אהובה

פרק 8

נקודת מבט – אליאנה
"אליאנה מתוקה" אמא של לוקה תפסה אותי, אני כל כך מבולבלת. היה יריות, הרבה יריות ופיצוץ גדול ואחרי שקט ארוך נכנסתי פנימה וראיתי שהוא בסדר, בדקתי לראות שהוא לא נפצע. אפילו לא בדקתי אם אבא ואמא בסדר רציתי לדעת שהוא בסדר.
אבל הכל קרה מהר מידי, חייל הגיע וכיוון אלי את האקדח שלו, עצמתי את עיניי מפחדת שהוא הולך להרוג אותי אבל כששמעתי את הירייה לא הרגשתי כלום, כששמעתי את הירייה השנייה פקחתי את עייני וראיתי את גבו של לוקה מולי ואת החייל על הרצפה.
נבהלתי נורא שהבנתי שהוא נפגע, כמות הדם שירדה ממנו הייתה גדולה ומהירה, הוא לא רצה שאני אסכן את עצמי בלקרוא לו לעזרה אבל הוא סיכן את עצמו כדי להציל אותי קודם ככה אפילו לא חשבתי שעקפתי אותו וקראתי לעזרה.
"את רוצה לחזור הביתה ונדבר איתך כשלוקה ירגיש טוב יותר?" שאלה ויחד עם ההלם של כל המצב הסתכלתי אל עבר הוריי שאפילו לא מחפשים אותי בכל הצרה הזאת. הנדתי בראשי "אני רוצה לבוא איתכם" אמרתי והיא חייכה אלי "בסדר מתוקה, אז בואי צריך למהר לבית חולים" אמרה ואפילו לא הסתכלתי שוב על ההורים שלי כשיצאתי מהאולם הזה ולמכונית של משפחת רוסו.
הם באו עם שתי מכוניות, אחד בו אבא של לוקה ולוקה נסעו ובשני סטפני, אמא של לוקה ואני.
הרכב שייך ללוקה אבל סטפני נכנסה למושב הנהג ונהגה כאילו היא הכירה את המכונית מקרוב. הרגשה לא טובה זחלה לליבי, אני יודעת שהוא פגוע אבל זה מרגיש הרבה יותר נורא.
אני אפילו לא מכירה אותו כל כך, נפגשנו פעמיים אבל עדיין הוא קפץ מול אקדח טעון וקיבל כדור בבטן שלו בשביל להציל אותי.
-------------------
"יש לי פגישה מחר על  הבוקר"
"יש לי תור לרופא מחר"
"אני לא יכולה לישון על ספה נפתחת, הגב שלי הורג אותי"
"אני יכולה לבוא בבוקר אחרי שאני אשן בבית"
"אני אבוא אחרי הבדיקה"
"גם אני"
מסתבר שלוקה התעלף מחוסר דם בדרך לבית חולים, הדופק שלו היה כל כך חלש כשנכנס לחדר ניתוח שהרופאים אמרו שהם חשבו שהוא לא יצא משם בחיים, נשמתי לרווחה כשהם יצאו עם חיוך.
אבל הם אמרו שהוא איבד כל כך הרבה דם והכדור פגע בטחול שלו ככה שהוא היה צריך לעבור כריתה חלקית.

כשהוא נשלח לאשפוז היה אפשר להיכנס לחדר רק אחד כל אחד, אז ההורים וסטפני נכנסו, אבל כשאביו יצא הם התחילו בדיון מי יישאר עם לוקה בלילה. "אני יכולה להישאר" אמרתי וכל הראשים הופנו אלי והסמקתי במבוכה "באמת? את בטוחה?" סטפני שאלה והנהנתי "זה המעט שאני יכולה לעשות אחרי שהציל אותי" אמרתי עם חיוך קטן והבנות החזירו לי גם.
