אהובה

פרק 20

אני ולוקה נכנסנו אחרונים לאולם, הוא עצר בכניסה וסרק את המקום והאנשים מכל סכנה אפשרית ורק אז נתן לי להיכנס, איש מבוגר עמד יחסית בכניסה ובירך את כל האורחים. איך שהאיש הניח את עיניו עלי הרגשתי את ידו של לוקה על מותני בצורה רכושנית מקרב אותי אליו ורחוק מהאיש.
"מר וגברת רוסו, כמה טוב לראות אתכם סופסוף" האיש הנמוך עם הקרס והזקן החום התקרב אלינו, הוא לבש חליפת מעצבים יוקרתית ועל גופו תכשיטים יקרים מאוד ורואים את עושרו לפני שבכלל מתחילים לדבר איתו, "ג'יימס" לוקה הנהן אל ג'יימס ולחץ את ידו, אני חייכתי בנחמדות מהצד יודעת לא להתערב, אני יודעת שלוקה לא יכעס אבל לא רציתי להיכנס לשיחה מבלי שיש לי משהו לתרום.
"אליאנה נכון?" ג'יימס הסתכל אלי במבט בוחן "כן אדוני" אמרתי בנימוס ולא הסתכלתי בעיניו אני לפעמים שונאת את זה שאני מתנהגת ככה אבל אני לא שולטת בזה. "פשש לוקה יפה ומחונכת. אילפת בעצמך או שהיא הגיעה ככה מהבית?" אמר והשפלתי את מבטי, האדמתי במבוכה וניסיתי להחזיק את הדמעות. "הסיבה היחידה שאין לך כדור בין העיניים כרגע היא כי אני אורח בבית שלך אבל אם עוד פעם אחת תדבר אל אשתי כאילו הוא כלבה אני אשכח איפה אני עומד ולא אחשוב פעמיים לפני שארצח אותך" לוקה אמר בקרירות ומשך אותי קדימה ככה שהיינו קרובים אליו יותר.
לא הרגשתי בנוח אבל לא התנגדתי "עכשיו תתנצל" אמר ולא האמנתי שזה באמת קורה, כבוד זה הדבר הכי חשוב שיש בעולם התחתון עד שזה מגיע לנשים, על נשים אפשר לרדת חופשי ועל גברים אסור לדבר בכלל אז שגהר התנצל לאישה על משהו, בחיים זה לא יקרה.
"נו באמת לוקה" ג'יימס צחק בעצבנות וראו שהוא לחוץ, גם אני הייתי לחוצה אם הייתי מקבלת את המבט הזה מלוקה. "דבר ראשון אל תקרא לי בשם הפרטי שלי, אנחנו לא חברים. דבר שני תתנצל בפני אשתי שהיית אידיוט והשוותה אותה לחיה מאולפת" אמר באיטיות וקרירות מסוכנת שגרמה לי לצמרמורת בעמודה שדרה.
ג'יימס הסתכל עלי, וראיתי שאנשים התחילו להתגודד סביבנו ומקשיבים לשיחה "אתה יודע שצחקתי, לא באמת התכוונתי להעליב" אמר וניגב את ידיו המזיעות על הוסט שלו, הסתכלתי על לוקה שהמשיך להסתכל במבט בוחן את ג'יימס "לוקה זה בסדר" לחשתי ואז הוא הסתכל אלי ומבטו התרכך מיד אבל אז צחוקו של ג'יימס החזיר לו את המבט האדיש.
"אני לא חוזר על הדברים שלי יותר מפעם אחת ושוב אני יותר מידי נחמד איתך ג'יימס" לוקה אמר וג'יימס נאנח "אני מצטער אם פגעתי באשתך" אמר אבל לוקה צקצק בלשונו ורציתי רק ללכת משם כבר, כל המבטים הבוחנים שורפים אותי "אתה תבקש סליחה ממנה, לא ממני" אמר וג'יימס הסתכל עלי "סליחה שפגעתי בך גברת רוסו" אמר בקול הכי מזויף ששמעתי אבל זה הספיק ללוקה.
"הנה לא כזה קשה נכון?" אמר וג'יימס הנהן בנוקשות, ואז לוקה עזב את מותני והתקדם שני צעדים לג'יימס והכניס אגרוף בלסת שלו, מישהי צרחה וג'יימס עף אחורה ונחת על הרצפה כשהוא נאנק בכאבים "אולי עכשיו יהיה לך יותר קשה להתנצל או לדבר אבל מזל שזה קרה אחרי שהתנצלת" לוקה אמר משך אותי אליו ונכנסנו לאולם.
התחילו התלחשויות בין האנשים אבל אני ולוקה לא הראינו שום סימן שזה הפריע לנו, אני לא יודעת כל כך מה להרגיש. אני מבולבלת. האם אני שמחה שלוקה היה לצידי וגרם לו להתנצל על התגובה המגעילה שלו כן, האם אני הובכתי מאוד וכל החוויה הזאת היה נוראית כן. והאם אני רגילה שקוראים לי ככה בגלל אבא שלי כן אבל זה היה עקרוני וטוב, לוקה הראה לי שהוא ילחם עלי ועל הכבוד שלי כשווה לאחרים, אני לא פחות מאף אחד אחר.
