אהובה

פרק 17

נקודת מבט - אליאנה
חם לי, אני מתהפכת במיטה ומורידה את השמיכה ממני, לפתע שמעתי רעש חלש ופקחתי את עיניי ונבהלתי נורא שראיתי את לוקה יושב על הכורסא בחדר שלי ומסתכל עלי. זזתי מיד לקצה המיטה והתיישבתי עם גבי לגב המיטה עם יד על חזי.
הנשימות שלי קצרות ומהירות מהבהלה, קירבתי את השמיכה אלי והתכסיתי למרות שחם לי בגלל המבט החודר של לוקה, "מה.. מה אתה עושה כאן?" שאלתי ושמעו את הבהלה בקול שלי, הוא העביר את ידו בשערו ושינה את תנוחת הישיבה שלו.

הוא לבוש באותם בגדים שלבש אתמול, הוא ישב כאן כל הלילה? "הייתה לי הרגשה רעה וחשבתי אולי ינסו לעשות משהו כשאני ישן, אז נשארתי לראות שהכל בסדר" אמר כאילו זה לגיטימי לשבת במשך כל הלילה ולבהות בי ישנה כדי שלא יקרה לי משהו.

"אף אחד אחר לא יכל לעשות את זה? אין לך עבודה?" שאלתי וראיתי שהשעה כבר עשר בבוקר. הוא בדק את הטלפון שלו ונאנח "פספסתי פגישה אבל זה לא חשוב" אמר באגביות "ואני לא רוצה שאף אחד אחר ישב ויבהה באשתי כל הלילה" אמר ברכושניות למרות שאנחנו נשואים בשידוך וזה שוב גרם לבטן שלי להתהפך.

"איך תתפקד היום? אתה לא עייף?" שאלתי בדאגה, כל כך דאגתי לו שאפילו לא חשבתי על זה שהוא באמת ישב כאן כל הלילה ווידא שאני מוגנת. "תפסיקי לדאוג לי אהובה, אני אסתדר כל עוד את בריאה ושלמה" הוא קם על רגליו ולרגע התאכזבתי שהוא הולך.
זה דווקא נחמד לראות אותו בבוקר. כבר יומיים ברציפות אנחנו נפגשים בבוקר ואני מתחילה להתרגל לזה. "מקווה שלא תירדם בעבודה" אמרתי לפני שהוא יצא והוא צחק מעט וזה גרם לפרפרים בבטן שלי, רציתי לגרום לו לצחוק יותר.

ישר אחרי שהדלת נסגרה שלחתי הודעה בצ'אט המשותף שלי עם לאנה ורפאל על מה שקרה, לאנה כתבה שזה רומנטי ורפאל הגיב שזה מוגזם אבל לפחות הוא שומר עלי. הסכמתי עם שניהם.
היום עבר לאט ומשעמם, בחרתי ספר מהספריה המרשימה של סטפני אבל סיימתי אותו די מהר ולא היה לי כוח להתחיל אחד חדש.

סטפני אמרה שיש לה תור לרופא והיא באמת נראתה עייפה יותר מאז שהגענו לניו יורק, היא פחות קופצנית ויותר מסתגרת בחדר שלה. דיברתי עם לאנה בטלפון ורציתי מאוד לצאת החוצה לשבת מתחת לשמש הנעימה אבל לוקה אמר שעדיף שלא.

