ולמרות שלא ראיתי אותם ביחד כבר שבוע ולמרות שהוא לא היה שום דבר חוץ ממקסים אלי אני נתקפת בחילה ומרחיקה את הצלחת ממני "שבעתי" אמרתי וראיתי שהוא לא מאמין לי כשהוא מסתכל על הצלחת הכמעט מלאה לגמרי שלי ובוחן אותי בחשד.
"אני עולה לחדר, תיסע בזהירות" אמרתי ועליתי למעלה אחרי שפיניתי את הצלחת, עדיין לא השארתי אותו לבד בשולחן אוכל מאז שהתחלנו את השגרה שלנו, תמיד הייתי נשארת והיינו מדברים עוד אבל הפעם הכל הציף אותי והייתי צריכה קצת הפסקה מהמחשבות והתקשרתי ללאנה שתעזור לי דיברנו קרוב לשעה בזמן שהיא סיפרה לי את כל הדברים שעוברים עליה עכשיו וזה מרגש אותי ממש ונשמע שממש טוב לה.
-----------------------
התעוררתי בבוקר ולוקה לא היה במיטה, היום זה יום ההולדת שלי ולאנה ורפאל כבר שלחו לי ברכות לגבי זה, התקשרתי אליהם בשיחה משותפת ודיברנו והם איחלו לי מזל טוב והתאכזבתי שהם לא יכולים להיות כאן איתי. זה מוזר להתעורר בלי לוקה, אני מסתכלת על השעון והשעה כבר 12. למה הוא לא העיר אותי? זה בגלל שעזבתי אותו אתמול לאכול לבד? אנחנו בריב? אני עדיין הרגשתי אותו ישן איתי אם היינו בריב הוא היה הולך לישון בחדר שלו.
לא באתי לאירוע אתמול בערב, אמרתי שאני לא מרגישה טוב ובאמת נראתי רע כי סטפני ממש דאגה ובסוף החליטו שרק ההורים ילכו, סטפני ואני התחלנו סדרה בטלוויזיה באותו ערב.
אני הולכת לשירותים וכשאני יוצאת סטפני יושבת על המיטה, היא מתכתבת עם מישהו בטלפון ואז מרימה אלי את מבטה "מזל טוב אלי!" כמעט צעקה וחיבקה אותי חזק, חיבקתי אותה חזרה "תודה" מלמלתי בעייפות, "תלכי להתארגן אנחנו יוצאות לארוחת יום הולדת ביחד" אמרה בחיוך "כולם?" שאלתי והיא הנידה בראשה "רק אני" ענתה "איפה לוקה?" שאלתי וניסיתי לא להראות מאוכזבת, היא חייכה אלי חיוך מנחם "הוא במשימה ויחזור בסוף היום" אמרה והנהנתי בנוקשות "יאללה תתארגני" אמרה ויצאה מהחדר.
התארגנתי ושמתי את השמלה שקניתי עם סטפני ולוקה אבל שוב לא הצלחתי לסגור את השמלה, סיימתי להתארגן לגמרי חוץ מהריצ'רץ' ואז רציתי לצאת החוצה לבקש מסטפני שתעזור לי לסגור את הרוכסן אבל שמעתי רעשים ואז סטפני הופיעה משום מקום והכניסה אותי לחדר "מה זה היה?" שאלתי וסטפני הביטה בי מבולבלת "מה זה היה מה?" שאלה וסובבה אותי וסגרה לי את הרוכסן מבלי שאבקש ממנה ואז נגעה בשיער שלי בצורה עדינה.
"הרעש בחוץ, זאת טליה?" שאלתי וסטפני הרהרה לרגע, "פשוט בואי" אמרה והוציאה אותי מהחדר וירדנו במדרגות ברגע שדרכתי על המדרגה שמעתי "הפתעה!" הלב שלי דפק במהרה ששמעתי קולות ששמעתי ממש לפני כמה דקות בשיחת טלפון, לאנה ורפאל עומדים באמצע הסלון, הסתכלתי על שאר החדר וראיתי את לוקה הוא חייך חיוך שאפשר לפספס בקלות אבל אני ראיתי אותו.
אני קפאתי ולא ירדתי מהמדרגות, סטפני נגעה בכתפי ואז לוקה הנהן לי כאישור קטן של אני יכולה לעשות את זה ואז פשוט התחלתי לבכות, אבל מאושר, ירדתי במדרגות כל כך מהר שכמעט נפלתי לאנה רצה אלי והתנגשנו באמצע בחיבוק ונפלנו על הרצפה, כמה שניות אחר כך הרגשתי את גופו של רפאל מחבק אותנו והמשכתי לבכות בקול.
