אהובה

פרק 32

נקודת מבט - לוקה

החנקתי גניחת כאב כשעליתי במדרגות, הדקירה הכאיבה לי מאוד אבל יותר כאב לי לראות שאליאנה עדיין ישנה, אני נכנס לחדר לראות מה איתה כל שעה במשך כל היום. אחרי כל מה שקרה הצוות טיפל בשנינו ואמרו שהיא התייבשה ולא אכלה כמו שצריך ככה שצריך לדאוג לזה, וכמובן בדקו שאין לה מכות פנימיות או דימום פנימי מהמכות ותודה לאל חוץ ממכות יבשות היא בסדר.

עליתי למעלה מדרגה מדרגה עד לקומה שלנו ונכנסתי לחדר שלנו ונחרדתי לגלות שהיא לא במיטה, "אליאנה!" צעקתי מיד בבהלה, אני נכנס בסערה ולא חושב על הכאב הצורב אותי ונכנס לחדר שירותים הריק, חדר הארונות הריק ולבסוף למרפסת ונרגע לראות אותה יושבת שם.

נשפתי בהקלה לראות אותה כאן, בבית ובסדר. "היי, מה את עושה פה?" שאלתי בקול רגוע והיא נראית מרוחקת פתאום, היא בהתה באוויר, אפילו לא הסתכלה עלי. היא לא הגיבה לשאלה שלי, התיישבתי מולה ורק עכשיו קלטתי את היומן שלה פתוח על השולחן. "מה את כותבת?" שאלתי והושטתי את ידי ליומן, עיניה נורו מיד ליומן שלה ויחד איתם היד החבולה שלה, היא חטפה את היומן ואימצה אותו לחזה שלה בצורה מגוננת. ידי נשארה תלויה באוויר, אגרפתי אותה והחזרתי אותה לחיקי. היא מסתירה ממני משהו וזה כואב לדעת את זה.

"את רוצה להיכנס להתקלח?" שאלתי אותה מכיוון שהיא עדיין לבושה רק בחולצה לבנה מלוכלכת שמצאו אותה בה. היא הנידה בראשה בקושי, תנועה כל כך קטנה שהיה אפשר לפספס. "את מעדיפה לאכול קודם?" שאלתי והרגשתי לוחץ מאוד אבל היא לא משתפת איתי פעולה בכלל. שוב היא הנידה בראשה קלות. נשמתי נשימה עמוקה וקמתי על רגליי, יכולתי להישבע שהיא קפצה מעט בפחד שעשיתי זאת, "תדברי איתי אהובה" התקרבתי אליה בניסיון לגעת בפניה אבל היא נרתעה וזה שבר אותי.

אגרפתי את ידיי בצידיי גופי ונכנסתי הביתה מבלי לומר שום מילה, כשירדתי למטה סטפני עקבה אחרי התנועות שלי "היא התעוררה?" שאלה "כן" עניתי "אז למה אתה נראה כמו "אנגרי בירד"?" שאלה וצל של חיוך על שפתיה, "כי היא לא מדברת איתי" עניתי וסטפני גלגלה את עיניה "היא עברה טראומה, היא תדבר בקרוב" הפטירה "היא אפילו לא נתנה לי לגעת בה" החזרתי והיא לא ענתה.

----------

אגרוף - אגרוף - אגרוף.

אני מתנשף בקצב ומסיט קצוות שיער מזיעות מהעיניים שלי. "תירגע לוקה, אתה עוד תפתח את התפרים בבטן" דניאל סינן כשהגן על עצמו מהאגרופים והבעיטות שלי, הריאות שלי שורפות והגוף בוער בכאב אבל אני לא מפסיק "היא מפחדת ממני" חשקתי את שיניי בעצבים והנפתי עוד שני אגרופים. "היא מפחדת נקודה, לא ממך אלא מהכול. תיתן לה זמן" החזיר לי וניער אותי מהטראנס שהייתי בו. הוצאתי נשיפה עצבנית והנהנתי בנוקשות והוא נרגע שהבין שנרגעתי מעט.

חזרתי לחדר שלה אחרי עוד שעה של אימון ואחרי שהתקלחתי. אני יודע שהייתי אמור לתת לה זמן אבל שעתיים זה מספיק. אני נכנס לחדר והיא לא שם, אני שוב מחפש אותה בכל החדר אבל היא לא שם. אני מתחיל לעבור על כל החדרים בקומה עד שאני מגיע לחדר לפני האחרון.