אהובה

פרק 16

נקודת מבט – לוקה
"אתה מתרכך רוסו" דניאל צחק עלי דרך הטלפון, שנשאר באיטליה לסגור דברים.
נכנסתי למשרד בבית כי אליאנה ביקשה שאשאר. נאנחתי והמשכתי לעבור על המקורות שדניאל שלח לי מקודם וחילקתי את הצוותים שלי שאני אשלח לחסל את מי שחשב להתעסק איתי או עם אשתי.
"על מה אתה מדבר לעזאזל?" שאלתי בעצבים, הכל מחרפן אותי כרגע, "על זה שקיצרת פגישה כדי לקחת את אשתך ואחותך לקנות בגדים ויותר מזה לקחת את מייקל איתך כאילו הוא בייביסיטר מזוין" אמר והוא הדגיש את המילה 'אשתך' גלגלתי את עיניי "אבא שלה אסר עליה לעשות כל דבר אני רק רוצה לתת לה חופש" הסברתי את עצמי "אז לקחת אותה לקניות בזמן שבברור מאיימים על החיים שלה ואז ברחת מהמקום במקום להילחם בבני זונות האלה" אמר כאילו השתגעתי.
"האישה שלי ואחותי היו ברכב מה ציפית שאעשה?" סיננתי בשיניים חשוקות, הוא משך בכתפיו "לא עשית את זה לפני" אמר ושמעתי אותו מקליד במהירות במקלדת, הוא אף פעם לא מסתכל על המקלדת או על המסך אבל אני בטוח שכל מה שהוא כותב ללא טעויות. "אולי זאת הייתה הטעות" אמרתי ודניאל הפסיק להקליד לשנייה ואז המשיך "אולי"
"יש לך עוד פגישות היום" אמר "אני יודע" "אתה מתכוון ללכת אליהם?" "לא" "בגללה?" "כן" דניאל נאנח ונשמע שסגר את המחשב "שלחתי לך שני מיקומים די בטוח שאחד מהם מלכודת שהם עושים אז תשלח את שני היחידות הכי טובות בגלל שאתה לא תצא" אמר "טוב" הוא ניתק את השיחה והשאיר אותי לבד עם המחשבות שלי.
שלחתי את שני הצוותים והוראתי להם להרוג את כולם, אין לי זין להתעלל בהם, הם ימותו ואם מישהו טיפש מספיק לעשות כמוהם אני אהפוך את המוות שלהם לפומבי ככה שכולם יראו מה קורה שמתעסקים איתנו.
הטלפון שלי מצלצל ואני מסתכל, אני עוצם את עיניי ועונה "למה אתה לא במשרד?! הפגישה מתחילה עוד חמש דקות, הוא כבר כאן!" אבא שלי צעק עלי בטלפון "אני לא אצטרף, תגיד לקארל לשלוח לי סיכום" אמרתי ברוגע לא מתרגש ממנו.
"מה זאת אומרת 'אני לא מצטרף' זאת לא תוכנית כבקשתך!" ממשיך לכעוס, אני מעביר אותו לרמקול והולך לארון אלכוהול במשרד ומוזג לי לכוס וויסקי "ניסו להתנקש במכונית שלי היום וסטפני ואליאנה היו בתוכה, אליאנה נסערת ולא רוצה להיות לבד" אמרתי ולגמתי מהכוס.
"לא אכפת לי אם היא נסערת או פגועה אתה צריך להיות כאן, אתה הולך להיות הקאפו בקרוב ואתה לא יכול פשוט לא להגיע כי האישה שלך עצובה" השתהיתי עם הכוס באוויר ואז הנחתי אותה על השולחן שלי, אני מרגיש את הדם גועש בוורידים שלי אבל אני משדר רוגע ואדישות "אם האישה שלי כמעט נפגעה ומפחדת להיות לבד אני אשאר ואעבוד מהבית, אף אחד לא יפגע אם לא אגיע לפגישה, אני אעבור על הסיכום ואגיע בשבוע הבא"
"בסדר" סינן "אבל זאת פעם אחרונה שאתה מדבר אלי ככה" אמר וחיוך קטן עלה על שפתיי "אתה כבר לא מפחיד אותי בחור זקן" אמרתי בצחוק והוא נהם ברוגז "זקן תגיד לדוד שלך" דוד שלי או אח של אבא שלי הוא צעיר מאבי אבל אבא שלי בכושר מצוין ועובד כמו חמור ככה שהוא נראה יותר צעיר ממנו.
