אהובה

פרק 38

נקודת מבט – לוקה

"אתה ידעת שהוא פה ולא סיפרת לי?" נכנסתי בהתפרצות למשרד של אבי. הייתה שם פגישה עם היועץ שלו. "תודה תומאס, סיימנו פה להיום" אמר בקול נוקשה, תומאס יצא בהנהון כבוד וסגר את הדלת אחריו.

"פעם אחרונה שאתה מתפרץ לי למשרד" אמר בקול איטי ואדיש וסגר את היומן שלו וסידר את המסמכים הרבים שנחים על השולחן שלו. נאנחתי ולא יכולתי לשבת מרוב עצבנות, "תענה לי" דרשתי, "כן" נשף "יש לנו עסקה, הם צריכים נשק ואנחנו צריכים מקום להקים בסיס לאמן חיילים חדשים" אמר בפשטות.

"איך אני לא יודע על זה?" שאלתי "בגלל איך שאתה מתנהג, תשב ונדבר כמו בני אדם" התיישבתי כמו שאמר אבל הרגל שלי קופצת ללא הפסקה. "איך אתה מצפה שאני אגיב? האבא המתעלל של אשתי נמצא כמה דקות מהבית שלה, מהמקום הבטוח שלה" כעסתי והרגל שלי התחילה לכאוב מרוב הקפצות.

"זאת הייתה אמורה להיות פגישה מהירה, הוא מגיע עוד שעה, חותמים והולכים, לא חשבתי שתפגשו, רציתי לחסוך דרמה" החזיר בטון דומה לשלי. "אז לא חסכת, הוא בא לאירוע אתמול והרים יד על אליאנה" נשפתי בזעם, "הוא הרביץ לה?" שאל בהרמת גבה, "לא, עצרתי אותו" מלמלתי, אבי הנהן ונראה שהוא חושב. "אני לא יכול לבטל את העסקה, תחזור לאשתך, תרגיע אותה ותחזרו מחר" המילים שלו הפתיעו אותי, הוא בחיים לא נתן לי יום חופש מהעבודה, בטח שלא בגלל אליאנה.

אבל לא התווכחתי איתו ופשוט יצאתי מהחדר וחזרתי הביתה. לא מצאתי את אליאנה בקומת הכניסה אז עליתי אלינו לחדר ופחד עצום עטף אותי כשראיתי את אליאנה יושבת על המיטה עם מצית בידה מנסה לשרוף את העור שלה.

היא קירבה את המצית לכתף החשופה שלה, נדרכתי ולפני ששמתי לב זינקתי אליה וחטפתי את המצית, "לוקה! הבהלת אותי!" צעקה מבהלה, "מה נראה לך לעזאזל שאת עושה?!" צעקתי, לא התכוונתי לצעוק אבל הפחד השתלט עלי, לא יכולתי לראות אותה מזיקה לעצמה.

היא שתקה, לחייה סמוקות והיא לא מסתכלת עלי, היא מובכת שנתפסה. "תסתכלי עלי" ביקשתי בקול רגוע יותר, היא הרימה אלי את עיניה, הן אדומות ונפוחות, "מה קרה?" שאלתי ברכות הפעם והתיישבתי לידה על המיטה. היא קירבה את ברכיה לחזה, כיסתה את פנייה עם ידיה והתחילה לבכות. "אני לא יודעת לוקה, אני פשוט-" המשפט שלה נקטע כשיבבה נפלטה מפיה, היא כיסתה אותה עם ידה והמשיכה ליבב.

"פשוט תחזיר לי את המצית, בבקשה" היא התחננה "לא" קולי היה נוקשה, אליאנה עברה לשבת על ברכיה ונשענה קרוב יותר אלי, היא ניסתה לחטוף את המצית מהיד שלי וזעקה במחאה כשהזזתי אותה הרחק ממנה "לוקה פשוט תביא לי את המצית, העור שלי גם כמה מלא בצלקות עוד כמה לא ישנה".

ידיה רעדו והיא נראית בהתקף חרדה, היא שורפת את עצמה, כמו שהיא סיפרה לי על הצלקת על עצם הבריח שלה, מישהו נגע בה בלי שרצתה והיא מרגישה צורך להעלים את ההרגשה הזאת "מי נגע בך?" שאלתי כשזעם זורם בעורקיי, פרצופה קפא בהלם "מ..מה?" גמגמה, "מישהו נגע בך? בגלל זה את רועדת? בגלל זה את רוצה לשרוף את העור שלך?" שאלתי היא לא ענתה "זה היה בחטיפה?" המשכתי, היא לא ענתה ולקחתי את זה ככן.