אהובה

פרק 26

נקודת מבט – לוקה
היא עוד תהרוג אותי יום אחד. אני מסתובב לדלת הסגורה ומתלבט בפעם האחרונה אם להיכנס ולהתעלם מכל דבר שהוא לא היא אבל אז אני שומע את המים של המקלחת ואני מחליט להסתובב ולצאת מהחדר, אני נכנס לחדר אמבטיה אחר ומוריד את הבגדים שנותרו עלי. הזקפה שלי כואבת כמו שלא כאבה בחיים כאילו אני שוב נער שמתלהב מכל אחת. לא עמד לי ככה כבר שנים. אבל עכשיו אני נכנס להתקלח במים קרים וזה לא עוזר.
אני מקלל שאני מבין שאני אצטרך לעשות ביד כמו נער מתבגר. עם יד אחת אני מחזיק את הזקפה ועם היד השנייה אני נשען על קיר המקלחת כשהמים הקפואים עדיין זורמים על גבי. אני מתחיל לשפשף ומנסה להיזכר בכל הקולות שאליאנה השמיעה לפני דקות ספורות. איך היא נראתה כל כך סקסית ומלאת ביטחון.
אני מדמיין שזאת היד שלה ולא שלי. אני מדמיין אותה יושבת על הברכיים שלה ויורדת לי, את השפתיים המתוקות שלה סביב הזין שלי. את הקולות שהיא תשמיע. אני מרגיש שאני הולך לגמור כל רגע. אפילו לא עברו כמה דקות. לא גמרתי ככה מהר כבר הרבה זמן. אני גונח וגומר בחוזקה ומנסה להחזיק את עצמי.
אני מסדיר את הנשימה שלי ואז ממשיך להתקלח, כשאני מסיים אני עוטף את החלק התחתון שלי במגבת וחוזר חזרה לחדר, נכנס לחדר ארונות ולובש בגדי בית למרות שאצטרך להחליף לבגדי משימה אחרי זה. כשאני מסיים ויוצא מהחדר ארונות מנגב את השיער מעט שלא יטפטף מים על הרצפה אני מקבל הודעה.
דניאל רומנו: 'תתקשר אלי כשתוכל'
התקשרתי אליו והוא ענה ישר "מה קרה?" שאלתי ישר "זהו? גמרתם? טובה יותר מאמה?" שאל ויכולתי כבר לראות את החיוך השחצני שלו, "תיזהר רומנו, אם אני רוצה כדור אחד ואתה נכה לכל החיים" אמרתי בנהמה כועסת, לא מתאים לי שהוא ידבר ככה על אליאנה. "וואו נכנסה לך ללב אני רואה" גיחך וגלגלתי את עיניי "אני אשאל שוב לפני שאני מנתק, מה קרה?" אמרתי בנוקשות והוא הבין סופסוף.
"אותו שיט, פתק כתום שהופיע מחוץ למשרד, המצלמות לא קלטו, שוב הכל קרס ועד שהחזרתי הפתק כבר היה שם, החיילים שהצבנו מתים מכדור אחד בראש של כל אחד" אמר וקיללתי רצף ארוך של קללות. "זה לא יכול להימשך ככה" נהמתי "אנחנו נראים כמו חבורה של נקבות שהוא מצליח להיכנס ככה כל פעם" כעסתי והסתובבתי בחדר במעגלים.
"אני יודע" החזיר עם אותו טון "אני עובד על פתרון, אבל אני מציע להפסיק לשים חיילים, אנחנו סתם שולחים אותם למשימת התאבדות" אמר ונאנחתי כי הוא צודק כבר 6 חיילים מתו בגלל החרא הזה, ואני זה שהייתי צריך ללכת ולספר למשפחות את האובדן, כמובן שהם קיבלו פיצויים אבל אין פיצוי מספיק על מוות.
"תנסה להתקין עוד מצלמות על סרבר אחר, שיהיו מוסתרות, אני רק רוצה לדעת איך הוא עושה את זה" אמרתי וקיבלתי אישור מדניאל שיעשה את זה, באותו רגע הדלת של החדר אמבטיה נפתחה ואליאנה יצאה ממנה שרק מגבת סביבה, היא חייכה אלי חיוך קורן שגרם לי להירגע מיד, היא נכנסה לחדר ארונות להתלבש וניצלתי את זה כדי לסיים את השיחה.
"תכתוב לי שזה בוצע, אני אבוא בשמונה לסיים את מה שהתחלנו" אמרתי בשקט לא מסגיר שום דבר אם אליאנה תשמע. דניאל המהם ושמעתי אותו מקליד בחוזקה במקלדת ככה שאני יודע שהוא כבר מטפל בדברים. ניתקתי את השיחה והרמתי את מבטי למשמע הצעדים השקטים של אליאנה.