"מה אתם עושים כאן?" שאלתי ואז רפאל הרפה מאיתנו ולפתע ידו של לוקה הופיע מולי והוא עזר לי לקום בזמן שרפאל עזר ללאנה לקום "חשבת שנפספס את היום הולדת של החברה הכי טובה שלנו?" לאנה אמרה וחיבקה אותי שוב. "בחיים לא" רפאל השלים וחייכתי חיוך גדול ונתתי לו חיבוק משלו כמו שצריך.
"אני בהלם, ומה אתה עושה פה?" שאלתי את לוקה "סטפ אמרה שאתה במשימה" אמרתי והסתכלתי על סטפני שמשכה בכתפייה "זה היה שקר לבן כדי שנוכל להפתיע אותך" אמר וחייכתי אליו ברכות, "תודה" אמרתי בלחש כמעט ללא קול.
אחרי זה יצאנו לחצר, המשפחה של לוקה, דניאל – החבר הכי טוב של לוקה ומי שלימד אותי מחשבים חוץ ממיכאל – לאנה ורפאל. ישבנו בחוץ ומסתבר שלוקה השכיר שף פרטי שיכין ויגיש לנו מאכלים ממש מולנו, זה היה מדהים והאוכל מושלם, אחרי שנגמר ביקשתי מהשף את המתכונים בהתחלה הוא לא נתן אבל אחרי שיחה קצרה עם לוקה קיבלתי את כולם.
אני רפאל ולאנה ישבנו ודיברנו שעות, בהתחלה כולם היו נוכחים לדיבורים שלנו אבל אחרי 4 שעות כולם התחילו להתקפל, זה התחיל עם ההורים ואחרי זה עם דניאל ואז סטפני אמרה שהיא לא מרגישה טוב אז היא עלתה לחדר שלה ולוקה רצה לבדוק מה איתה.
אז נשארנו שלושתנו וזה הרגיש כמו פעם שוב. "אז מה קורה בניכם?" שאל רפאל עלי ועל לוקה "לא הרבה, אנחנו התחלנו לישון ביחד לא מזמן אבל חוץ מזה כלום" אמרתי "לא נראה לי שיהיה יותר מזה, אם אני רוצה לדבר בכנות" אמרתי בעצבות כי כמו כל ילדה רציתי אהבה קסומה כמו בסרטים אבל לאלוהים יש תוכניות אחרות.
"על מה את מדברת? הבחור מאוהב זה ברור" לאנה אמרה ראשונה כיווצתי את מצחי והיא המשיכה "הוא הזמין אליו הביתה שני אנשים זרים, אחד ממאפיה אחרת רק כדי לשמח אותך, הוא קם מוקדם לקחת אותנו בעצמו מהשדה תעופה, שילם על הטיסה, הביא הפעלה שאפילו ההורים שלך שמכירים אותך כל החיים לא ידעו שאת תאהבי ואתם מכירים חודש והוא ישב איתנו במשך יותר מארבע שעות והקשיב לדברים שהוא לא מכיר או מבין רק כדי להיות איתך, הוא עזב רק כי אחותו לא מרגישה טוב אני בטוחה שהוא היה נשאר אם היא הייתה בסדר." אמרה ולא חשבתי על זה כמו שהיא מתארת את זה.
הסתכלתי על רפאל לצד שלישי והוא הנהן בהסכמה עם לאנה, נאנחתי "אני לא יודעת, אבל אני אשמח אם משהו יקרה" אמרתי ולאנה צווחה וחיבקה אותי "את מתאהבת אלי" היא דיברה חזק ונלחצתי "ששש שלא ישמעו אותך" אמרתי בלחץ והיא ורפאל צחקו עלי כשהסמקתי.
אחרי זה עלינו לחדר שלי וראינו סרטים כמו פעם, ונרדמתי דבר אחרי זה אני זוכרת במעורפל שרפאל מעיר אותי ואומר שהם צריכים ללכת להספיק לטיסה שלהם, אני זוכרת שגם בכיתי כי לא רציתי שילכו אבל חיבקתי אותם חזק ואז הם יצאו מהחדר שלי.
