אהובה

פרק 14

"וואו" מלמלתי כשיצאנו מהרכב וראיתי את האחוזה של משפחת רוסו, היא ענקית. לאנה תמיד אמרה כמה הבית שלי ענק וגם אני חשבתי שהבית גדול אבל עכשיו שאני רואה את האחוזה הזאת שלהם אני מבינה מה זה עושר. "ברוכה הבאה לבית החדש שלך" סטפני חיבקה את זרועי בזמן שהיא מובילה אותי אל דלת הכניסה.
"סטפ" לוקה קרא וסטפני עצרה במקומה "מה?" שאלה "אנחנו הולכים למשרד, תראי לאליאנה את הבית אבל המרתף וארבע מחוץ לחוק" "מחוץ לחוק" אמרו שניהם ביחד. ארבע? מה זה אומר? אני מניחה שאני אגלה. הם רק עכשיו נחתו והם כבר הולכים לעבוד? מתי הם נחים? כל פעם שראיתי את לוקה הוא עבד.
"ביי אח גדול" סטפני אמרה ומשכה אותי פנימה לבית שהיה נראה כל כך יפה, מלא מחשבה הושקעה בעיצוב הבית הענקי הזה, אני רוצה לחקור כל פינה בו. חוץ ממרתף וארבע (?) אני מניחה. אנחנו נכנסות ישר אל הסלון הגדול, הספות האיטלקיות השחורות ליד השטיח הלבן הגדול יצר ניגוד מהמם. טלוויזיה גדולה תלויה על הקיר. שולחן קפה מרובע ושחור גם כן באמצע השטיח, עליו פרחים טריים.
על כל הקירות יצירות אומנות שונות, אני לוקחת את הזמן שלי להסתכל עליהם "תסכלתי עליהם אחר כך, בואי" סטפני מהירה אותי ורשמתי לעצמי בראש להסתכל על היצירות שוב. היא הובילה אותי לחדר האוכל, שם שולחן אוכל ארוך מאוד מעץ מלא שחור מקומות ל12 אנשים. על השולחן מפה צרה לאורך השולחן, עליו עוד אגרטל עם פרחים וסלסלת פירות.
נברשת יהלומים מהממת נופלת מהתקרה הגבוה עד מעל השולחן יוצרת אור קסום בחדר. סטפני מושכת אותי למטבח בו אני נפעמת "אומייגאד" מלמלתי מסתכלת על המטבח הגדול, השיש הרחב, שני מקררים גדולים, כיריים איכותיים, מיקסר, מעבד מזון, שייקר, סט סכינים של השפים הכי גדולים. אני מרגישה כמו ילד בחנות ממתקים.
אני מתה כבר לפתוח את המגירות והארונות ולגלות עוד דברים, לפתוח את המקרר ולחשוב על מטעמים להכין. המוח שלי כבר מדמיין את כמות הדברים שיש פה, אף פעם לא הרגשתי חוסר בבית אבל עכשיו אני מרגישה שיש פה דברים שבחיים לא חשבתי שאצטרך.
סטפני ממשיכה את הסיור שלה ומסבירה לי על הקומות. הקומה הראשונה היא מה שהיינו בה עכשיו, סלון חדר אוכל מטבח. יש גם עוד כמה חדרים אבל משום מה היא רוצה שנגיע אליהם אחר כך.
בקומה השנייה זאת הקומה של ההורים של לוקה, שם נמצא החדר שלהם, לא נכנסתי אליו אבל סטפני אמרה שהוא ענקי כמעט כל הקומה זה רק החדר שלהם. יש שם עוד חדרים כמו חדר שבו לורה מזמינה חברות לדבר (לרכל). או חדר אלכוהול, מסתבר שרוג'ר חובב אלכוהול מושבע אז יש כמה מקומות בבית שמלאים באלכוהול.
לפי מה שהבנתי יש את החדר הזה, במשרד ובסלון כנראה שפספסתי או שזה בחדרים שלא ראיתי. בקומה השנייה זאת הקומה של לוקה ועכשיו גם שלי. היא הסבירה לי איזה חדר הוא של לוקה והססה אם להראות לי אותו או לא כי לוקה לא אמר שהוא מחוץ לחוק אבל היא אמרה שללוקה חשוב מאוד הפרטיות שלו.
