אהובה

פרק 7

נקודת מבט - לוקה
אנחנו נכנסים לאולם האירועים, אני עוצר בכניסה ומתחיל לבחון את האזור, יציאות חירום, חלונות נמוכים שקלים לשבירה, אני מחפש אנשים לא קשורים או חשודים למראה. והכי חשוב איפה הבר, אני חייב משהו חזק. יש לי הרגשה שזה הולך להיות לילה ארוך.
אני ואבא מלווים את סטפני ואמא לשבת בשולחן שלהן, סטפני מתלוננת שגם היא רוצה להיות חלק מהעסקים אבל אמא שלי משתיקה אותה לפני שמישהו ישמע אותה. אני עוזב אותם וצועד לבר ומזמין וויסקי נקי.
הברמן עוזב את האחרים ומכין לי את ההזמנה שלי. אני מהנהן לו כשקיבלתי את המשקה וצועד חזרה לאבי.
הוא כבר מדבר ביזנס עם שני בחורים שהכרתי מאירועים קודמים, הכל אותו הדבר אבל אני חייב להתרכז ולהקשיב כי יום אחד אני אהיה בנעליו של אבי ואני חייב לעשות זה בדרך הכי טובה שאפשר. אני נכנס לשיחה ומדבר כשצריך ומציע דברים.
אני מאבד ריכוז שדלת האולם נפתחת והם נכנסים, כאילו הם איזה משהו מיוחד, חושבים את עצמם זוג מלכותי, כשהמלכה האמיתית הולכת מאחוריהם, מבטו מצטלבים והיא מסיתה את מבטה לרצפה ומסמיקה. אבא מסתכל לאן שאני מסתכל והוא מסיים את השיחה עם הבחורים לידנו לפני שאביה של אליאנה מגיע אלינו, לוחץ את ידינו עם חיוך מחליא ומזויף.
אני מתעלם ממנו ומחפש את אליאנה, היא יושבת עם אימה ליד סטפני ואימי. אני מחייך כשאני רואה את סטפני ואליאנה מדברות ביחד בחיוך, אחד אמיתי ולא מזויף. "לוקה" אבא שלי מעיר אותי ואני מחזיר את מבטי אליו "הטבעת אצלך?" שאל והנהנתי מוציא את קופסת הקטיפה מכיס מכנסי ומראה להם.
"אני אחכה לה בחדר" הודעתי לאביה ועקפתי אותו מתקדם לחדר שאבא הסביר לי שבו אני אתן לאליאנה את טבעת האירוסין, זה אמור להיות חוויה אישית ומרגשת אבל אנחנו לא מכירים, חוץ מהמפגש הכירות קצר לפני שבוע ומהמפגש הקצר שלנו בשירותים במועדון.
היא הייתה אחוזת אימה כל כך, ידעתי שזאת היא עוד לפני שהיא הכירה אותי. הלכתי לשם בגלל שהיא הייתה שם, החברים האידיוטים שלה אפילו לא בדקו אם היא בסדר אחרי שלא יצאה מהשירותים אחרי הרבה זמן. אני כבר לא סובל את הבלונדיני הזה, רפאל. הוא ה"חבר הכי טוב" שלה אבל אין דבר כזה ידידים. אני בטוח שהוא רצה להיות איתה או עם החברה השנייה שלהם.
הדלת השנייה משמאל, אני מזכיר לעצמי איפה החדר שאני אמור להיכנס אליו, החדר נראה כמו חדר ישיבות. שולחן גדול שיכול להכיל 20 אנשים, כיסאות עור יוקרתיות מסביבו. לוח מחיק בקיר מול הדלת. היה גם שולחן קטן עם מחשב ועוד כמה ארונות אחסון לאורך הקיר הימיני.
נכנסתי ונשענתי על השולחן מחכה שהיא תגיע. אני פותח את הקופסה ומסתכל על הטבעת ונאנח. הדלת נפתחת ואני מרים את ראשי "מה לעזאזל את עושה כאן?!" אני צועק אבל לא חזק מידי שאף אחד לא ישמע.
"התגעגעתי" שרבבה את שפתייה, מולי עומדת אמה לבושה בשמלה אדומה צמודה, שיערה חום וחלק אסוף לתסרוקת הדוקה. "את אמורה להיות בניו יורק" הנחתי את הקופסה על השולחן והתקרבתי אליה "אתה פשוט הפלת עלי את האירוסין משום מקום מבלי לדבר וגיליתי שאתה כאן" אמרה והתקרבה אלי אבל הושטתי את ידי קדימה לעצור אותה.