שכבתי על המיטה שלי במשך זמן לא ידוע עד שהדלת נפתחה והתרגשתי אולי הם נשארו אבל התרגשתי יותר שראיתי את לוקה נכנס, הוא נראה עייף, הוא לבוש בבגדי בית שנראים עליו טוב והוא מתקדם למיטה ועוצר כשהוא עומד לידי, אני מסתכלת עליו מבלי לומר מילה "בואי אהובה, תכנסי להתקלח ותעברי לפיג'מה" אמר והושיט לי את ידו, נעזרתי בו לעמוד על רגליי.
באתי להיכנס למקלחת כשנזכרתי שאני לא יכולה להוריד את השמלה לבד ואז אני נזכרת ברגע שהיינו ביחד בתא מדידה בחנות בגדים, נשמתי נשימה עמוקה, "לוקה" אמרתי בלחש והסתובבתי לראות שהוא אומר ממש מאחוריי "אתה יכול לעזור לי?" שאלתי ואני כבר יכולה לדמיין לעצמי שלחיי ורודות "בטח" אמר והסתובבתי אליו ועצרתי את נשמתי כשהרגשתי את ידיו על גבי ואז לאט לאט יורדות לגבי התחתון.
הוא שוב עצר על הצלקת הגדולה שלי, הצלקת הכי כואבת. "מ-" הוא התחיל לומר אבל לא יכולתי להתמודד עכשיו עם שאלות עליה, הסתובבתי מהר כשפניי אליו והחום של ידיו ירדו מגופי, התבאסתי אבל גם הצלחתי סופסוף לנשום "תודה" פלטתי מהר "ברור, מתי שתצטרכי" אמר ונראה מאוכזב "התכוונתי תודה על המסיבה" תיקנתי את עצמי כשנזכרתי שאפילו לא אמרתי לו תודה.
"על זה שהזמנת את רפאל ולאנה, ופעילות שמעניינת אותי, זה שימח אותי מאוד" אמרתי והוא חייך וחיבקתי אותו, זה לא קרה הרבה אבל הרגשתי שאני חייבת, ידיו נכרכו סביבי והוא נשק לראשי "אני תמיד פה לשמח אותך אהובה" הוא הידק מעט את האחיזה לפני שעזב אותי "תכנסי להתקלח כדי שנוכל ללכת לישון" אמר וכך עשיתי עם חיוך גדול על שפתיי ותחושה חמימה בבטני.
נשכבתי על המיטה ולוקה כרגיל משך אותי וחיבק אותי חזק ונשם אותי. אחרי כמה דקות של שקט שהמחשבות לא עזבו את ראשי, לא הייתי בטוחה אם הוא ער או ישן ואם הוא ישמע אותי אבל אמרתי את זה בכל זאת "זאת הייתה המסיבת הפתעה הראשונה שלי" אמרתי בכנות "אף פעם לא עשו לך מסיבת הפתעה?" שאל והבנתי שהוא ער "לא" עניתי "גם לא לאנה ורפאל?" שאל והנדתי בראשי "בלי לאנה ורפאל לא הייתי חוגגת בכלל" אמרתי בפשטות והרגשתי את ידו מתהדקת סביבי "ההורים שלך לא חגגו ימי הולדת?" שאל והנדתי בראשי שוב, "הם חגגו, פשוט לא לי. אבא שלי טען שאין סיבה לחגוג את היום שבו נולדתי כי הייתי טעות" אמרתי וכמעט לא סיימתי את המשפט, לקחתי נשימה עמוקה להרגיע את עצמי.
"הוא תמיד היה שותה הרבה באותו יום ואז מוציא עלי את העצבים שלו בתירוץ לזה שזה היום שהרס את החיים שלו" צחקתי ללא הומור ועברתי עם האצבע שלי על הצלקת שעל זרועי. נהגתי לפחד מהיום הזה, שנאתי את היום הולדת שלי. הייתי מתחבאת בחדר ונועלת אותו אבל זה היה מכעיס אותו אפילו יותר וכמובן שהיו לזה השלכות "הוא כזה אידיוט שמוציא את העצבים שלו על ילדה" לוקה נהם והרגשתי כאילו הוא מגן עלי כשהוא מחבק אותי ככה, "הוא לא העריך את מה שהיה לו בידיים, הבת שלו" המשיך וזה קצת הכאיב לשמוע את זה "מזל שהוא היה טיפש מספיק כדי שאני אוכל לשמור אותך רק לעצמי, לנצח."
האמירה הפשוטה הזאת מילאה לי את הבטן בפרפרים מרחפים, חיבקתי את זרועו שכרוכה סביבי "תודה" אמרתי מנסה לא לבכות שוב "על מה אהובה?" שאל "על זה שאתה טוב אלי" לחשתי ודממה השתררה ונרדמתי.