אפילו לורה הייתה עסוקה במפגש חברתי עם כמה חברות שלה באחד החדרים למעלה. טליה סיימה לנקות את הבית ולהכין ארוחת צוהריים והלכה לנוח בחדר עובדים שלה. אני שוכבת על הרצפה בסלון ומביטה בתקרה משעמום ואין לי מושג מה לעשות.
החלטתי ללכת לשחק במחשב שלי והתחלתי לצפות בסרטונים וסרטים ונתקלתי בסרט על מישהי ממש חכמה שיודעת לקודד ומחשבים וככה היא מצאה מלא אנשים רעים ועזרה למשטרה. אני גם רוצה ידע כלשהוא, כן יש לי ידע בסיסי מהבית ספר אבל אני רוצה משהו מעבר, משהו שאני אוהב ללמוד.
אני רוצה לדעת איך מחשב עובד, איך לפרוץ, איך להגן ואיך למצוא אנשים שלא רוצים שימצאו אותם.
אני כותבת על זה ביומן שלי ומחפשת סרטונים ואתרים שיעזרו לי ללמוד את הבסיס ואני קולטת את זה יחסית מהר וכבר הצלחתי להקים אתר בשפה HTML, למדתי איך לכתוב כותרת, וטקסט, איך לצבוע את הרקע ואת הטקסטים. זה כיף מאוד ואני מעצבת ומקודדת לגמרי בעצמי ואין דבר שיותר משמח אותי מזה.             הלילה מגיע ולמדתי עוד דברים כמו: כפתורים, פתיחת דפים חדשים, מעבר בין דפים ועוד.
אני מתקלחת ונכנסת למיטה לבושה בפיג'מה שלי. אני נשארת ערה אבל ברגע שהדלת שלי נפתחת ב2 בלילה אני מתנהגת כאילו אני ישנה, אני שומעת את צעדיו בחדר ואת הנשימות הכבדות שלו, הוא התיישב ואני לא מצליחה להביא את עצמי לומר את זה.
אחרי חצי שעה בערך שאני רוצה לומר לו ללכת לישון כי הוא לא יכול להיות ער במשך 72 שעות נשברתי אבל להפתעתי הוא דיבר קודם "אני יודע שאת ערה מותק" אמר ועצרתי את הנשימה לרגע ואז קמתי "איך?" שאלתי בתבוסה "ראיתי אותך לילה קודם ישנה כל הלילה, אני שם לב שאת לא באמת ישנה" אמר ונשכתי את שפתי התחתונה "למה את לא ישנה?" שאל ברכות וקירבתי את ברכיי לחזה שלי "אתה לא יכול להישאר ער כל הלילה" עניתי.
"הכל בסדר אהובה, תחזרי לישון, כבר מאוחר" אמר והשפלתי את עיניי לקצה המיטה, הנדתי בראשי והרמתי את מבטי לעיניו ולמרות שחשוך לגמרי האור של הירח חושף לי את עיניו הכהות ונוצצות "אם אתה לא ישן גם אני לא ישנה" הודעתי וידעתי שזה ילדותי אבל לא יכולתי לתת לו להרוס את עצמו ככה. "תפסיקי להתווכח ותלכי לישון" אמר והנדתי בראשי שוב ושילבתי את זרועותיי על החזה שלי.
הוא נאנח "אני לא יכול לתת לך לישון לבד" אמר ונשמע פעם ראשונה חסר אונים, הוא באמת לא מסוגל להשאיר אותי לבד, לא ידעתי אם הוא רואה את זה אבל בכל זאת חייכתי אליו, ומבלי לומר שום דבר הרמתי את השמיכה מהצד השני של המיטה וחשפתי אותה אליו ואומרת ללא מילים שיבוא לישון איתי.
הוא נראה מופתע ואז יצא מהחדר, הורדתי את ידי ותחושה לא נעימה התפשטה בחזה שלי כי באמת ציפיתי שהוא ישן איתי, נשכבתי במיטה ועצמתי את עיניי וחיוך עלה על שפתיי ששמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת ואת הצד השני של המיטה שוקע. "לילה טוב" לחשתי, הוא לא החזיר לי אבל ידעתי שהוא שמע את זה וחייכתי לעצמי.
-----------------

