אהובה

פרק 43

נקודת מבט - לוקה
היא מסתירה ממני משהו, זה מחרפן אותי, אני לא מבין מה אני עוד יכול לעשות כדי שהיא תסמוך עלי.
ירדנו חזרה לסלון למרות שנראה שזה הדבר האחרון שהיא רוצה לעשות. היא נצמדת אלי כאילו מחפשת מקום בטוח למרות שאנחנו בבית.
אני עונה לבקשתה וכורך את זרועי סביבה ומלטף את המותן שלה, כולם עברו לשבת על הספות ויש מקום לשנינו, אנחנו מתיישבים וישר מצרפים אותי לשיחה הלא מעניינת במיוחד, מה שמעסיק אותי זה מה יש במחשב שלה ואני רוצה לדעת מה כתוב שם עכשיו.
מה היא ראתה שכל המצב רוח שלה השתנה, היא אפילו לא מדברת על הדברים שהיא אוהבת, לא משתפת מתכונים לא על חופשות ומקומות שהיא רוצה לבקר ולראות.
היא פשוט שותקת, אני רואה את הגלגלים במוח שלה זזים ללא הפסקה.
"מתי אתם מתכננים ילד?" שאלה דודה שלי משום מקום, אליאנה נחנקה והאדימה ממבוכה, "מתי שאליאנה תרגיש שהיא מוכנה" עניתי וליטפתי את ירכה, אליאנה עדיין הייתה סמוקה ומובכת אבל הנהנה בהסכמה לדבריי.
"ומתי זה יהיה?" אמא שלי שאלה "אמא..." נהמתי, אני לא רוצה שהיא לא תרגיש לא בנוח ובטח שלא ללחוץ עליה, היא עדיין צעירה ולא דיברנו בכלל על הנושא הזה, היא עברה הרבה בתקופה האחרונה ואני רוצה שהיא תהיה שלמה עם זה.
"אני לא נהיית צעירה יותר לוקה" אמא התלוננה "די תפסיקי" דרשתי והיא לא הייתה מרוצה מזה, "אני לא מבינה למה אתה כועס כל כך" המשיכה בכל זאת, "אני לא רוצה לדבר על זה מול כולם" החזרתי "אין ממה להיות מובכים, ילדים זה ברכה"
"אנחנו לא מובכים פשוט עדיין לא דיברנו על זה אז פשוט תפסיקי" אמרתי
"אז אתם לא יודעים מתי?" שאלה ולא שמתי לב שידי התהדקה על הירך של אליאנה עד שהיא טפחה על זרועי.
"אמא-" התחלתי אבל נקטעתי על ידי אליאנה "בקרוב" אמרה "לא יודעת מתי אבל בקרוב" ענתה ומבטי נורה אליה והיא נראתה שלווה פתאום, חיוך מרוצה וגדול עליה על שפתייה של אימי "אל תאמרי סתם כי זה מה שהיא רוצה לשמוע" אמרתי "אני לא, אני באמת רוצה" אמרה וכנות נשקפה בעיניה.
פתאום תמונות של אליאנה בהיריון עלו בראשי והבנתי שאין דבר שאני רוצה יותר משהיא תביא לי ילדים, כאלה שיראו בדיוק כמוהה, בלונדינים עם עיניים ירוקות.
אחרי שאמרה את זה לא רציתי יותר לדבר עם אף אחד ולא עבר יותר מכמה דקות ופיזרנו את האורחים וכל אחד עלה לחדרו.
"אני רוצה להיכנס לפיג׳מת פרווה, ברגע זה" אליאנה הודיעה כשהורידה את המעיל הפרוותי שלה.
השמלה עם המחשוף והכתפיות הדקות חשפו לי מלא עור שלה שלא הייתי רגיל עליו, רציתי כל כך לראות אותה עם בטן הריונית. עדיין חששתי שאמרה את זה רק בגלל הלחץ והאנשים שהקשיבו לנו, תפסתי אותה לפניי שנכנסה לחדר ארונות וחיבקתי אותה מאחור.