"איך בכלל נכנסת לאירוע הזה? זה אירוע שמור" היא משוגעת "יש לי קשרים" אמרה בפשטות והתקרבה אלי עוד והניחה את ידיה על כתפיי, "אמה.. אני צריך שתלכי עכשיו" ניסיתי להיות נחמד "ללכת? טסתי 9 שעות ואתה לא ידוע מה עשיתי כדי להיכנס לאירוע הזה" היא מתחילה לכעוס "אני מתחתן, אין מה לעשות" הנחתי את ידיי על המותניים שלה בניסיון להזיז אותה ממני.
"הטבעת עדיין לא על האצבע שלה" היא התקרבה אלי עוד יותר "א-" התחלתי לומר אבל לפתע דמותה של אליאנה הופיעה בפתח הדלת. איך לעזאזל לא שמעתי אותה פותחת את הדלת. "פאק" קיללתי ואליאנה התחילה לברוח.
"יופי אתה אפילו לא צריך לספר לה" אמה שמחה, נאנחתי והזזתי אותה ממני "אמה הטבעת לא על האצבע שלה אבל היא עומדת להיות, זה חשוב" הסברתי, לקחתי את הקופסה והכנסתי אותה לכיס שלי ויצאתי בריצה אחרי אליאנה.
אני יוצא מהמסדרון ומסתכל על האולם, מחפש שיער בלונדיני ושמלה כחולה כהה, עיניי עוברות על כל אחד ואחת באולם ואין שום זכר לאליאנה. אני מעביר את ידי בשערי ומתחיל לחשוב לאן היא יכולה ללכת. הלכתי לשירותי נשים, נכנסתי לא אכפת לי מי נמצאת, אבל לא היה זכר לאליאנה.
ואז חשבתי שראיתי אותה לשנייה, הלכתי לכיוון וראיתי את הדלת נסגרת, רצתי אחריה, יוצא מהאולם. אני שומע צעדים ואני עוקב אחריהם, לבסוף אני מוצא אותה יושבת לבדה על אבן בחצר בחוץ.
לא היה שם אף אחד מלבדנו בגלל שבחוץ התחיל להתקרר והעבירו את האירועים פנימה. בנוסף לזה שזה אירוע ערב.
היא הרימה את מבטה אלי ואז חזרה להסתכל על הדשא. התיישבתי לידה, לא ידעתי מה לומר לה. מה אומרים למישהי שאתה לא מכיר שאתה עומד להינשא לה שראתה אותך עם אישה אחרת?
אחרי שקט של כמה דקות החלטתי פשוט לומר את האמת, "לא קרה בנינו כלום" התחלתי וראיתי את גופה נדרך למשמע הקול שלי אחרי הרבה זמן של שקט "לא אכפת לי" ענתה חזרה כמו ילדה קטנה, "לא שאלתי אם אכפת לך, אמרתי שלא קרה דבר ביני ולבין אמה" כעסתי כי היא כעסה עלי בלי שום סיבה.
"אז יש לזה גם שם?" אמרה בחוצפנות אבל במקום לכעוס התחלתי לצחוק, טוב לא באמת לצחוק יותר כמו שיעול כזה אבל זה הכי הרבה שהצליחו להוציא ממני מזה הרבה זמן "כן, את יודעת ככה זה עובד, ילד נולד ונותנים לו שם" אמרתי בציניות והיא הרימה את מבטה אלי עם חיוך קטן.
"אם אתה הולך להיות עם עוד נשים בנישואים שלנו זה לא יעבוד" הודיעה לי ופניי התרצנו "אני לא בוגד מזדיין אליאנה" אמרתי בטון קר, לחייה האדימו והיא הזיזה חלק משערה על מאחורי האוזן "רק רציתי לוודא, פשוט מהזווית שלי היה נראה-" "לא קרה כלום ולא יקרה כלום" קטעתי אותה והיא הנהנה בשקט.
"עכשיו בואי נסיים עם עניין הטבעת ונחזור פנימה" אמרתי והיא הסכימה, שנינו קמנו מהאבן והוצאתי את הקופסה מהכיס שלי והראתי לה את הטבעת, פרצופה הראה התרגשות ושמחה אבל עיניה דואגות וחוששות "את מוכנה? את רוצה להתקפל? הזדמנות אחרונה" לעגתי לה "פשוט תעשה את זה" דרשה והכנסתי את הטבעת לאצבע המיועדת.
