"תעזוב אותי" יבבתי לא מצליחה לדבר, "אני לא חושב מותק" ידו החליקה על הירך שלי עד לשולי השמלה ואז הכניס אותה מתחת לשמלה והרים אותה למעלה עד לקו הבטן שלי, הוא חפן את ישבני ויבבה יצאה מפי.
'זה מה שקורה שמתלבשים כמו זונה' קולו של אבי מהדהד בראשי "תפסיק" אמרתי קול קצת יותר יציב ותוקפני אבל זה רק גרם לו לתפוס אותי חזק יותר, לא ידעתי מה לעשות, אין לי איך לתקוף אותו, אני חלשה יותר ושיכורה.
אני מחליטה שאני לא נותנת לו את הגוף שלי, אני חושבת שאני יותר מפחדת שאבא שלי יגלה שמישהו אנס אותי והוא יכעס עלי כל כך שאני פשוט צעקתי, צעקתי כמו שלא צעקתי בחיים שלי, זעקתי לעזרה. אבל הבחור הניח את ידו על הפה שלי לעמעם את הצעקות שלי.
התחלתי לבכות, אף אחד לא יבוא להציל אותי בזמן, אני כבר לא רואה את ההשתקפות שלי במראה, הדמעות מטשטשות את הראייה שלי, יד אחת שלו על הפה שלי והיד השנייה מלטפת אותי, לפתע הרגשתי אותה יורדת ממני שפתיו ממשיכות לנשק אותי ועוברות לכתף שלי, אני מנסה שוב לצעוק שאני מבינה שהוא פותח את מכנסיו אבל היד שלו חוסמת את קולי.
אני מתפתלת ומנסה לצאת מזרועותיו ומצליחה לזוז קמה צעדים אבל הוא רק דוחק אותי לקיר כך שאני פונה אליו "את לא תברחי ממני חתיכת זונה" אני צועקת שוב לעזרה אבל ידו חזרה לפי.
התחלתי לקבל עלי שאני הולכת לאנס, אני מרגיעה את עצמי וחליטה שאם אני אהיה רגועה יותר יכאב לי פחות. אבל לפתע שמעתי את הדלת של השירותים נפתחת בתנופה, אני לא רואה כלום בגלל הדמעות והלחץ אבל הגוף של הזר נתלש ממני והצלחתי להכניס לראותי אוויר.
ניגבתי את עיניי מהדמעות והסתכלתי על גבר זר, גבוה עם שיער שחור מרביץ לאנס, הוא המשיך להרביץ לו עד זוב דם, לא עצרתי אותו, זה מגיע לו. הגבר עם השיער השחור הסתכל אלי ולרגע הרגשתי חשופה מידי, סידרתי את עצמי אבל המבט שלו היה חודרני כל כך שהרגשתי את עורי מתלהט.
הוא היה סופר חתיך, הוא לבש חליפת מעצבים שחורה, מה שמעיד על משפחה עמידה, השיער שלו היה שופע ושחור מסורק לאחור, עיניים חומות כהות שהביטו בי אל תוך הנשמה, פרצוף משורטט עם עצמות לחיים מדהימות, גוף שרירי שאפשר לראות גם עם החליפה, והשפתיים הכי יפות שראיתי פשוט באלי לנשק אותו כל כך, וואי מה זה בחיים לא דיברתי ככה על מישהו.
"את בסדר? שמעתי צעקות" אמר ויצאתי ומהבהייה והנהנתי לעברו "תודה... אמ" רציתי להודות לו אבל לא ידעתי את שמו "לוקה" ענה וחייכתי "תודה לוקה" הוא הנהן ויצא מהשירותים. הסתכלתי על עצמי במראה, האנס על הרצפה נאנח בכאבים, האיפור שלי נמרח אז ניקיתי אותו מעט ויצאתי.
כשיצאתי לוקה לא היה בקרבת מקום והלכתי מהר לרפאל שהיה נראה מודאג שדיבר עם לאנה, היא מנסה להרגיע אותו ואז היא ראתה אותי ונרגעה ואמרה לו משהו שגרם לו להסתובב אלי במהירות, הוא התקדם אלי ותפס בפניי "מה קרה?" שאל "מה כזה נורא?" צחקקתי "אלי" הזהיר "התבלבלתי בשירותים ונכנסתי לגברים וגבר שיכור תפס אותי, הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי אבל צרחתי ומישהו, לוקה עזר לי" הסברתי והרגשתי את הדמעות חוזרות להן.
"חוזרים עכשיו הביתה" הודיע ולקח את ידה של לאנה ושלי והוציא אותנו משם "את בסדר בייב?" לאנה שאלה אותי והחזרתי לה חיוך עם הנהון קטן היא ליטפה את זרועי וישבה איתי מאחורה ברכב וחיבקה אותי כל הדרך "תשים אותי בבית" ביקשתי "לא לאנ, אבא שלך לא יכול לראות אותך ככה" רפאל התעקש "אני רוצה הביתה" אמרתי ולא האמנתי אפילו לעצמי.