"אני אשלח מישהו שיביא את המזוודות שלך מהמכונית ככה שיהיה לך נוח." אבא של לוקה אמר וכולם יצאו מהבית חולים, נכנסתי לחדר של לוקה. החדר לא קטן ופרטי ככה שזה רק אנחנו, לא היה הרבה בחדר, היה שידה קטנה, טלוויזיה, ספה נפתחת למיטה ואפילו דלת שמובילה לחדר שירותים עם מקלחת.
אבל הכי חשוב, באמצע החדר הייתה מיטת בית חולים ועלייה שכב לוקה, הוא ישן, או חסר הכרה, אני לא בטוחה אבל הוא רגוע, הוא לבוש בטרניג שחור והוא היה חסר חולצה, סביב בטנו הייתה תחבושת, היא לבנה ברובה חוץ מכתם אדום, שאני נשבעת שגדל לו.
מוזר לראות אותו לבוש בבגדים נוחים, אחרי שראיתי אותו רק בחליפות מעצבים
היה קר בחדר ולכן החלטתי לכסות אותו עם השמיכה, כשאני מסתכלת עליו מקרוב אני מקבלת הצצה קרובה אל פניו היפות, כל חלק בפרצוף שלו משורטט על כדי שלמות. השיער שלו פרוע ולא משוך לאחור כמו לפני אבל הוא עדיין נראה טוב. אפילו יותר טוב.
אבל גם כשהוא שוכב חסר הכרה במיטת בית חולים אני מרגישה את הכוח שלו. יש אנשים שיכולים לאיים בכל מצב ולוקה אחד מהם. למרות שאם אני מסתכלת עליו עכשיו אני לא מרגישה מאוימת "אתה לא כזה מפחיד כמו שאומרים אה?" יופי ועכשיו אני מתחילה לדבר לגבר חסרת הכרה.
אני מתיישבת על הספה, כשהדלת נפתחת וחייל במדים של ניו יורק נכנס ומניח את המזוודות שלי בתוך החדר, אני ממלמלת תודה ומתקרבת אליהם, אני עדיין לבושה בשמלת ערב, השיער שלי מבולגן כולו והאיפור שלי נמרח. ככה שזה הסימן שלי להיכנס להתקלח.
-----------------
"סליחה על ההפרעה, אני צריכה לבדוק את לוקה" מצמצתי את עיניי, ומתעוררת משנתי. אני מסתכלת אל עבר השעון על השולחן ורואה 8:30 אני מהנהנת "אני אצא" פיהקתי, "את לא חייבת חמודה, אני רק אחליף לו תחבושת ואקח מדדים" אמרה אבל הנדתי בראשי "אני בכל מקרה רוצה לקנות משהו לשתות" אמרתי בחיוך מנומס ויצאתי מהחדר הולכת לקפיטריה וקונה לי כוס תה צמחים וכריך כי אני כבר רעבה.
אני נכנסת שוב לחדר ורואה את הרופאה לוקחת מדדים וללוקה יש תחבושת חדשה, "איך הוא?" שאלתי והרופאה הסתובבה אלי בחיוך מנחם "קצב הלב שלו חזק מאוד, הכל נראה חיוני, הוא בטח יתעורר היום או בשעות הקרובות, נתנו לו סמים קשים" היא צחקה וחייכתי אליה בהוקרת תודה.
סגרתי את הספה הנפתחת ושתיתי מהתה שלי קצת "רק שתדע שאני אומר לילדים שלנו כשהצעת לי נישואים התעלפת מהתרגשות" צחקקתי ואז עצרתי את עצמי, אני כבר מדברת איתו על ילדים, עדיין לא התחתנו אפילו. מזל שהוא לא יכול לשמוע אותי.
אני מסיימת לאכול ולשתות את מה שקניתי ופשוט מוצאת את עצמי בוהה בו, אולי הוא לא באמת לא מפחיד "לא! אני דורשת לראות אותו עכשיו!" צעקות נשמעו מאחורי הדלת שנפתחה בתנופה פתאומית וגרמה לי לקפוץ במקומי. ובדלת עומדת אותה אחת שתפסתי את לוקה בחדר שהיה אמור לתת לי את הטבעת שלי.
