אהובה

פרק 58

התעוררתי והרגשתי רע הראש שלי, לא הצלחתי לישון הרבה בגלל כל המחשבות על סטפני. קמתי מהספה ולא ראיתי את סטפני ולא לוקה בכל הבית, וראיתי הודעה מלוקה שהם יצאו לבלות קצת והבנתי במה זה כרוך ואני רק מקווה שלא יקרה שום דבר.

עליתי ישר לחדר לבדוק את המלאך הקטן שלי ואז שמעתי בכי, מיד הרמתי אותו מהמיטה והתחלתי להתהלך איתו בחדר מדגדגת אותו ומחליפה לו חיתול.
הוא נראה כל כך שליו אחרי שהוא נרדם, פשוט החזקתי אותו וישבתי על כיסא שהוא הכי קרוב אלי שאפשר, ישן ברוגע בלי בעיות בחיים רק ישן בידיו של אמא שלו.

אחרי משהו כמו שעה הגיעה שעת האכלה שלו, האכלתי אותו ולאחר חצי שעה הנחתי אותו חזרה בעריסה וירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר.

הגעתי למטבח וראיתי את מתאו ללא חולצה אוכל תפוח "היי אחות קטנה מה קורה?" שאל ומשכתי בכתפיי "לא משהו, אח גדול" אמרתי בצחקוק כי בחיים לא קראנו אחד לשניה ככה.
"סטפני?" שאל "סטפני" אישרתי ונשמתי נשימה עמוקה, אין לי כוח לדבר על זה עם אף אחד, סטפני הייתה ועדיין! חברה מאוד טובה שלי היא עזרה לי שהיה לי קשה והזכירה לי כל יום איך לא לפחד היא אחת הסיבות שהביטחון העצמי שלי עלה כנגד כל הסיכויים אחרי שאבי מחק אותו.

"אתה רעב?" שאלתי והוא הנהנן ועיניו זהרו "מאוד את לא מבינה כמה" צחקקתי ופתחתי את המקרר "פנקייקים?" שאלתי "עם שוקולד באמצע?" שאל ונזכרתי מיד בפנקייקים שאמא שלנו הייתה מכינה לנו עם קוביית שוקולד באמצע שהייתה נמסה וכל כך טעימה "ברור!" אמרתי והוצאתי 3 ביצים מהמקרר והתחלנו לבשל.

התיישבנו מול שלושת רבע ערמת פנקייקים כי מתאו לא הפסיק לאכול תוך כדי שטיגנתי "בתיאבון" אמר "איך יש לך עדיין תיאבון?" צחקתי והוא משך בכתפיו "אני כבר ילד גדול" אמר ותפח על בטנו השטוחה וצחקתי ונתתי לחששות לעזוב אותי גם אם זה לכמה שעות בודדות.

סיימנו לאכול ויצאנו לבריכה, הייתה עריסה בחצר שהייתה קרובה לבריכה אבל בצל ככה שאם הוא יצטרך משהו אני אדע, אני ומתאו נכנסנו למים ובעיקרון עשינו הכל כדי לשכוח את המקרה של סטפני.

היה ממש כיף עד שהילד שלי רצה תשומת לב והתחיל לבכות יצאתי מהבריכה והתקדמתי לעריסה תוך כדי שאני מלפת סביבי מגבת "אתם חייבים כבר להחליט על שם" מתאו אמר שיצא גם הוא מתקדם אלי "אני יודעת אני יודעת, נמאס לי לקרוא לו תינוק זה מרגיש מוזר אבל שום שם לא מתאים לו" אמרתי מסתכלת על התינוק הרגוע שלי אחרי שהרגיש שאני מחזיקה אותו.

"סטאן" מתאו קרא "מה?" שאלתי בבלבול "תקראו לו סטאן" אמר וצחקתי "הוא לא נראה כמו סטאן בכלל" אמרתי "כן כי הוא תינוק אבל כשהוא יגדל הוא יראה כמו סטאן" אמר והסתכלתי על התינוק שלי. ממש לא! סטאן זה שם יפה אבל לא בשבילו "לא" קראתי "אוליבר" המשיך והנדתי בראשי "מתאו ג'וניור" אמר והנדתי בראשי בצחקוק "אתה צריך לקרוא לבן שלך מתאו ג'וניור לא לבן של אחותך" אמרתי.
נכנסנו הביתה, שמתי מעלי חזרה את השמלת קיץ הקצרה על בגד הים שלי בזמן שמתאו ממשיך לזרוק עלי שמות לתינוק המסכן שלי שבסוף יהיה בן שנה ויקראו לו 'תינוק' 'הוא' 'זה' אני באמת חייבת לחשוב על שם.