"אתם הולכים לישון ביחד?" שאלה לפתע בזמן שהיא עומדת מחוץ לחדרו, לא חשבתי על זה, אני חושבת שלא הרי אני לא מכירה אותו בכלל. אנחנו נשואים לפי החוק אבל לא בלב, אני לא יודעת מי זה לוקה רוסו. אני רק יודעת שהוא מבלבל אותי וגורם לי לתחושות שאני לא מזהה.
"אממ אני לא חושבת" מלמלתי "למה לא? אתם הרי נשואים" אמרה באגביות "אני לא מרגישה בנוח כל כך" אמרתי בכנות והיא קיבלה את זה, אחר כך עברנו לחדר אורחים שהוא כנראה הולך להיות החדר שלי, הוא גדול מאוד יותר מהחדר שהיה בבית חוף שלהם באיטליה.
אבל הוא אותו הדבר, מיטה גדולה, טלוויזיה, שולחן, שידות, חדר ארונות. רק שהפעם החדר אמבטיה נמצא בחדר, שזה מגניב. יש גם דלת הזזה שמובילה למרפסת לא קטנה שמשקיפה על החצר והבריכה.
"כנראה הם שמו את המזוודות שלך אצל לוקה בחדר, אני כבר חוזרת" אמרה סטפני אבל הייתי שקועה מידי בלהסתכל על הנוף, הוא שונה כל כך מאיטליה ומהאזור שבו גרתי.
אני עכשיו גרה במרכז העיר, אומנם לא באמת במרכז כי זאת אחוזה אבל אני יכולה לראות מפה כמות בניינים שאני לא יכולה בכלל להתחיל לספור, הכל מואר מאוד למרות שכבר מתחיל להחשיך, כאילו השמש לא מחליטה בשבילם מתי ללכת לישון.
סטפני נכנסת לחדר עם שתי המזוודות שלי ותיק הגב שלי, אני מוציאה מתיק הגב שלי את היומן שהתחלתי לכתוב בו מאז המסיבת אירוסין, לאנה ורפאל אמרו לי לכתוב בו כשאני ארגיש צורך לשתף והם לא יהיו שם כדי לשמוע.
"הקומה השלישית שלי, מוזמנת תמיד, החדר שלי הוא השלישי מימין, אני אראה לך את שאר החדרים ביום אחר, אני ממש עייפה" אמרה והנהנתי אליה "אה כמעט שכחתי" אמרה לפני שיצאה מהחדר "החדר האחרון במסדרון, הוא מחוץ לחוק" אמרה ואת סוף המשפט חיקתה את קולו של לוקה "למה?" ניסיתי את מזלי "עזבי, זה סיפור מסובך אולי בעתיד לוקה ישתף אותך" אמרה והנהנתי עליה.
-----------------------
נקודת מבט – לוקה
"אליאנה?" קראתי לה, באתי בבוקר לחפש אותה ולדבר איתה על ההמשך היום אבל היא לא בחדר "רגע" היא קראה חזרה ונשמעה מעבר לדלת האמבטיה. התיישבתי על המיטה וחיכיתי שהיא תצא.
דניאל רומנו: 'אין שום סימן ממנו' דניאל שלח לי הודעה ונאנחתי, אנחנו מחפשים כבר את המקור שמנסה להתנקש באליאנה אבל לא מוצאים כלום. דניאל הוא גאון מחשבים ואפילו הוא לא מצליח לגלות איפה המזדיין הקטן הזה.
הדלת נפתחת ואני מרים את עיניי מהטלפון ופוגש באליאנה, היא עכשיו יצאה מהמקלחת ורק מגבת כרוכה סביבה, אני מעביר את עיניי על גופה, כמה צלקות מושכים את עיניי והיא מסמיקה ממבטי. "בוקר טוב" אמרה והידקה את המגבת סביבה "את בסכנה, עדיף שלא תצאי מהבית בזמן הקרוב, אפילו לא לחצר" אמרתי מיד וקמתי על רגליי.
"לא אמרת שפה אני אהיה מוגנת?" שאלה בלחץ "לא. אמרתי שפה את תהיי מוגנת יותר על ידי" עניתי היא נשכה את שפתה התחתונה והנהנה. אני חייב לדעת עוד על הצלקות שלה, מי עשה אותם, אם כואב לה, היא רוצה שאני אדאג למצוא לה ניתוח או טיפול להסיר אותם, ואם היא עדיין מפחדת ממני.
