אהובה

פרק 27

נקודת מבט – אליאנה
ביומיים האחרונים לוקה נמצא יותר בבית אנחנו כמעט כל הזמן ביחד. בבוקר אנחנו הולכים למשרד, הוא עובד ואני לומדת ואז אנחנו חוזרים הביתה לאכול ארוחת צוהריים והוא נשאר איתי ועובד מהבית. אז עכשיו אנחנו יושבים על הספה אני רואה טלוויזיה והוא עובד.
אין לי מה לראות ואני משועממת ככה שאני החלטתי לקחת עט והתחלתי לצייר על היד של לוקה, הוא כותב עכשיו רק עם יד שמאל אבל הוא לא התלונן או משך את היד ממני ככה שהמשכתי לצייר בחלקים שלא מקועקעים.
ציירתי שני פרחי חמנייה עם דשא ולב בניהם שמחתי מהתוצאה היא הייתה חמודה ואני לא ציירת דגולה אבל לדעתי יצא יפה. "סיימתי" הודעתי ורק אז לוקה הסיט את מבטו מהמחשב ליד שלו, "משעמם לך אהובה?" שאל ברכות הצמדתי את שפתיי והנהנתי.
הוא סגר את המחשב והניח אותו על השולחן קפה וקם על רגליו מושך אותי איתו. "לאן זה?" שאלתי בזמן שאנחנו הולכים לדלת כניסה "יוצאים" אמר בפשטות. הוא התעסק בטלפון שלו הכניס לכיס שלו ואז נכנסנו למכונית.
--------------------
שבוע עבר מאז אותו ערב סוער, סטפני ממשיכה להתנצל בפניי ואני רק מבקשת לשכוח מזה וזהו, אבל אני לא שוכחת את זה, אני ממשיכה לקבל תגובות וטלפונים רבים שרוצים תגובה ממני אבל אני רק מסננת אותם ומנסה להתעסק בעניינים שלי. אני וסטפני ישבנו לראות סרט ולוקה חזר לפני שעה בערך מפעילות של יומיים ככה שהוא עייף מאוד ורצה שאני אבוא לישון איתו אבל הסברתי לו שאני וסטפני רוצות לצפות בסרט ביחד ככה שהוא החליט לישון על הספה לידי.
אז אני שוכבת – יושבת על הספה לידי סטפני ולוקה ישן עלי, ראשו מונח על הבטן שלי וידיו עוטפות אותי, אני מחייכת למראה העייף שלו וזה שהוא ישן איתי פה. סטפני התחילה את הסרט ובלי לשים לב התחלתי לשחק ללוקה בשיער, העברתי את הציפורניים שלי בין שערותיו ולאורך העורף שלו ועל גבו הרחב.
לאחר שעתיים הסרט נגמר, הוא היה מצחיק ממש מה שלא היה נחמד ללוקה כי כל פעם שצחקתי זה הרעיד את שנינו אבל הוא לא התלונן ולא הלך לישון בחדר, ליטפתי את פניו בעדינות והוא פקח את עיניו "נגמר" לחשתי והוא הידק את האחיזה שלו בי ואז הרפה והתרומם ממני, הוא הושיט לי את ידו ובטיפשותי לקחתי אותה, הוא משך אותי והרים אותי על הכתף שלו ועלה לחדר, הרבצתי לגבו כדי שיוריד אותי "לוקה אני לא רוצה ללכת לישון" אמרתי והוא רק נהם בתגובה "השעה שבע בערב" מחיתי אבל זה לא עזר כי הוא רק נעל אותנו בחדר, החשיך אותו ומשך אותי לשינה.
התעוררתי בשתיים לפנות בוקר כשלוקה עדיין בשינה עמוקה, חלמתי שרודפים אחרי ולוקחים אותי מלוקה כי חושבים שהוא יכה אותי למוות, שההפך הוא הנכון. הוא החייה אותי. אני מתיישבת וזה מעיר אותו, אני נשארת לשבת ככה שהוא מנצל את זה ומניח את ראשו על הרגליים שלי, ידו מחליקה ומלטפת את רגלי לכל אורכה וזה שולח לי זרמים נעימים בעמוד השדרה ובבטן התחתונה שלי.
"מה מציק לך אהובה?" הוא שואל וקולו צרוד, כנראה מהמבצע והשינה. הוא מצליח לקרוא אותי בכזאת קלות. אני נאנחת, "עדיין מציק לי התגובות שאני מקבלת על הצלקות" הודעתי "מעצבן אותי שהם שופטים מבלי לדעת את הסיפור מאחורי ועוד יותר ממציאים משהו לא נכון" עניתי בכנות והוא התרומם לישיבה גם כן. "אז תספרי מה קרה באמת" ענה בפשטות "איך?" שאלתי  "תחזרי אל האנשים שרוצים תשובות, אני יכול לבדוק לך מי הכי נאמן למקור ככה שלא ישנו את המילים שלך, תלכי לראיון ותגידי מה שאת מרגישה כדי שאת תרגישי בנוח יותר ואנשים לא יגיבו דברים, תאמרי שזה מפריע לך ותלחמי על מה שחשוב לך" אמר והמילים שלו חיזקו אותי והתמלאתי בתחושת הקלה כי שיתפתי אותו בדבר שמציק לי ומצאנו לו פיתרון.