הכנסתי את הקופסא הריקה לכיס והנחתי את ידי על גבה התחתון "בואי נכנס" הודעתי והתקרבנו לדלת של האולם ששמענו רעש צרחה מבפנים. הצמדתי את אליאנה לקיר המבנה ושמרתי עליה עם גופי, הוצאתי את האקדח שתמיד נמצא עלי "תישארי פה אם משהו קורה תצעקי ואני אבוא, קחי" הגשתי לה סכין "לכל מקרה" הגבתי למבטה האחוז אימה.
אותו מבט שהיה לה במועדון. "הכל יהיה בסדר" ניסיתי להרגיע אותה וזה עבד כי כתפיי נרפו מעט אז שעוד צעקה נשמעה. הסתכלתי עליה פעם אחרונה לפני שנכנסתי לאולם.
הכל יהיה בסדר. יהיה בסדר. בסדר
איך שאני נכנס אני שם לב לבחור גדול עומד עם גבו אלי, אני מסתכל אל תוך האולם ורואה שכל יציאת חירות חסומה על ידי עוד אחד מגודל עם מדים שחורים. אני נכנס בשקט ומכה אותו חזק בעורף מעלף אותו, גופו נופל על הרצפה ושאר החיילים שמים לב אלי.
כל החיילים שלנו מתים על הרצפה כמו זבובים, קבוצות של אנשים מפוזרות בכל האולם, חלק מהגברים מכוונים את האקדחים שלהם על החיילים עם המדים השחורים וחלק בוכים כמו תינוקות.
למזלי הבר קרוב לכניסה ככה שאני נכנס מהר, מתחילים לירות עלי, אני יורה חזרה ומפיל מישהו, הוא צורח מכאבים. אני מפיל את אחד השולחנות שיהיה לי כמגן.
אני לוקח בקבוק וודקה ומפית רב פעמית, מרטיב אותה לגמרי ותוקע אותה בפיית הבקבוק, מדליק את המפית וזורק את הבקבוק על החיילים, זה גורם להתפוצצות גדולה שגוררת כמה צעקות של נשים שנבהלו ושל החיילים שנפצעו.
זה הפיל בערך 70% מהם, אני יוצא מהמחבוא ומתחיל להוריד אותם באופן ידני, עדיין קרוב לכניסה, אני לא אתן לאף אחד לעבור אותי כדי שלא יוכלו להתקרב לאליאנה. אני מוריד עוד כמה שמתקרבים אלי, הכדורים נגמרים לי ואני מוציא את האקדח השני וממשיך לירות עד שנגמר גם אצלו.
אני לא רואה יותר חיילים עומדים, אנשים מתחילים לקום מהמקום שהם הסתתרו בו, ודמותה של אליאנה הופיעה פתאום לצידי "נגמר?" שאלה וסרקה את גופי כאילו מחפשת פציעות. ואז עיניה הצלבו עם שלי. "אני ב-" התחלתי להרגיע אותה אבל לפתע הופיע עוד חייל מולנו והוא כיוון את האקדח מול אליאנה.
מבלי לחשוב בכלל נכנסתי ביניהם וניסיתי לקחת את אקדח מידו אבל הוא ירה וזה פגע בי, בגלל האדרנלין הצלחתי לחטוף את האקדח ולירות בו ככה שנפל גם כן כמו כל השאר. אני שמעתי התנשפות מצידה של אליאנה.
האדרנלין שלי ירד והתחלתי להרגיש כאב חד בצד הבטן שלי, "פאק" קיללתי והחזקתי את צד הבטן שלי מרגיש את החמימות של הדם שלי על אצבעותיי. "אני צריך למצוא את אבא שלי" מלמלתי "אני אלך לקרוא לו" הציעה "לא, אני לא יודע אם יש עוד חיילים חמושים, תישארי כאן" כאב פילח את גופי שאני מרגיש את הדם שלי יורד בכמויות.
אבל אליאנה לא הקשיבה לי והיא רצה אל תוך האולם וצעקה לאבי שיבוא "לוקה מה קרה?" שאל והרמתי את ידי שיראה בעצמו את המצב "אוי לא, אתה מדמם בקצב מהיר" אמר ולקח את ידי - זאת שלא מחזיקה את הבטן שלי - והניח מאחורי עורפו ונתן לי להישען עליו.
ניסיתי כמה שיותר ללכת בלי עזרה אבל הכאב היה כמעט בלתי נסבל "תפסיק להיות גיבור" הוא לחש לאוזני אבל לא הקשבתי לו. "אליאנה מותק" שמעתי את אימי מדברת אל אליאנה אבל לא שמעתי את ההמשך, הם הכניסו אותי למכונית ואיך שהמכונית נסגרה הכל נהיה שחור.