הנחתי את ידי על הידית של הדלת "רגע לוקה," קראה והסתובבתי "אתה יכול לבחור לי מה ללבוש?" שאלה בלחץ, אותו לחץ בפעם הקודמת, היא לא רוצה לדבר על זה אבל אני פאקינג כן, אני רוצה להבין למה היא מתנהגת ככה "למה?" שאלתי ואכזבה עברה את פנייה "פשוט ככה" ענתה "זאת לא תשובה" סגרתי את הדלת ועזבתי את הידית "ככה אני רגילה מהבית" ענתה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי והתקרבתי אליה "שאבא שלי ארגן לי בגדים כל בוקר" שוב היא מהדקת את המגבת סביבה. "למה?!" הרמתי את קולי ודחפתי אותה לקצה שפשוט תגלה לי, "כדי שאני לא אלבש בגדים חשופים או זולים" ענתה "אוקיי ולמה זה קשור אלי?" שאלתי לא מבין למה אני צריך לבחור לה פאקניג מה ללבוש.
"כדי שאני לא אלבש משהו שיביך אותך" ענתה וכיווצתי את ידיי לאגרופים "אז מה בגלל שהתחתנו את הופכת להיות הפאקינג בובה שלי? אני אומר לך מה ללבוש, מה לאכול, עם מי לדבר ומתי ללכת לשירותים?!" כעסתי כבר לא יכולתי לשלוט על זה, היא רק השפילה את מבטה במבוכה. אז אבא שלה שלט עליה כמו בובה? היא חושבת שעכשיו אני שולט עליה?
"אליאנה אבא שלך היה שולט עלייך ככה?" שאלתי והיא לא ענתה, הרמתי את סנטרה עם האצבע שלי כדי שהיא תסתכל עלי "תעני לי" חשקתי את שיניי, לא כעסתי עליה אלא עליו וזה שהיא מנסה להגן עליו, היא הנהנה בקושי אבל זה הספיק לי.
עיניה היו מלאות ברגש והיא החזיקה את הדמעות שלה וכשאני מסתכל על העיניים הירוקות האלה אני רוצה לשרוף את אבא שלה בחיים על זה שאי פעם פגע בה, היא עדיין לא אמרה שום דבר על הצלקות והמכות אבל אני משוכנע שזה החלאה הזה.
"אני סומך עלייך ועל שיקול הדעת שלך" אמרתי בטוח רגוע ובעיניה הופיע רגש של פליאה "את תעשי מה שאת רוצה ואת לא צריכה בכל בחירה לחשוב האם זה יביך אותי אלא אם את שלמה עם זה" המשכתי ודמעה אחת ירדה מעיניה, ניגבתי אותה עם האגודל שלי "אוקיי?" שאלתי.
"בטוח? זה לא מבחן?" אמרה בחשש עם קול רועד, חייכתי חצי חיוך "לא מותק, זה לא מבחן. אני רציני" אמרתי ותחושת הקלה הציפה אותה ושמחתי לראות שהיא שמחה. "אם את צריכה עזרה בלהחליט מה ללבוש, תשאלי את סטפני" הצעתי ועיניה זהרו באושר "באמת?" שאלה בתמימות והתלהבות "כן באמת" אני כל כך הולך לרצוח את האבא הדפוק שלה.
קיבלתי הודעה מדניאל, דניאל רומנו: 'אני חושב שמצאתי משהו, אני שולח לך למייל' הכנסתי את הטלפון לכיס שלי והחזרתי את מבטי אל אליאנה שנראתה הרבה יותר רגועה, החלקתי כמה שערות רטובות מהפנים שלה אל מאחורי האוזן שלה "אני צריך לחזור למשרד, תזכרי להישאר בבית. תתקשרי בכל פעם שתרגישי צורך" אמרתי והיא באה לומר משהו "המספרים של כל המשפחה כבר אצלך בטלפון" הסברתי והיא חייכה והנהנה "אוקיי, תשמור על עצמך" אמרה וחייכתי "אשתדל" החזרתי, נשקתי למצחה ויצאתי מהחדר שלה.
היא עוד תהרוג אותי, הילדה הזאת כל כך עדינה ושבירה אבל היא תתחשל, אני יודע. היא עוד תעמוד מול אבא שלה והיא תהיה חזקה והוא חלש. אני נשבע.