אהובה

פרק 46

עבר שבוע אבל סופסוף טסנו לאיטליה, רפאל ולאנה חיכו לנו בשדה תעופה והמפגש היה מרגש מאוד, אני ולאנה בכינו הרבה ועשינו שם סצנה שלמה אבל לא היה לי אכפת.

רפאל הזמין אותי ואת לוקה לארוחת ערב אצלו בבית והסכמנו, הוא הסיע אותנו קודם לבית חוף של משפחת רוסו להתארגן וקבענו שנגיע עצמאית אחרי זה.
כל הדרך לבית לאנה סיפרה לי על הדברים שהיא תפרה ואמרה שהיא רוצה לתפור לי מלא בגדים.

רפאל סיפר שהוא לומד הרבה, הוא לא לקח הפסקה מהלימודים גם אחרי שסיימנו את הבית ספר הוא ישר עבר ללימודים אקדמים, אני לא מבינה למה הוא לקח לעצמו הפסקה אבל הוא רק אומר שהוא לא רוצה לבזבז זמן.

אני מתגעגעת למשפחה של רפאל מאוד, אם הייתה תחרות למי יש את המשפחה הטובה ביותר מבין שלושתינו בוא חד משמעית מנצח, ההורים שלו כאלה נחמדים ומושלמים, האחים שלו כאלה מנומסים בכללי הם משפחה זהב.

לאנה נשארת לישון אצל רפאל ככה שהיא נסעה איתו אליו. דיברתי עם העוזרת בית שבדיוק הלכה וזה היה כל כך נחמד לדבר את שפת האם שלי. "אני אוהבת איטלקית! הרבה יותר קל מאנגלית" אמרתי, מסתובבת בבית חוף היפה בתבל.

"את יודעת שאני יודע איטלקית נכון?" שאל והתקרב אלי, "בשפת אם" המשיך והרמתי גבה, "אז למה לעזאזל אני מסתבכת עם השפה הארורה הזאת?" אמרתי ואז בבהלה סתמתי את פי, חיוך גדול עלה על שפתיו של לוקה.
"לא" הצבעתי אליו, הוא התקרב עוד "את הרגע קיללת? פעמיים?" שאל עדיין מחיוך, הסתרתי את פניי בכפות ידיי, אני אף פעם לא קיללתי.

לימדו אותי שאסור לי, אישה צריכה להיות צנועה, מנומסת ולא מנבלת את הפה שלה, לוקה תפס את ידיי ומשך אותי אליו, חיבק אותי ונשק לראשי, "עכשיו אני רוצה לשמוע אותך מקללת באיטלקית" אמר לי באיטלקית

"איך אתה גורם לכל דבר להישמע ולהיראות יותר טוב ברגע שאתה עושה את זה?" נאנחתי וקברתי את פניי בחזה שלו שלא יראה כמה אני אדומה. "כישרון טבעי" החזיר ושעשוע נשמע בקולו.

-------------------

"הנוף פה עוצר נשימה, אני לא רוצה להתיק את המבט שלי" אמרתי שישבתי בחוץ ליד לוקה, התיישבתי באמצע הדשא והוא נאלץ לשבת לידי. ישבנו בלי שום דבר פשוט אנחנו והטבע - החופש - "צודקת" אמר והזזתי את מבטי אליו וראיתי שהוא מסתכל עלי, "אין אתה כזה רכרוכי" צחקקתי והתכרבלתי עוד בזרועותיו.

"צריך ללכת" אמר ונאנחתי לא זזה ממקומי, "להתקשר ללאנה ולומר לה שאת מעדיפה לשבת פה במקום לבוא לבקר אותה?" שאל ופערתי את עיניי והסתובבתי אליו "אין מצב! אני רוצה להגיע לגיל 21" עניתי והוא צחק "למה דווקא 21?" שאל "כי אז אני אוכל לשתות באמריקה" עניתי, "את כבר שותה באמריקה" אמר ועזר לי לקום על רגליי, ניערתי את החצאית שלי כדי שכל הלכלוך ירד.
"אבל לא באופן חוקי" אמרתי והתחלנו ללכת "זה לא שמוכרים לך את זה, זה כן חוקי" המשיך.