"ביי אבא אני חוזר לעבוד, נתראה בערב" אמרתי וניתקנו את השיחה, החלטתי לקחת הפסקה וללכת לאכול משהו, כשיצאתי ממשרד שמעתי צעקות, לא חזקות. זה נשמע כמו סטפני ואליאנה מתווכחות, החלטתי להקשיב להן.
הן לא ראו אותי אבל ראיתי אותן, אליאנה מחזיקה מגש עם אוכל עליו וסטפני נראית מוטרדת. "הוא לא אוהב שמתקרבים למשרד שלו" סטפני אמרה וטופפה עם כף רגלה על הרצפה בעצבנות "הוא לא אכל כל היום והשעה כבר חמש אחרי הצוהריים" אליאנה אמרה בהתרסה "חוץ מזה כבר עשיתי את זה והכל היה בסדר" הוסיפה חלש יותר.
"כבר הבאת לו אוכל למשרד? והוא לא התחרפן?" שאלה ולא הבנתי למה אליאנה משקרת על זה שהביאה לי אוכל למשרד, "טוב שמעתי שהוא בשיחה אז הנחתי את המגש, דפקתי והלכתי" אמרה ואז נזכרתי שבאמת פעם אחת דיברתי בטלפון עם אמה ואז דפקו לי בדלת ואוכל חיכה לי בחוץ, חשבתי שזאת טליה אבל כנראה שלא, זאת הייתה אליאנה.
"הכל בסדר?" שאלתי והתקרבתי אליהם, שתיהן נבהלו כי הן דיברו עלי מאחורי הגב ושמעתי את זה "אתה רעב?" שאלה אליאנה במתיקות חייכתי חצי חיוך "כן, מאוד" אמרתי והלחץ שלה נרגע, היא הלכה למטבח והניחה את המגש על האי.
התיישבתי וראיתי שיש שם כוס קפה, אני שונא שמכינים לי קפה. אף אחד לא יודע להכין קפה כמו שצריך, זה או יותר מידי מים או יותר מידי חלב. היה על הצלחת הרבה מאכלים, ואכלתי את הכל. אני לרוב שוכח לאכול כשאני עובד כי אני מנסה להספיק הכל.
"איך את מרגישה?" שאלתי את אליאנה שהתיישבה לידי ושתתה קפה "יותר טוב, במיוחד שאתה כאן" אמרה והשתהיתי לשנייה והמשכתי לאכול "טעים?" שאלה והנהנתי "טליה הכינה?" שאלתי אבל היא הנידה בראשה "אני בישלתי" ענתה והופעתי לגלות, האוכל היה מצוין, יותר טוב מטליה והיא עובדת בזה ומקבלת הרבה כסף להכין לנו אוכל. ועכשיו אני נזכר שבאמת האוכל שאכלתי באותו יום היה גם טעים במיוחד.
"את מבשלת מעולה" אמרתי בכנות "את רוצה לעסוק בזה?" שאלתי והיא הופתעה מהשאלה שלי "אף פעם לא חשבתי לעסוק במשהו, אבא שלי אמר שנשים רק צריכות לגדל את הילדים ולשמור על היופי שלהן לאירועים ולגבר שלה" אמרה ומלמלה את הסוף, הידקתי את אחיזתי בסכו"ם שידיי מעט רעדו מעצבים.
"אז הוא אידיוט, נשים יכולות לעסוק במה שהן רוצות, לגדל את הילדים זה מטלה של שני הצדדים ולשמור על היופי זה בשביל עצמך לא בשביל אף אחד אחר" אמרתי בכנות והתשובה שלי הפתיעה אותה, היא לא אמרה את זה אבל ראיתי על פנייה.
