פרק 19

321 17 0
                                    

נקודת מבט – לוקה
"הוא אפילו לא חגג לה ימי הולדת אתה מבין?" כעסתי והוצאתי את הכל באימון עם דניאל, הרבצתי לו עוד פעם והוא התחמק, אני חייב להרביץ למישהו שמתחמק פחות, זה פחות משחרר ככה. "הוא פאקינג היה מרביץ לה כי היא קיימת" נתתי לו עוד אגרוף והוא נאנח בכאב, דניאל שפשף את הלסת שלו במקום שפגעתי בו אבל לא הפסקתי "היא אמרה לי תודה על זה שאני פאקינג טוב אליה" בעטתי בו בבטן והוא עף על הרצפה ורק אז יצאתי מהבועה שלי.
דניאל נאנח על הרצפה עם הזרועות שלו על הפרצוף שלו "פאק" מלמלתי והתקרבתי אליו ועזרתי לו לקום "לא שמתי לב, אני פשוט עצבני" אמרתי והוא ניגב את עורפו עם המגבת שלו "כן דיברתי איתך לאורך כל האימון ולא הגבת לשום דבר שאמרתי, בחיים לא ראיתי אותך עצבני ככה. טוב חוץ מפעם אחת" אמר ושנינו הבנו למה הוא מדבר אבל אף אחד לא העלה את זה.
"והיא אפילו לא פגועה יותר, היא בסדר איתי אבל אני כועס כל כך על מה שהיא עברה, היא שבורה אבל אני רואה איך היא מתחזקת, אתמול היא דיברה עם אבא שלי והסתכלה לו בעיניים, משהו שלקח לה זמן לעשות עם גברים אחרים" בגברים אחרים אני מתכוון שהם לא אני, משום מה שמתי לב שהיא תמיד הסתכלה לי בעיניים ולאחרים לא, ואהבתי את זה אני מת על העיניים שלה.
"יופי אחי" דניאל אמר וטפח על הכתף שלי "למה אתה כזה קר? מאז איטליה אתה לא אותו הדבר" שאלתי והבעתו השתנתה פתאום "לא קרה כלום, אם זה מפריע לך תלך לבלונדה" אמר, ככה הוא קורה לאליאנה. הוא אף פעם לא יצא עלי ככה, מעניין מה יש לו, אבל אני לא אדחוף אותו לדבר על זה.
הטלפון שלי מצלצל ואני רואה שזה אבא שלי "הלו" עניתי "בן אתה ואליאנה באים היום נכון?" שאל ונאנחתי, ניסיתי כבר הרבה זמן להתחמק מהאירועים האלה, הם כאלה טיפשיים ואני שמח שאליאנה הייתה רק בשניים, אחד שהיא פגשה אותי לראשונה והודיעו לנו שאנחנו מתחתנים והשני במסיבת אירוסין שלנו. בשניהם לא באמת היינו יחד חוץ מסוף אירוע האירוסין שגם נהרס שהיה את הפיגוע וכמעט מתי.
כל האירועים האלה טראומטיים מידי בשבילי, כן אני יכול לרצוח אנשים ולהתמודד עם דברים שכמעט אף בן אנוש יכול אבל זה, להיכנס לאולם מלא באנשים שיודעים כל דבר על החיים שלך ואתה צריך לעמוד שם ולהראות שלא אכפת לך משום דבר, כאילו הם לא יודעים את הפשלות הכי נוראיות שלי ואולי אני בדרך לעשות עוד כאלה, אבל הם יהיו עדים לפשלות הבאות.
והם יהיו שם להזכיר לי בכל יום כמה אני לא טוב כמו אבא שלי או כל אחד אחר. ואני צריך לעמוד שם במבט מאיים ולאיים על חייהם של כל מי שמפקפק בי. אז לא אני לא רוצה ללכת ואני מעדיף שיענו אותי במקום, עם זה אני יכול להתמודד, אבל להתמודד עם הכישלון שלי, שוב. זה כבר יותר מידי.
אבל מי שחושב שיש לי ברירה בטח מטורף, "כן" עניתי לו ואחרי עוד כמה דיבורים וכעס על דברים שלא הספקתי לעשות כי הייתי עסוק מידי ביום הולדת של אליאנה אתמול הוא ניתק, "עוד אירוע?" שאל והנהנתי בתבוסה "אתה לא חייב ללכת, כולם שם גם ככה בני זונות" אמר ומשכתי בכתפיי "אני עומד להיות הבוס יום אחד, אני צריך להראות שלא אכפת לי מהתגובות שלהם, לא משנה כמה זה מחזיר אותי לעבר" אמרתי ובאתי לשלוח לסטפני הודעה שתדאג שאליאנה תתארגן לאירוע שהרגשתי יד על כתפי.
הרמתי את מבטי לחברי הטוב שהיה שם תמיד לצידי מהילדות "זאת לא הייתה אשמתך לוקה, הייתה בקושי בן 20" אמר והנדתי בראשי "אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי בתקיפות יותר ממה שרציתי, אני יודע שהוא מתכוון לטוב אבל זה לא משנה, זאת כן הייתה אשמתי וכל הסיוטים והאמירות מגיעות לי, אני אשם.
