אהובה

פרק 36

"אני יכולה לשאול אותך שאלה?" שאלתי את לוקה כששנינו שוכבים עירומים על המיטה בחדר שלנו, אני מעבירה את האצבע שלי על קווי המתאר של הקעקועים הרבים על גופו. "בטח אהובה" ענה מיד כשעיניו לא ירדו ממני, "אני דיברתי עם דניאל לפני שנכנסתי למשרד שלך, רציתי לבקש ממך ללמוד איך למצוא אנשים" עניתי לא מסתכלת בעיניו לא יודעת למה אני מרגישה שמה שאני מבקשת מבלי לספר הוא לא בסדר.

"למה את מתכוונת בלמצוא אנשים?" שאל "אנשים שמתחבאים ולא רוצים שימצאו אותם, כמו האלה שרדפו אחרינו לפני היום הולדת שלי" עניתי והוא חשב על זה דקה ארוכה שבה אני התפללתי שלא ישאל עוד שאלות, "למה?" שיט. "כי אני רוצה ללמוד עוד דברים, סייבר ואתרים זה ממש נחמד אבל לדעת דברים כאלה זה מגניב מאוד" שיקרתי, אבל אין דרך חזרה.

"אני אדבר עם דניאל ואחליט" ענה חייכתי כי זאת התקדמות, נשקתי לשפתיו "תודה" לחשתי. כואב לי מאוד לשקר לו אבל אני פשוט שונאת את הכל, אני שונאת להתעורר מסיוטים, שונאת לדמיין אותו בא לקחת אותי חזרה, אני פשוט עייפה מכל זה ורוצה קצת שלווה.

אני אמצא אותו ואעמוד מולו, אני רוצה להסתכל לו בעיניים כשאני חזקה יותר, לא כבולה לקירות או חלשה שלא מסוגלת להחזיר חזרה. הוא יצטער כשיראה אותי, הוא יתחנן לרחמים ואני לא ארחם עליו. אני שונאת את העיניים הירוקות האלה שמגיעות לי לחלום כל לילה, הן זועמות, מלאות בכעס ואולי גם פחד. אני שונאת אותן. 

-----------------

הראש שלי מעורפל מאוד ושוב כואב כמו שהיה במשך כל השבועיים מהגיהינום האלה. אני גונחת בכאב ומתרוממת לישיבה, הגרון שלי יבש מאוד ואני צמאה בטירוף. אני מחפשת עם עיניי אולי השאירו לי מים או שנשאר לי בבקבוק הקודם – רק כמה טיפות – אני נאנחת בתסכול ועיניי מתחילות להתחדד, השומר שהציבו לי הוא לא אותו אחד, החליפו אותו.
הוא גבוה ומלא יותר, מפחיד יותר. הוא מסתכל עלי, הוא סורק את גופי, טייץ' שחור ארוך – הדבר היחידי ששמר עלי בפניי הקור אימים פה – חולצה לבנה גדולה של לוקה, הדבר האחרון שישנתי בה, אני בלי נעליים, בלי תכשיטים, הם לקחו אותי מהשינה שלי. לפחות בימים הראשונים לחולצה עוד היה את ריח של לוקה וזה החזיק אותי.

לפתע, השומר החדש מתקרב אלי, "אם לא תעשי בעיות זה לא יכאב" אמר בקול שצמרר אותי עד עמקות נשמתי, "מה אתה עושה?" שאלתי חרדה, "איפה איוון?" לא הבנתי איפה השומר הקודם שלי "אשתו ילדה, קיבל חופש ללכת לראות את הבת שלו" אמר והמשיך להתקדם אלי, אחרי שניגש לארון המרוחק ממני להוציא ממנו מזרק שהכרתי לצערי יותר מידי.

"אל תזריק לי, בבקשה אני עדיין לא התעוררתי לגמרי מהקודמת" זה היה שקר אבל לא רציתי שום שירדימו אותי, אני רעבה וצמאה ומפחדת שאם ירדימו אותי אני אמות מהתייבשות, הוא צקצק בלשונו והתקרב אלי ולפני שהספקתי להגיב הוא תפס את זרועי ותקע בברוטליות את המזרק והחדיר בי את הנוזל השקוף ושוב החשכה חזרה אלי ואיבדתי את ההכרה שלי.