אני לא אוהבת את הבית שלי, אף פעם לא הרגשתי שם בבית, אבל הכמעט אונס הזה סחט ממני את כל הכוחות שלי ורציתי את המיטה שלי. "את בטוחה?" לאנה לחשה הנהנתי וכל הדרך לבית שלי הייתה שקטה.
נכנסתי הביתה, הוא היה חשוך ושקט אבל פתאום נפתח האור ואבא שלי נכנס לסלון, הוא הסתכל על גופי, על השמלה הקצרה, האיפור על פניי ושיערי האסוף "אבא אנ-" התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי "שקט" השפלתי את מבטי "איפה היית?" שאל בקול כועס "במועדון, אני מצטר-" התחלתי להתנצל אבל הוא קטע אותי שוב "שקט! את תעני למה ששאלתי וזהו" הנהנתי מחזיקה את הדמעות שלי.
הוא התקרב אלי ופחדתי שירים עלי את ידו, אבל זה הגיע לי. הוא צדק כל הזמן הזה, הייתי צריכה להקשיב לו. להישאר בבית לא לראות מה יש בחוץ, העולם בחוץ אכזרי ומפחיד. "ממתי יש לך שמלה כזאת? ממתי את מתלבשת כמו זונה?!" הרים את קולו ורעד עבר בגופי "גזרתי שמלה ישנה" מלמלתי "תדברי כמו שצריך" סינן "גזרתי שמלה ישנה שלי" אמרתי בקול רם יותר.
"אני קונה לך בגדים מכובדים ויקרים ואז את הולכת וגוזרת כדי להראות זולה כדי שבנים יגעו בך? זה מה שאת רוצה תשומת לב מגברים?!" שאל וראיתי את נעליו קרובות אלי. הוא סטר לי "הבת שלי לא תתנהג כמו זונה" ירק עלי.
"תלכי לישון מחר את יוצאת לאירוע הראשון שלך, את תאכזבי אותי" אמר וחזר לחדרו. הלחי שלי שורפת וגם עיניי, הוא שונא שאני בוכה ככה שאני רגילה להחזיק, היום במועדון היה לא רגיל אבל גם כל האירוע היה חריג.
אבל גם עכשיו זה מוזר, הוא רק סטר לי, זה כואב כן אבל הוא היה מכאיב לי יותר על דברים פחות חמורים. אני עולה חדרי ונכנסת להתקלח, אני מתקלחת במים רותחים, שורפת את גופי מהמגע הלא מוכר והלא רצוי. אני מחליפה לפיג'מה ומורחת קרם על הלחי שלי שמחר בערב לא יהיה לי סימן.
אני נכנסת למיטה ולוקח לי זמן אבל נרדמת.
-----------------
אני מתעוררת מאוחר ומגלה כמה הודעות מלאנה ורפאל, התקשרתי ועדכנתי אותם במה שקרה אבל הם לא האמינו שלא קרה כלום, אבל אחרי שיחת וידיאו קצרה הם שחררו אותי, מארי נותנת לי עוד שיעור קצר וריענון על היום בערב.
אבא סידר לי שמלת מעצבים יפה מאוד בצבע ירוק, היא ארוכה מגיעה עד לרצפה, היא צמודה בחזה ומשחוררת מהמותניים ומטה, המחשוף שלי לא חושף שום עור כתפיות דקות אבל אני לובשת עליונית.
למרות שלא רואים את הצלקות אני מכסה אותם עם מייקאפ מפחד תמידי, נועלת עקבים לבנים עדינים, מסלסלת את שערי לבקבוקים גדולים ובלונדינים, ושמה מסקרה על עיניי.
אני יורדת למטה בו אימי ואבי מחכים לי, זה האירוע הראשון שלי ואני חוששת מאוד. מה אם אני אוכל עם המזלג הלא נכון או אומר משהו לא במקום. אני אביך את אבא ואמא. הם בחיים לא ייקחו אותי לשום אירוע בעתיד.
אני לוקחת נשימה עמוקה ואז אנחנו נכנסים ללימוזינה שאנחנו לוקחים רק לאירועים חשובים.
YOU ARE READING
אהובה
Romance"סליחה תחזור על זה" ביקשתי מאחד המארגנים "בעוד דקה הדלת תיפתח ואת תכנסי עם הורייך הם יגישו אותך לבעלך לעתיד ואז הם יחזרו למקומם" הסביר והנהנתי בחשש, אימי ואבי הגיעו "אל תהרסי את זה אליאנה" זה הדבר הראשון שאמר לי בשבועיים שלא התראינו, אנחנו בחתונה של...