או ככה חשבתי לפחות.
לוקה לא עזב אותי אפילו לא לרגע במשך כל הערב, הוא לא הושיב אותי בצד כמו שכל הגברים עשו עם הנשים שלהם, הוא לקח אותי איתו ולא שמר ממני שום פרט מהשיחות שלהם למרות שאפילו חלק התנגדו שאשמע את השיחות אבל לוקה אמר שהוא לא מוכן לדבר איתו אם אני לא אהיה לצידו.
אפילו כמה נשים הצטרפו גם הן לבני הזוג שלהם וזה היה נחמד לראות את השינוי הקטן הזה, הנשים היו בעיקר בגיל שלי כל המבוגרים והמבוגרים נשארו עם הכללים הישנים, נשים באות יפות כמו תכשיט של הגבר והגבר בא לדבר עסקים.
"אז אני חושב שכדאי שאנחנו נתרכז בתקיפה במקום הגנה כרגע" אחד האנשים שלא קלטתי את שמו אמר ללוקה בהתייחסות למה כדאי לעשות לגבי הסייבר כרגע ומבלי לשים לב בכלל פלטתי "זאת טעות" הנחתי את ידי על הפה שלי שכולם הסתובבו להביט בי. "מה אמרת?" שאל אחד מהם ונשמתי נשימה עמוקה קטנה לפני שדיברתי "אמרתי שלתקוף עם הגנה נמוכה זאת טעות" הסברתי את עצמי והרגשתי את ידו של לוקה נעה על גבי בתמיכה שקטה.
"ומה כבר את יודעת על סייבר?" שאל בזלזול והרגשתי את לוקה מתקשח וידעתי שהוא עומד לומר משהו אבל נמאס לי שמזלזלים בי "יותר ממה שאתה חושב כנראה" אמרתי וכולם היו בהלם שדיברתי ככה "אני לומדת סייבר כבר קרוב לחודש מהאנשים הטובים בעולם, והדבר הראשון שלמדתי הוא לעולם לא לתקוף עם הגנה חלשה," אמרתי וכולם עדיין בהלם אבל לא התכוונתי לעצור "אתה מכיר אנשים דוגמנים שמפתחים את הגוף שלהם לתחרויות? אדון צ'ארלס" שאלתי אותו והוא הנהן בשקט ונתן לי לדבר "הגוף העליון שלהם מפותח ושרירי אבל הפלג גוף התחתון צנום, ככה שאם תכנס עם אחד מהם למלחמה פשוט תכוון לרגליים, יש להם נקודת חולשה. ללכת לקרב לא מוכנים זאת טעות, מקווה שהבנת" אמרתי בנימוס והשתרר שקט.
"אני מסכים עם הבחורה" אמר אחד מהם וחייכתי והצלחתי לנשום סופסוף שמישהו מסכים איתי, טוב מישהו שהוא לא לוקה. "כן, לחזק את ההגנה ואז לתקוף" אמר אחד אחר ואז הם התחילו לדבר על זה.
אחרי זה החלטתי לא להתערב אלא אם כן שאלו אותי משהו מה שלא קרה, אומנם הם הבינו שאני יודעת אבל הם בחיים לא יפנו אלי לשאול משהו.
הרגליים שלי כבר הורגות אותי ככה שהחלטתי ללכת לשבת עם סטפני, תפחתי על הכתף של לוקה והוא כופף את ראשו אלי כדי שהאוזן שלו תהיה ליד הפה שלי "אני הולכת לשבת קצת, העקבים נוראיים" אמרתי והוא הנהן והלכתי.
היה מושב פנוי ליד סטפני, שהיה שייך לי אבל לא ישבתי מאז שנכנסנו, "גם את שמה לב שג'יימס לא מפסיק להסתכל עלי?" שאלתי את סטפני שאני מסתכלת על ג'יימס שמסתכל עלי, הזזתי את מבטי אל סטפני שצחקקה "כולם מסתכלים עליך אלי" אמרה ופערתי את עיניי ורואה שהמון אנשים בוהים בי "כולם?" שאלתי בחשש "את חדשה פה, והם סקרנים. שמועות מתפרסות מהר" אמרה והנהנתי באיטיות "זה כזה מביך" מלמלתי ושקעתי בכיסא שלי ואז התיישרתי מיד נזכרת בכל הנימוסים שלמדתי.
"אליאנה" קראה מישהי שהתקרבה אלי והתיישבה על הכיסא לידי, "כן?" עניתי וחייכתי חיוך מנומס, "אני בטי, אשתו של תומאס" הציגה את עצמה אבל אין לי מושג מי זה תומאס, לחצתי את ידה "נעים להכיר אותך" המשכתי, "את ולוקה כמעט בלתי נפרדים אני רואה, ככה זה נהוג מאיפה שהגעת? להתלה על היד של בעלך ולצותת לכל השיחות שלהם?" אמרה וכיווצתי את גבותיי "סליחה?" עניתי אולי לא הבנתי אותה נכון "או שזאת הסחת דעת ממה שקורה בבית?" המשיכה "מה קורה בבית?" שאלתי בטון כבר לא מנומס "את יודעת בדיוק מה קורה, כולם יודעים, אין צורך להעמיד פנים" אמרה והייתי כל כך מבולבלת ולחוצה.
