אהובה

פרק 41

"הנה" דניאל הניח בחבטה רועמת ערימת ניירות על השולחן מולי, "מה זה?" אני שואלת בחשש, הוא משלב את זרועותיו וחיוך מרושע עולה לשפתיו, "שיעורי בית" אמר, פערתי את עיניי, יש פה מאות ניירות וכל דף זה בן אדם שאני צריכה לאתר.
כן דניאל סופסוף לימד אותי איך לאתר אנשים, בשבוע האחרון. זה היה מסובך והמוח שלי כאב רוב הזמן אבל הייתי נחושה לדעת, אבל היה לי קשה יותר להמשיך לשקר לו וללוקה.
ודניאל לא חס עלי ושאל אותי שאלות נוקבות ומתמשכות כל שעה, הוא ידע שמשהו לא נכון אבל לא יכולתי לספר פשוט לא יכולתי.
קמתי על רגליי ואספתי את הניירות, "הם מסודרים מהקל לקשה, אפילו המוחות הכי חדים לא הצליחו למצוא אותם" הסביר ופניי החווירו, אני אומנם לא במבחן או חייבת לעשות את זה אבל האמירה הזאת הלחיצה אותי, מה אם אני לא אצליח למצוא אותו "אפילו אתה?" שאלתי בלחץ מהתשובה "לא בלונדה, אני תמיד מוצא את מי שמסתתר ממני" אמר ולא ידעתי אם התשובה הזאת יותר מרגיעה או מלחיצה.
"טוב אני הולכת לעבוד" הודעתי והתקדמתי ליציאה שהטלפון התחיל לצלצל והבנתי שהשארתי אותו על השולחן של דניאל, חזרתי לקחת אותו וראיתי את שמה של לאנה, עיניו של דניאל ננעצו במסך והבעה לא מובנת עלתה על פניו.
"אתה זוכר את לאנה?" שאלתי בנימה ידידותית הוא הנהן "הג׳ינג׳ית מהיום הולדת שלך" אמר והנהנתי בחיוך, "לא אמור להיות אמצע הלילה באיטליה?" שאל וחיוכי ירד "אולי קרה משהו, אני אענה לה" אמרתי והחזקתי את הניירות ביד אחת ואת הטלפון ביד שנייה ועניתי לשיחה.
"היי לאנ, הכל בסדר?" שאלתי והתקדמתי ליציאה  "נתקעתי רחוק מהבית והמונית שלי תגיע רק עוד כמה דקות ולא רציתי להיות לבד וידעתי שצוהריים אצלך, אז התקשרתי" אמרה ונרגעתי ונלחצתי בו זמנית כי פחדתי שקרה משהו נורא יותר אבל זה שהיא לבד שם יכולה לגרום למשהו רע לקרות.
"אני בדיוק בהפסקה, תדברי איתי" אמרתי בקול מרגיע, "בלונדה" דניאל קרא לי, הסתובבתי אליו "הכל בסדר?" שאל והופתעתי מהתעניינות שלו "כן, היא פשוט לבד בחוץ ורצתה לדבר עם מישהו" עניתי, הוא הנהן בנוקשות ויצאתי מהחדר ונכנסתי לחדר של לוקה. "עם מי דיברת?" שאלה "דניאל, הוא מלמד אותי מחשבים" עניתי וסגרתי את הדלת אחריי והנחתי את הניירות על השולחן של לוקה שהרים גבה בתגובה.
נשקתי לשפתיו והתיישבתי על הספה, "אני מדברת עם לאנ, זה יפריע לך?" שאלתי את לוקה שהניד בראשו והמשיך את השיחת עבודה שלו.
דיברתי עם לאנה במשך כל הזמן שחיכתה למונית ובזמן שהייתה במונית ועד שהגיעה הביתה, "הגעתי הביתה אלי, תודה שדיברת איתי" אמרה לבסוף חייכתי למרות שלא יכולה לראות אותי "ברור לאנ מתי שתצטרכי" עניתי
וניתקתי את השיחה.
"דניאל מעביד אותך קשה?" לוקה שאל כשגררתי את רגליי לכיוונו, הוא טפח על רגלו והתיישבתי עליו. כשראשי על החזה שלו, "הוא כזה מרושע" התלוננתי ולוקה גיחך שליטף את שערי.
"מה לאנה מספרת?" שאל נשמתי עמוק "היא נתקעה אחרי המשמרת בלי דרך הביתה ולא רצתה להיות לבד" עניתי ועצמתי את עיניי.
"והיא בבית?" שאל והנהנתי.
"טוב אני צריכה להמשיך בעבודה" אמרתי ובאתי לקום אבל ידו של לוקה לא שחררה אותי, "לוק.." אמרתי "עוד כמה שניות" ביקש והצמיד אותי אליו אפילו יותר.