"אני מקווה שלא צחקת לגביי הילדים כי את תהיי האישה ההריונית היפה בתבל" אמרתי בצרידות לאוזנה, היא חייכה, "לא צחקתי לוק, בכל זאת אתה כבר לא צעיר" היא בלעה צחוק ונשכה את שפתה, סובבתי אותה שתסתכל עלי, "מה אמרת?" שאלתי בטון מסוכן, "אתה ממש ממש מבוגר, אפילו זקן" ענתה וצחקקה לשפתיי, "תחזרי בך" היא הצמידה את שפתייה , הנידה בראשה ובהיסח דעת היא התחמקה מבין זרועותיי ישר לחדר ארונות.
רדפתי אחריה והיא כבר עמדה באמצע החדר והורידה את הכתפיות של השמלה מחזיקה את הבד על החזה שלה שלא יפול ארצה, "אם את מורידה את השמלה הזאת את יכולה לומר ביי לפיג׳מת פרווה שלך כי את לא תלבשי אותה הלילה" אמרתי בקול נמוך מתקדם לאט אליה.
"נראה אותך" התגרתה בי ושחררה את ידה ונתנה לשמלה ליפול עד לרצפה ונגלתה מולי.
"פאק" מלמלתי והתקדמתי אליה במהירות ומשכתי אותה לנשיקה עמוקה
--------------
"לכמה זמן היא הולכת?" דניאל שאל "סטפני לקחה אותה לקניות אז יש לנו כמה שעות" עניתי חזרה. ידעתי שאליאנה מסתירה ממני משהו במחשב לא הייתי בטוח מה, היה לי חשד שזה לגבי האיתור אנשים, היא באה לעבודה והלכה באמצע עם סטפני לקניות, והשאירה את המחשב.
דניאל התחיל להקליד, ההיסטוריה שלה מחוקה אבל כמו שדניאל תמיד אומר, שום דבר לא נמחק מהמחשב. הוא התיישב ולא לקח יותר מכמה דקות ושיחזר את מה שחיפשנו.
"צטטנית" מלמל "מה?" שאלתי "היא שמעה אותי מדבר עם ארווין בארוחה" ענה "נו.." האצתי בו "יש לה אח? מתאו?" שאל והנהנתי נזכרתי שסיפרה לי על אחיה ואיך נטש אותה, איזה בן זונה.
"יש פה מישהו שהיא חיפשה שלא היה בשיעורי בית שנתתי לה, כנראה מי שהיא חיפשה מההתחלה, רוברטו קוראים לו, היא חיפשה איפה הוא נמצא ולא הצליחה אז היא הצליבה אותו עם מתאו, אח שלה ויצא התאמה מושלמת. היא חיפשה את אח שלה לוקה" הסביר "מי זה רוברטו?" שאלתי דניאל התחיל לחפש, "אין עליו יותר מידי מידע, הוא עובד בשביל המאפייה האיטלקית, עסקאות, משימות. פאק זה חכם, הוא סוכן" אמר בהתלהבות והמשיך לחפש דברים במחשב בזמן שהתהלכתי בחדר במעגלים, "למה שהיא לא תספר לי שהיא מחפשת את אח שלה?" שאלתי דניאל משך בכתפיו.
הטלפון שלו צלצל והוא ישר קם על רגליו וענה "היי" ענה "לא. היה עיכוב, אני יוצא עכשיו" אמר והתקדם לדלת "טס לאיטליה?" שאלתי והוא הנהן "אני אחזור עוד כמה ימים" אמר ולפני שיצא מהחדר הוא הסתובב, "אם אתה באמת רוצה תשובות אתה יודע איפה למצוא אותם" אמר וקיללתי אחרי שסגר את הדלת, אני רוצה תשובות אבל אני לא מסוגל לחדור לה לפרטיות מבלי שהיא רוצה, אבל אני חושש שאולי יש פה משהו שיסכן את חייה וזה הסיבה היחידה שעזבתי הכל וחזרתי הביתה.
-----------
עליתי במדרגות לחדר השינה שלנו וניגשתי אל השידה של אליאנה, התיישבתי על המיטה ופתחתי את המגירה והוצאתי את היומן של אליאנה, הוא כבר כתוב עד החצי, הלב שלי דופק מהר יותר כשאני פותח אותו ומתחיל לקרוא.