בבית הייתי צריכה להתמודד עם כל הבעיות שלי לבד, לא עניין את ההורים שלי איך אני מרגישה, אם קרה משהו או אם מציק לי משהו. הם רצו שאני אתקשר איתם כמה שפחות ושאני מסוגלת לשרוד בלי העזרה שלהם. פעם בכיתה ט' חיליתי בצורה קיצונית אבל לפני שהבנתי את זה הרגשתי נורא ולא יצאתי מהמיטה הייתי צריכה לבקש ממארי להזמין לי רופא כי אמא שלי לא דיברה איתי מילה בכלל באותו שבוע כי אבא אסר עליה כי לא קיבלתי ציון טוב מספיק, למרות שהיא לא הייתה מדברת איתי גם אם הוא לא אסר עליה.
כשהרופא הגיע הוא ראה גם את המכות הטריות שאבא שלי עשה בגלל אותו ציון רע, הרופא הסביר לי אחרי שסיפרתי לו על ציון המבחן ואיך "נפלתי בדרך הביתה" ואז הוא אמר שהגוף שלי קרס כי מבחינה נפשית כאב לי וגם מבחינה פיזית ככה שהגוף שלי פשוט פיתח משהו כדי שאני אוכל לנוח מעט.
לוקה באמת עשה מה שהציע, הוא בדק יחד עם דניאל לאיזה חברה יש את התגובות הכי טובות, הכי פחות עריכה ושינוי מילים של המרואיין. הם הביאו לי את השם "חדשות היום והמחר" שזה חברה פרטית עם הרבה קוראים במיוחד בעולם התחתון ככה שזה מתאים לי במיוחד.
-------------------
"פשוט תתקשרי" סטפני לחצה עלי, לוקה בעבודה ושלח לי את הטלפון של מישהי לדבר איתה לקבוע איתה ראיון, אבל אני מפחדת. "אולי זה טעות?" אני מקבלת רגליים קרות, זה טיפשי ללכת לספר לכל העולם משהו כל כך אישי שלי שאני יכולה לספור על כף יד אחת כמה אנשים שסיפרתי להם באופן אישי את זה. "תנשמי איתי נשימה עמוקה" ביקשה ועשינו, לשאוף ולנשוף, לשאוף ולנשוף, לנשום ולשאוף.
"יופי, עכשיו תדברי איתה היא ענתה" סטפני הגישה לי את הטלפון שכבר מצלצל, אני פוערת את עיניי אליה והיא רק מחזירה לי חיוך זדוני, אני שומעת קולות שקטים מהטלפון ונלחצת ומקרבת את הטלפון לאוזן שלי. "יש שם מישהו?" שמעתי קול נשי מבוגר, היא נשמעת בסביבות גיל 40 "היי, כן סליחה" עניתי "היי יקירה, במה אני יכולה לעזור לך" אמרה "קוראים לי אליאנה רוסו, אם את מכירה," התחלתי והצחוק שלה קטע אותי "ברור מתוקה, כולם מכירים אותך" הסמקתי במבוכה כי כל חיי הסתירו אותי ועכשיו כולם מכירים אותי "אז את בטח ראית את הכתבה" אמרתי והיא המהמה "אני רוצה לבוא להתראיין ולדבר על הכתבה, מין תגובת נגד" אמרתי והסתכלתי אל עבר סטפני והיא שלחה לי חיוך רגוע. "בטח, מתי את יכולה?" שאלה "מחר?" שאלתי והיה שתיקה ארוכה ואז היא חזרה "מחר בשלוש אחרי הצהריים מתאים לך?" שאלה "אני צריכה לשאול את בעלי ואחזור אליך" אמרתי והיא אישרה.
"קראת הרגע ללוקה בעלך?" סטפני שאלה עם חיוך גדול והסמקתי "התחתנו אם שכחת" אמרתי והרמתי את ידי והזזתי את אצבעותיי להדגיש את הטבעת שלי "לא סתם זה נחמד" אמרה בכנות וחייכתי אליה. התקשרתי ללוקה שענה מיד והודעתי לו שהתקשרתי כמו שסיכמנו ואם זה בסדר שאני אבוא מחר בצהריים, הוא אמר שזה בסדר ושהוא יבוא איתי, יחד עם עוד שמירה לכל מקרה.
מצד אחד אני שמחה שהוא בא, לוקה מרגיע אותי ואני אצליח הרבה יותר טוב כשהוא יהיה בסביבה שלי. אבל אני חוששת שינסו להפוך את הריאיון אל לוקה, אני יודעת שלוקה אוהב את הפרטיות שלו, אין לו רשתות חבריות והוא בחיים לא התראיין. אז הוא מטרה שכולם רוצים להשיג ושאשתו מגיע על מגש של כסף איתו בצד זה קל מאוד לשנות את הריאיון אליו.
חזרתי אל המראיינת והיא אמרה שישלחו לי את השאלות עד שעתיים מעכשיו שאוכל להתאמן עליהם מראש והודאתי על זה בלב שלא יתקילו אותי ככה בלי התראה מראש.
אחרי זה אני וסטפני הלכנו לראות סרט ושלוקה הגיע עברנו על השאלות ותכננו מה אני אענה.