אהובה

פרק 55

נקודת מבט - אליאנה

עוד שבועיים זה התאריך המשוער שאני צריכה ללדת ועדיין אין לנו חדר לתינוק או שם אבל בגדים יש בשפע, כל פעם שיצאתי לקניות עם סטפני ולפעמים גם מתאו ולוקה הצטרפו הלכנו לקנות בגדים, לרוב בכיתי כי הבגדים כל כך קטנים, אם להיות כנה קניתי גם שמלות וסרטים לשיער כי אני ממש רוצה בת.

אל תבינו אותי לא נכון אני שמחה מאוד שיש לי בן ולא באמת אכפת לי מה המין אבל החלום שלי היה שיהיה לי בת קטנה ואלביש בשמלות ורודות עד שהיא תגיד לי שהיא שונאת שמלות ואת הצבע ורוד.

אבל אני מתרכזת בכאן ועכשיו, והכאן ועכשיו שלי הוא קשה, קשה לי לסחוב את התינוק הזה בבטן שלי זה כבד והוא לוחץ לי על השלפוחית ואני כל הזמן שוכחת דברים או פשוט לא חושבת כאילו הראש שלי מאבד קליטה.

ההורמונים שלי משתוללים שאני יכולה בשיחה אחת לכעוס לצחוק ולבכות ואז בסוף לצאת מרוצה ממנה כאילו כלום קרה.

אני מודה ללוקה כל יום על זה שהוא סבלני איתי ונישאר בבית כי החיילים התחילו לאבד את זה, זה לא אומר שאני מתעללת בהם פחות.
"לוק! בוא צריך להזמין דברים!" צעקתי מהחדר שינה שלנו ולאחר דקה לוקה הגיע והתיישב ליד המחשב לידי.

"על מה חשבת?" שאל והראתי לו את כל הדברים ששמתי בעגלה: מיטה, שידת החתלה, ארונית, צעצועים ואפילו עוד בגדים "נראה מצוין אהובה, היום אני ודניאל נוציא את הרהיטים מהחדר ומחר נצבע אותו"

"אוקיי.. היי לוק" קראתי והוא המהם והביט בי בעיניי "אפשר להזמין את לאנה ורפאל עד הלידה? ממש חשוב לי שהם יהיו כאן איתי" אמרתי "אני לא חושב אהובה, רפאל מגיע ממשפחה שאנחנו לא ממש בקשר טוב איתה וזה עשה קצת בעיות בפעם הקודמת שהגיע ביום הולדת שלך" הסביר.

התאכזבתי מאוד הרגשתי שממש כואב לי בלב שהם לא יהיו איתי איך הם לא יהיו פה, להראות להם את החדר שלו ואת הבגדים ואותו שייוולד אני לא מוכנה לעשות את זה בלעדיהם "בבקשה לוק זה ממש ממש חשוב לי" התחננתי.

"אני אדבר עם כמה אנשים ואראה מה אפשר לעשות, אבל אם זה יקרה זה יהיה לזמן קצר לצערי. אבל אל תדאגי אנחנו נבקר בקרוב שהוא יגדל מעט" אמר ולבסוף ליטף את בטני.
"אוקיי, תודה" אמרתי ונישקתי אותו ושלחתי את ההזמנה של הרהיטים מיד שיגיע בזמן.

הלכתי לנוח שלוקה חזר לעבוד ונרדמתי כשהתעוררתי לקולות של הזזת רהיטים, קמתי מהמיטה וראיתי את דניאל ולוקה מזיזים את הרהיטים ושניהם נראו כאילו יצאו ממגזין דוגמנות, שהם מזיזים את הרהיטים השרירים שלהם מתבלטים, הזיעה על המצח שלהם מהמאמץ ממש עושה לי את זה, וואי מה יש לי? אני מאשימה את ההיריון.

הם בדיוק הוציאו את הפריט האחרון והחדר התרוקן לגמרי, נכנסתי אליו והסתובבתי סביב עצמי לראות את כל החדר הגדול והריק.
לוקה הגיע מאחוריי וחיבק את בטני, לשנייה נבהלתי אבל הרגשתי שזה הוא ונרגעתי ונשענתי עליו ושמתי את ראשי על כתפו "עוד שבועיים" לחש לאוזני והצטמררתי מקולו הנמוך והצרוד.
"עוד שבועיים" חזרתי אחריו בחיוך והסתובבתי לראות אותו והוא סחף אותנו לנשיקה.