השיער שלה קלוע לצמה, היא לבושה במכנס פיג'מה קצר וסווטשרט שלי, אף פעם לא אהבתי שנוגעים לי בדברים במיוחד בבגדים שלי אבל לראות אותה לבושה בבגדים שלי גורם לי לתחושה רכושנית. אמנם יש לה טבעת שמזכירה שהיא שלי אבל לראות אותה לובשת את זה גורם לי להבין שהיא מרגישה בנוח איתי ורוצה להיות יותר קרובה אלי.
"אני מקווה שזה בסדר, לא הייתי בטוחה ש-" התחילה לומר ופנייה עדיין סמוקות מעט חייכתי "הכל בסדר אהובה" קטעתי אותה וקירבתי אותה אלי, היא החליקה את ידיה סביב המותניים שלי, הניחה את ראשה על החזה שלי וחיבקה אותי. כרכתי את זרועותיי סביבה ונשקתי לראשה נושם את הריח שלה. אני צורב במוח שלי כל שנייה של הרגע הזה, אני לא יודע מה קרה אבל היא שינתה אצלי משהו כי אני אעשה הכל בשבילה.
------------------
אני מדליק את הטלפון שוב אולי אליאנה שלחה לי הודעה ולא ראיתי אבל לא קיבלתי שום הודעה. כשיצאתי היא ניסתה להסתיר שהיא הייתה עצובה אבל ראיתי שהיא לא רוצה שאני אלך, אבל זה חשוב. אין לי אפשרות אחרת. אני לא אעשה טעויות הפעם, לא איתה.
שמעתי את דניאל נאנח והרמתי את מבטי אליו מהטלפון "תפסיק להיות כזה תלותי" אמר בגיחוך אבל אני לא החזרתי עקצה והוא הבין שזה יותר מזה. "לא יקרה כלום, כולם בבית" אמר ברצינות והניח את ידו על הכתף שלי, הורדתי אותה והמשכתי ללכת. הוא נאנח והדביק את צעדיי, "אני מתכוון לזה, האבטחה גבוהה" התעקש והנהנתי בהסכמה והוא עזב את זה.
סופסוף הגענו לחדר, הדלת מפלדה וחוסמת רעשים, דניאל פותח אותה והיא נפתחת באיטיות מכניסה אור לחדר החשוך כמעט לגמרי, הבחור שתפסנו עומד בקושי, כבול לקיר שהגפיים שלו רחוקים אחד מהשני, הוא מלא בתחבושות ומכות יבשות. הוא מפחד, אני יכול לשמוע עד לכאן את הדפיקות לב והנשימות המהירות.
"לוקה פאקינג רוסו, הביאו אותך להרוג אותי סופסוף?" שאל בצחוק, קולו צרוד ויציב בקושי. נחרתי בקול "דבר ראשון לא מביאים אותי, אני בא כשאני חושב לנכון. דבר שני הדבר האחרון שתראה בקרוב זה את המוות, אלא אם כן אתה תספר לי פשוט את מה שאני רוצה לדעת כמובן" אמרתי והתקדמתי באיטיות אליו בזמן שדניאל עומד בצד ושומר מרחק.
"אז, אתה הולך לזמר או שנשמע אותך צורח קודם?" שאלתי ועברתי על החפצים שמונחים על השולחן, כל מיני סוגים של סכינים אקדחים ומכשירי עינוי אחרים. "אתה מתכוון להכות אותי כמו את הצעצוע החדש שלך?" שאל ולפני ששמתי לב אחד הסכינים מצא את דרכו לידי ובתוך הכתף שלו.
הצמדתי אותו לקיר והוא צרח מכאבים, "פעם הבאה שאתה קורא לאשתי 'צעצוע' אני אדאג שאתה תהיה משותק מהצוואר ומטה ככה שתצטרך שיחליפו לך חיתולים ותאכל דרך צינורות בבית חולים עד שתתחנן שיהרגו אותך." בגלל שהוא כבר איבד הרבה דם זה לא היה רעיון חכם כי הוא יכול להתעלף או גרוע מזה למות.
דניאל דחף אותי קלות כדי לטפל בפציעה שעשיתי. התרחקתי משם בעצבים שניסיתי להסתיר כמה האמירה הפשוטה על אליאנה השפיעה עלי, הוא אמנם לא יצא מכאן לעולם בחיים אבל כל עוד הוא נושם אסור לי לאבד את זה. "התעלף" דניאל הודיע וכעסתי בעיקר על עצמי ובעטתי בשולחן.