היא שתקה להרבה זמן ואז לפתע אמרה "תשתה גם מהקפה" הנחתי את הסכו"ם שלי והסתכלתי אליה "אני לא אוהב קפה כשמישהו אחר מכין לי" אמרתי בכנות והיא רק חייכה אלי חזרה "רק תנסה, ותאמר את האמת" ביקשה והנהנתי ולגמתי מהקפה, "יותר מידי מים" עניתי בכנות וחיוכה ירד "אבל הכי טוב שמישהו אחר הכין לי" חיוכה עלה מיד ופתאום הבנתי כמה אהבתי לראות אותה מחייכת במיוחד אם זה בגללי.
"אזכור לפעם הבאה" אמרה והתטי את ראשי "פעם הבאה?" שאלתי "אני לא מוותרת עד שאצליח להכין לך קפה כמו שצריך" אמרה וגיחכתי "אין למה, אף אחד לא הצליח" היא רק כיווצה את עיניה אלי "האתגר מתקבל" אמרה והושיטה אלי את ידה ולחצתי אותה "אני לא אקל עלייך כי את..." אמרתי "אשתך?" השלימה אותי "ילדה" עניתי בחיוך מתגרה.
היא חבטה בצחוק בזרועי "אני עוד מעט בת 18" ענתה "כמו שאמרתי, ילדה" החזרתי בהתגרות, הנמכתי את ראשי אליה והפנים שלנו היו קרובות, הנשמה שלה נעתקה והסתכלי לה עמוק בעיניים הירוקות הגדולות שלה שתמיד מלאות בפחד עכשיו מלאות בשמחה ותשוקה.
היא שילבה את זרועותיה על החזה שלה, קירבה את פנייה יותר לשלי ואמרה בביטחון, "זה שאתה זקן ועוד מעט הימים הזוהרים שלך יגמרו ששלי רק יתחילו זאת בעיה שלך" אני אוהב את זה שהיא מרגישה כבר יותר בנוח איתי ולא מפחדת מכל מילה שהיא אומרת "זקן?" הרמתי גבה מזהירה, נותן לה לתקן את הטעות שלה אבל היא רק הנהנה עם חיוך. הביטחון שלה כזה סקסי.
השפלתי את עיניי לשפתיה הוורודות והתפוחות, היא ליקקה את שפתיה ולקחתי את זה כסימן ותפסתי את עורפה ומשכתי אותה אלי עד שריסקתי את שפתיי על שפתיה, היא הופתעה בהתחלה אבל אחרי שניה נרגעה ונישקה אותי בחזרה ונתנה לי גישה לכל חלל הפה שלה.
הזזתי חלק מהשיער שלה אל מאחורי האוזן שלה והשארתי את ידי מתחת ללסת שלה, את ידי השנייה הנחתי על ירכה ומחצתי אותה קלות, כשהתנתקנו.
עיניה נפקחו "זה היה הרבה יותר טוב מהנשיקה בחתונה" אמרה וצחוק קצר נפלט לי "זה היה רק קצה הקרחון מותק, יש עוד הרבה מאיפה שזה מגיע" האמירה גרמה לה לבסמיק ואז עיניה נפערו והיא פלטה נשיפת בהלה "שכחתי שקבעתי לדבר עם לאנה" אמרה וירדה מהכיסא "אני חייבת ללכת" אמרה והנהנתי אליה כשהיא כמעט רצה למדרגות
נקודת מבט – אליאנה
עליתי מהר במדרגות לחדר שלי וסגרתי את הדלת וקפצתי על המיטה מחפשת את הטלפון שלי, פאק. זאת הייתה נשיקה הרבה יותר טובה ממה שהיה לנו בחתונה, והרבה יותר טובה מכל נשיקה שהייתה לי עד היום. הטלפון שלי מחייג ללאנה, שיקרתי ללוקה כי הייתי צריכה ללכת משם מיד. לאנה עונה לי מייד למרות שאצלה כמעט אחת בלילה "היי אלי מה קורה?" שאלה ולב שלי עדיין דופק השפתיים שלי עדיין מעקצצות.