התעוררתי כשגבי צמוד לקיר ובהתחלה לא חשבתי על זה יותר מידי כי באיטליה המיטה שלי הייתה צמודה לקיר אבל שנפלה לי ההבנה שבחדר שלי בניו יורק המיטה במרכז החדר אני מתחילה להיזכר במה שקרה אתמול בלילה ונזכרת שלוקה ישן איתי במיטה.
אני מנסה לזוז ורק אז מבינה שלוקה מחזיק אותי עם זרועו סביב הבטן שלי, הוא מהדק את האחיזה שלו בי ואנחנו מתקרבים עוד יותר אחד לשנייה, לא אשקר שזה הבהיל אותי מעט הקרבה שלנו. בחיים לא הייתי קרובה ככה למישהו אחר אפילו עם רפאל לא.
העובדה שאנחנו ישנים מחובקים ככה ושאני מרגישה את הנשימות שלו על הצוואר שלי מלחיצה ומלהיבה בו זמנית. התריסים סגורים למרות שאני לא סוגרת אותם כי אני אוהבת להתעורר לאור בבוקר אז אני לא יודעת אם בוקר או לילה ולוקה תפס אותי ככה שאני לא יכולה להסתכל על השעון ליד הטלוויזיה ככה שאני לא יודעת מה השעה.
אני מתלבטת אם ללכת מבין זרועותיו ולבדוק מה השעה או להישאר פה ולהתעלם מהכול אבל אם השעה מאוחרת והוא שוב לא בעבודה? אני מנסה להשתחרר מידיו אבל הוא לא נותן לי "לוקה אני חייבת ללכת לשירותים" אמרתי למרות שזה לא נכון אבל הוא שיחרר אותי בלית ברירה ונכנסתי לשירותים חוטפת את הטלפון שלי בדרך.
השעה 12:42 ואני נאנחת, הוא בטח פספס עוד פגישות או עבודה, אני לא מבינה למה הוא עושה את זה. אני מסיימת עם ההתארגנות בשירותים ויוצאת ורואה שהוא יושב בחושך בקצה המיטה, אני פותחת את התריסים ואת החלון ונותנת לשמש והאוויר לשטוף את החדר.
"בוקר טוב, איך ישנת?" שאלתי וזאת פעם ראשונה שאני רואה את לוקה בבגדים שהם לא חליפה – טוב חוץ מבית חולים - והוא נראה אפילו יותר טוב, הוא נראה אנושי. התקרבתי אליו ועמדתי מולו, הוא הרים את מבטו אלי "השעה מדברת בפני עצמה" אמר וצדק אף פעם לא ראיתי אותו בשעה כזאת עדיין במיטה.
חייכתי כי זה טוב שהוא הצליח לישון אחרי שלא ישן יומיים "יופי, אני שמחה" אמרתי והוא תפס את ידיי ומשך אותי לעמוד בין רגליו, ידיו החליקו מידי לרגליי וליטף אותם, כאילו זה משהו שאנחנו עושים כל בוקר. להתעורר לידו הרגיש כל כך טבעי וזה מוזר אבל מוזר טוב.
"אתה לא יכול להמשיך לפספס פגישות בגלל שאני ישנה עד מאוחר" אמרתי והנחתי את ידיי על כתפיו הרחבות, "אני לא יכול להשאיר אותך לישון לבד, לפחות שאת ערה את בסלון עם חיילים ששומרים עלייך" אמר "אז אני אתעורר מתי שאתה מתעורר" עניתי בפשטות אבל נראה שהוא עדיין לא רגוע.
"בתנאי אחד" אמרתי והוא הרים גבה "אני אבוא איתך למשרד ואני אלמד מחשבים, משעמם פה לבד" אמרתי והוא נראה מאוד מופתע "את רוצה ללמוד מחשבים?" שאל והנהנתי "הנה" אמרתי והלכתי להביא את המחשב שלי והתיישבתי לידו והראתי לו את מה שלמדתי והסברתי לו בהתלהבות מה עשיתי והוא הקשיב לכל מה שאמרתי.
"בסדר, אני אדאג שילמדו אותך כל מה שתרצי" אמר וחייכתי חיוך גדול ורציתי לנשק אותו אבל לא הייתי מסוגלת אז פשוט סגרתי את המחשב וקמתי על רגליי "בואי נראה מי מסיים להתארגן ראשון" אמר וקם אחריי "מתחילים היום?" שאלתי בהפתעה והוא הנהן "היום רק תראי את המשרד ותכירי את העובדים" אמר והנהנתי חזרה ונכנסתי לחדר ארונות להוציא בגדים "קדימה אתה לא רוצה שאני אומר לכל המשרד שלך איך אשתך ניצחה אותך ניצחון מוחץ" אמרתי והוא צחק ולפני שיצא מהחדר הוא נשק לראשי וזה גרם לי להסמיק מזל שהוא לא נשאר לראות.
כשירדתי למטה הוא כבר היה שם והכין את הקפה שלו, איך הוא מתארגן כזה מהר? כאילו הוא גיבור על שמחליף לחליפה שלו. אני מסתכלת על איך הוא מכין את הקפה שלו ומשננת שוב בראשי. אני מכינה לי כריך ואוכלת אותו בזמן שלוקה מסיים את הקפה שלו ואז אנחנו יוצאים לכיוון המשרד.