שלחתי את ההודעה והלכתי להתקלח ולהחליף בגדים וחזרתי למשרד לעבוד קצת, לא ראיתי את אליאנה מהבוקר שעזבתי אותה עוד כשהיא ישנה, היא הלכה לישון מאוחר בגלל היום הולדת שלה וזה שדיברה עם החברים שלה עד מאוחר ככה שהחלטתי שעדיף להשאיר אותה לישון עד מאוחר גם היום.
בשעה 12 וחצי קיבלתי שיחה וחייכתי לראות שזאת אליאנה "הל-" "למה לא הערת אותי?" לא נתנה לי אפילו לענות כשהתחילה לצעוק עלי "היית עייפה אהובה" אמרתי והיא נאנחה "כבר יומיים שאני לא באה ומחר כבר סוף השבוע" התלוננה "הכל בסדר מותק, אני אחזור מוקדם היום" אמרתי ויכולתי כבר לדמיין אותה מחייכת את החיוך היפה והמהפנט שלה "אוקיי... בשלוש?" שאלה ופלטתי צחוק קטן "שש" עניתי והיא נשפה בכעס "שלוש וחצי" ענתה "חמש" התמקחתי "ארבע" אמרה "ארבע" נאנחתי היא צחקקה, אני יודע שהיא כיוונה לארבע מההתחלה, היא למדה להתמקח. וכפי שסיכמנו בארבע יצאתי מהמשרד ונסעתי הביתה.
---------------
נקודת מבט – אליאנה
"מה את אומרת עליה?" סטפני הציגה לי עוד שמלה מהארון שלה, במשך קרוב לחצי שעה אני יושבת על המיטה שלה והיא מראה לי שמלות שאני יכולה ללבוש אבל כל השמלות שלה או ממש קצרות או חשופות בחזה ואני עדיין לא מרגישה הכי בנוח ללבוש אותם.
"היא לא חשופה כל כך אלי" אמרה והסתכלתי על השמלה הכחולה כהה, היא נוצצת וצמודה, כנראה מגיעה לי מעל הברך, סטפני גבוהה ממני אז אני מניחה שעליה זה קצר יותר. אין לה כתפיות. לא עניתי הרבה זמן ואז סטפני נאנחה "את יכולה להוסיף לה גם גרביונים" חייכתי אליה חיוך מנחם.
"אני לוקחת את זה ככן, לכי להחליף גם אני צריכה להתלבש בקרוב" היא זרקה עלי את השמלה ונכנסתי לחדר שירותים שלה להחליף, כשסיימתי היא חיכתה לי בחוץ עם גרביונים בידה, "אומייגד אלי את נראית טוב" אמרה בהתלהבות והגישה לי את הגרביונים "אני לא חושבת שצריך אותם אבל מה שתחליטי" אמרה אבל בסוף החלטתי כן לשים, יש לי כמה צלקות על הרגליים ככה שזה פתרון קל יותר ממייקאפ.
סטפני לבשה שמלה לבנה ארוכה צמודה עם מחשוף עם כתפיות דקות, היא נראתה כמו מלאך והניגוד של השמלה הלבנה עם העור השזוף והשיער השחור והעיניים הכהות היה מושלם. סידרתי את השיער שלי וסטפני התעקשה לאפר אותי אבל הורדתי אותה מזה, לא היה לי כוח לאיפור הלילה.
כשסיימנו ירדנו למטה, שם חיכו כבר כל שאר בני הבית, ההורים של סטפני ולוקה היו נראים כמו זוג מלכותי עם החליפה השמלה שלהם, ולוקה נראה כמו נסיך אפל עם החליפה השחורה שלו, הגוף הבנוי שאפשר לראות טוב מאוד גם מאחורי שכבות החליפה, השיער השחור שמשוך לאחור שגורם לי לרצות לפרוע אותו, הזקן העדין והכהה שמעטר את פרצופו, הלסת החדה והשפתיים המושלמות שלו. הוא נראה פשוט מושלם.
ולפתע אני מבינה מה הוא מצא באמה, הם היו מושלמים ביחד, זוג מושלם. אני לעומת זאת לא נראית קשורה למשפחה האפלה הזאת, אני בלונדינית, נמוכה ועור חיוור. ההפך הגמור. ולרגע אני מרגישה לא שווה אליהם, אם בכלל. העקבים שלי ושל סטפני הדהדו בחלל הבית וכל העיניים נשאו אלינו, הרגשתי את הלחיים שלי מתחממות, זה כזה מביך.
העיניים של לוקה עקבו אחרי כל צעד שלי ונראה שהוא בוחן את כל כולי, מה שגרם לי יותר להסמיק. הגענו אליהם ורוג'ר ישר אמר לכולם להיכנס לרכבים, סטפני נוסעת עם הוריה ואני ולוקה ניסע ברכב נפרד. לוקה לא זז ממקומו כשהוא ממשיך להסתכל עלי "את נראית.. וואו" אמר והתקדם אלי, הסמקתי שוב וחייכתי אליו "גם אתה נראה טוב" אמרתי והרגשתי מגוחכת, הוא תפס את פניי ונישק אותי. הנשיקה לא הייתה סוחפת או ארוכה אלא קטנה רכה ואמיתית "בואי שלא נאחר" אמר ולקח את ידי ומשך אותי קלות לרכב.
הייתי קצת מסוחררת מהרגע אולי בגלל הנשיקה או בגלל שללוקה יש צעדים גדולים מה שגרם לי די לרוץ בנעלי עקב לרכב, אני לא יודעת למה אבל יש לי תחושה מוזרה בבטן, אבל אני בולעת את רוקי יחד עם ההרגשה ונכנסת לרכב אחרי שלוקה פתח לי את הדלת.

אהובהWhere stories live. Discover now