אמה.
"את לא יכולה להיכנס, מותר מבקר אחד כל פעם" האחות אמרה בחשש מאחוריה "את!" אמה הצביעה עלי בגועל "תצאי מפה, עשית מספיק נזק" כעסה עלי והתכווצתי במקומי "את לא מבינה את מה שאני אומרת?" התקרבה אלי בצעדים מפחידים, הסתכלתי על לוקה מפחדת שהוא יתעורר בגלל הצעקות "הוא לא כאן להציל אותך" היא צחקה.
היא העבירה את מבטה השונא מאלי אל לוקה, מבטה התרכך. היא חפנה את פניו וקמתי מיד על רגליי מהקרבה שלה אליו "תתרחקי ממנו" סיננתי בשיניים חשוקות, לא יודעת למה אבל אני מרגישה תחושה לא טובה שהיא קרובה אליו ככה במיוחד שהוא לא יכול להתנגד או להביע דעה.
"לא יצאת כבר?" שאלה בחוצפה, כיווצתי את ידי לאגרופים, לא ידעתי מה לעשות אבל לפני שהחלטתי לענות לה הדלת נפתחה שוב ופניה של סטפני הופיעו "שוב פעם את?" סטפני שאלה בגלגול עיניים, אחר כך היא סגרה את הדלת ושנייה אחר כך הגיע חייל גדול והוציא אותה משם בצעקות.
"אלוהים אדירים, ככה היא תמיד?" שאלתי את סטפני, היא הנהנה "אני לא מבינה מה לוקה מצא בה" אמרה בכנות ואז התקרבה אלי וחיבקה אותי, אני לא רגילה להתחבר לאנשים כזה מהר אבל קשה לא לאהוב את סטפני, דיברנו רק בארוחת אתמול אבל היא כזאת נחמדה.
"איך ישנת? היה נורא?" שאלה והנדתי בראשי "היה בסדר גמור עד שהיא הגיעה" אמרתי והתכוונתי לאמה היא צחקה והנהנה "כן היא יכולה להיות מציקה" היא הלכה ליד לוקה ולקחה את ידו וליטפה אותה. הם בטח קרובים.
"אמא ואבא יגיעו יותר מאוחר, הם מסדרים דברים" לא הבנתי למה היא מתכוונת אבל לא שאלתי. "את רעבה?" המשיכה לדבר, גאד היא לא מפסיקה לדבר, אני מתה על זה. "הרגע סיימתי לאכול כריך" עניתי והיא הנהנה בהבנה.
"הרופאה אמרה איך הוא?" היא החזירה את מבטה אל עבר לוקה "היא אמרה שהוא חזק ויתעורר כל רגע היום" חיוך עלה על שפתייה של סטפני וראיתי שהיא נרגעה.
את המשך היום העברנו בלדבר בנינו, היא סיפרה על התור שהיה לה ועל הרופא ואיזה חתיך הוא היה למרות שגדול ממנה בעשר שנים ואז נזכרתי שביני לבין לוקה יש 8 שנים, זה קצת מפחיד אבל גם ממש מדליק.
אחרי זה היא התחילה לתחקר אותי על החיים שלי, סיפרתי לה כמעט הכל. כשזה הגיע לדבר על ההורים שלי אמרתי שהקשר לא כל כך טוב וסגרתי את הנושא והיא הניחה לי כנראה הבינה שאני לא רוצה לדבר.
-------------
"טוב אני הולכת לשירותים המשלוח עוד מעט יגיע אז אני כבר אחכה לו בחוץ" אני וסטפני הזמנו אוכל כי כבר לקראת ערב, ההורים של לוקה וסטפני בדרך, יגיעו בקרוב. הנהנתי והיא יצאה.