"התנשקנו" אמרתי ולאנה צווחה באושר "הגיע הזמן מותק, איך היה?" נשכבתי על גבי ובהיתי בתקרה "לא יודעת" מלמלתי למרות ששיקרתי אני בטוחה שהיה מושלם "עד כדי כך טוב?" שאלה וצחקתי "רציתי לחכות שניפגש כדי לדבר אבל לא יודעת מתי זה יקרה" העברתי נושא "אוף מבאס שאני לא אהיה איתך לחגוג, אנחנו חוגגות ביחד כבר 4 שנים ברצף" אמרה ונהייתי עצובה גם כן.
לפני שפגשתי את לאנה לא חגגתי יום הולדת, רפאל היה מביא לי מתנה כל פעם אבל לא חגגנו אבל ברגע שפגשתי את לאנה ימי הולדת כבר לא היו אותו הדבר "מה איתך וראפ?" שאלתי והיא שתקה לכמה שניות "הצלחתי להיכנס לתחרות אופנה בצפון ואני עכשיו מעצבת כמה דברים" אמרה ופערתי את עיניי והתיישרתי לישיבה "מה?! איך לא סיפרת לי?!" צעקתי עליה בטלפון, "הכל קרה מהר מידי לא היה לי זמן חוץ מזה את גם נהיית עסוקה מידי לדבר איתי" האשימה אותי ונכון אני תמיד ישנה כשהיא מתקשרת ויוצא שאנחנו רק מתכתבות.
"את צודקת אני מצטערת, אני אנסה להיות יותר זמינה" עניתי והיא נאנחה "אני מתגעגעת" אמרה "גם אני לאנ, הכי בעולם" אמרתי ואז המשכנו לדבר, היא חזרה לדבר על הנשיקה שלי ושל לוקה ואיך זה קרה ואיך הוא הגיב. אחר כך היא שלחה לי תמונות שלה לבושה באוברול ג'ינס שהיא תפרה מאפס שהיה מהמם בטירוף.
ניתקנו אחרי שיחה ארוכה ואני המשכתי לחשוב על הנשיקה, אולי נוכל להיות מאוהבים באמת? אבל לא באמת כי הוא הרי אוהב את אמה, היא אמרה לי בעצמה וראיתי אותם ביחד במסיבת אירוסין שלנו הם היו נראים קרובים מאוד ואחרי זה שמעתי אותו מדבר איתה בטלפון והולך אליה.
הוא הלך אליה אחרי שאמר שאין בניהם כלום, אבל מה ציפיתי? שנתחתן והוא יזרוק הכל ויהיה שייך לי? לפחות הוא לא עושה את זה באופן פומבי ככה שזה לא יפגע בכבוד של אבא שלי ושלי כמובן. אני קוברת את ראשי בכרית ומנסה לחשוב על הכל חוץ מזה.
ונכשלת. אז אני קמה על רגליי ועושה את הדבר היחידי שעוזר לי במצבים כאלה ונכנסת למטבח ומתחילה לבשל, החלטתי להכין לחם מחמצת ואני מגדלת אותה כבר כמה ימים, אני מכינה את הבצק ובזמן שהוא נח אני מכינה ריבת תותים כי יש במקרר כל דבר שארצה יחד עם קילו תותים. אני מבשלת אותם על אש נמוכה יחד עם סוכר, גרידת לימון ותפוז ומיץ לימון ויצא ריבה מושלמת.
היא צריכה לשבת הרבה זמן ואז סיימתי עם הבצק והנחתי אותו להתפחה כל הלילה ככה שמחר יהיה כיכר לחם מחמצת טרייה, סגרתי את הריבה והעברתי לצנצנות שעיקרתי במים רותחים, רשמתי על פתק 'ריבת תותים' ואת התאריך והכנסתי למקרר. כשסיימתי היה כבר ערב ואף אחד לא היה בסלון, אז החלטתי לעלות למיטה לישון.