"היי!" דניאל קרא ותפס אותי בכתפיים שלי "תיקח את עצמך בידיים!" המשיך "אתה לא יכול לדקור אותו כי הוא אמר מילה לא יפה על האישה שלך, אתה צריך להיות מחושב וחכם כמו תמיד, לא לפעול מהרגשות שלך" אמר והוא צודק לצערי זה היה טיפשי "עכשיו תתאפס על עצמך כי אם לא תוציא מהחרא הזה את המידע יש מצב שלא תהיה לך אישה" אמר בצורה אכזרית אבל נכונה.
ואחרי שעות הוא סופסוף דיבר, החלטתי להשאיר אותו בחיים כדי שאם אני אצטרך עוד מידע ממנו. טיפלנו בוא טוב כי אם לא הוא היה מת עוד כמה שעות. התיישבתי על כיסא שהיה מחוץ לחדר וניסיתי לחשוב מה לעשות, איך להתקדם עם המידע שנתן לי.
"הם מגיעים עוד פחות משבועיים" דניאל אמר והנהנתי, "אני רוצה את האבטחה הכי כבדה במשך החודש הקרוב, אני מדבר על עשרות מסביב לבית וכמה בבית, רק את ההכי טובים וכאלה שאפשר לסמוך עליהם, אני לא רוצה שיהיו לי חפרפרות כזה קרוב אלי ואל אליאנה." אמרתי וקמתי על רגליי.
"צריך לסדר את החדר השמור, ביום של המתקפה נשים את אליאנה שמה ככה שהיא תהיה הכי מוגנת." המשכתי ודניאל רשם כל מה שאמרתי בטלפון ואישר לי שהכל יהיה מוכן בזמן. יצאנו מהבניין והבנתי שכולי דם ולא הבאתי בגדים להחלפה. אליאנה בטוח ישנה אז אני אתקלח זריז ואזרוק את הבגדים האלה.
דניאל עלה על האופנוע שלו ונסע לבית שלו, נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע, כבר לפנות בוקר והכביש ריק לגמרי ואני נותן לי עוד כמה דקות בהן אני אחשוב על עוד דרכים בהם אני יכול לשמור על אליאנה. אני לא יכול שיקרה לה משהו. היא לא יכולה להיפגע.
אני נכנס לבית החשוך ועולה במדרגות בשקט, אני רק רוצה להתקלח ולהירדם ליד האישה שלי וזהו. אני פותח את הדלת ואני קופא שאני רואה שהאור דלוק ואליאנה ערה, אני מתלבט אם לסגור את הדלת וללכת להתקלח במקלחת אחרת. אני לא רוצה שהיא תיחשף למה שאני עושה, אני יודע שהיא לא תמימה עד כדי כך אבל זה דבר אחד לשמוע על משהו וממש לראות אותו.
אבל היא סגרה את הספר שהיא קראה וקמה על רגליה והתקדמה אלי "לוקה" היא התנשפה "מה קרה? אתה בסדר?" שאלה בפחד היא רצתה לגעת בי אבל פחדה להכאיב לי "זה לא שלי, לא נפגעתי" הרגעתי אותה "אבל אני רוצה להתקלח, אז תחזרי למיטה אני כבר מגיע" אמרתי מיד אחרי זה לפני שהיא תשאל עוד שאלות. התחמקתי למקלחת וסגרתי את הדלת אחרי.
סיימתי להתלבש ויצאתי מהחדר ארונות, אליאנה יושבת בצד שלה במיטה ובוהה באוויר, כשיצאתי היא העבירה אלי את מבטה, "באמת לא נפגעת?" שאלה שוב וחייכתי אליה "בטוח" עניתי ונכנסתי למיטה לידה מושך אותה אלי שתשכב במקום לשבת. "למה את ערה? מאוחר" שאלתי והיא התחפרה יותר לתוך החזה שלי "לא הצלחתי להירדם לבד" ענתה ופיהקה, ליטפתי את שערה ונשקתי לראשה "אני פה עכשיו, את יכולה לישון" אמרתי והיא פיהקה שוב "איפה היית?" שאלה וידעתי שזה עניין של שניות לפני שהיא תירדם.
"במשימה" עניתי והיא לא ענתה וידעתי שהיא נרדמה לפי הנשימות העמוקות שלה "אין מצב שאני אתן למישהו לגעת בך, את בטוחה איתי" אמרתי לעצמי יותר מלה והיא הצטנפה בזרועותיי אפילו יותר, חיזקתי את האחיזה שלי בה. ונרדמתי