מה הם כבר חושבים שהם יודעים? "תסלחי לי, אני הולכת לחדר השירותים" קמתי ממקומי והלכתי משם, נכנסתי לשירותי נשים ושטפתי את פניי, מזל שלא התאפרתי היום. הדלת נפתחה ואישה שאני לא מזהה נכנסה. "אה אליאנה" אמרה, למה כולם יודעים איך קוראים לי? לא הגבתי והסתכלתי אליה "אני לורי, אשתו של הנרי" למה כולם מציגות את עצמן כהאישה של מישהו שאני לא מכירה.
"היי" עניתי ושטפתי את ידיי לנסות להתחמק מעוד שיחה לא נחוצה, "איך את? את בסדר?" שאלה ונגעה בכתף שלי, נבהלתי מהקרבה שלה פתאום אלי במיוחד שאני לא מכירה אותה ככה שזזתי הצידה וידה נפלה מכתפי, "אה סליחה את בטח לא אוהבת מגע" אמרה ועיוותי את פרצופי "על מה את מדברת?" שאלתי והיא חייכה כאילו אני ילדה מסכנה "אני יודעת שזה קשה במיוחד שהוא הולך להיות הקאפו והוא בשלטון אבל אולי תוכלי להתגרש ממנו" אמרה ואיבדתי את זה.
"להתגרש? למה שאני אתגרש מלוקה?" שאלתי והיא התקרבה אלי אבל היא הפחידה אותי, אני הרגשתי לא בנוח איתה "כולם יודעים על איך הוא מתנהג איתך" המשיכה עם השפת סתרים "איך הוא מתנהג איתי?" שאלתי מנסה להבין מה "כולם" יודעים כל כך טוב "הצלקות מתוקה, כולם יודעים שהוא מכה אותך" פערתי את עיניי והנחתי את ידי על הפה שלי, הם יודעים, הם יודעים על הצלקות והם חושבים שלוקה אחראי עליהם.
זה רע, ממש רע, עוד כשאני נסערת רציתי לצאת לדבר עם לוקה, לורי צעקה לי משהו אבל לא שמעתי אותה, הלב שלי דופק חזק באוזניים שלי והכל השתתק סביבי, אני שומעת רק בומים מהירים.
אני מחפשת את לוקה בעיניי ולא מוצאת, לפתע יד חזקה מושכת אותי ומטיחה אותי בקיר, אני נאנחת בכאב ומרימה את ראשי לגבר זר, טוב לא ממש זר אני ולוקה דיברנו איתו לכמה דקות אבל אני לא זוכרת את השם שלו. הוא כלא אותי על הקיר ואנחנו עדיין במסדרון של השירותים ככה שאין כאן כמעט אף אחד.
אני מחפשת אנשים או משהו אבל אף אחד לא מסתכל לכאן או מסתובב קרוב לפה, "מה?" זה כל מה שהוצאתי, ראשי כואב כשפגע בקיר ואני מתנשמת במהירות מהלחץ. "תראו מה יש לנו פה" אמר ואצבעותיו טיילו על הפנים שלי מה שגרם לי להסיט את ראשי הצידה אבל הוא רק תפס את לחיי והחזיר אותי להסתכל עליו, זה גרם לי לצמרמורת רעה, כזאת שגורמת לי להקיא.
הפרצוף שלו קרוב אלי ואני יכולה להריח את הבל הפה שלו שמסריח מאלכוהול, "תעזוב אותי" אמרתי והוא רק צחק, אף אחד שאני מכירה לא נמצא קרוב אלי והטלפון שלי אצל לוקה כי לא לקחתי איתי תיק וביקשתי ממנו לשמור לי עליו. "את אומנם פגומה אבל לא משומשת אני מניח" אמר והמשיך לגעת אותי ורציתי להקיא, פגומה? משומשת? "אני נשואה" אמרתי ישר מפחד ואולי תקווה שהוא יניח לי "זה לא הפריע לי לפני. אף פעם לא זיינתי מישהי בכירה כל כך, בכל זאת את אשתו של הבן של הקאפו" אמר בהתלהבות מבחילה.
פתאום לורי יצאה מהשירותים, וראתה אותי ואת הגבר השיכור ביקשתי ממנה ללא קול שתקרא למישהו אבל היא רק ברחה מהאזור, התמלאתי בתחושת גועל ועצב. עצמתי את עיניי "בבקשה, די" התחננתי כשהוא תפס את ידיי וריתק אותי לקיר ככה שלא יכולתי לזוז. אפילו לא אכפת לו שאנשים יכולים לעבור פה ולעשות משהו, לא שיעשו משהו ראיתי בעצמי איך לורי ברחה מבלי לומר כלום.