אהובה

פרק 22

נקודת מבט – לוקה
הוא פאקניג חסם אותה מהעולם, כמה בן אדם יכול להיות אובססיבי עם שליטה וכוח? הוא פשוט רצה שהיא תגיע לגיל המתאים להיפטר ממנה ולא לימד אותה כלום, מזל שהיא חכמה ועשתה את זה לבד, מעניין איך זה לגדול בתוך בועה עד כדי כך שאין לך מושג מה קורה מחוץ לשכונה שלך.
"אני ממש שונא אותו" סיננתי, ולפתע ראיתי שוב את הילדה הקטנה והשברירית שהייתה כאן שרק הגיעה, היא יושבת על כורסא מולי עם הרגליים צמודות לחזה שלה, היא מחזיקה ספל קפה ריק ובוהה בו, היא נראית אפילו קטנה ממה שהיא עם השמיכה שמכסה אותה. אני מחזיק את עצמי מללכת ולחבק אותה וללחוש לה דברים שיעודדו אותה.
אבל זה לא אני, אני לא יודע להיות רך ואוהב. אני רק יודע שאני רוצה להגן עליה מכל דבר שירצה להכאיב לה, "כן, אתה לא הראשון שאומר את זה" אמרה בגיחוך עצוב, אני יודע שהיא לא שונאת אותו, רואים עליה שהיא עצובה שאמרתי את זה, אבל אני לא מצטער שאמרתי את זה. אני פאקינג שונא את החרא הזה.
"תורך" אמרתי והיא הנהנה ועדיין הסתכלה על הכוס שלה לכמה שניות ואז הרימה את ראשה אלי "אתה עדיין אוהב את אמה?" שאלה בקול קטן, לא עניתי והיא הרימה את מבטה מהספל קפה שלה "זה בסדר אם כן, אני לא מצפה שתפסיק לאהוב אותה כי אנחנו התחתנו כאילו-" היא התחילה לדבר מהר ולהילחץ "אני לא אוהב את אמה, אף פעם לא אהבתי" אמרתי והיא הרימה את מבטה בהפתעה "אף פעם?" שאלה כאילו לא שמעה טוב.
הנהנתי בנוקשות, היא לא הגיבה על זה אחרי זה אבל היה שקט ארוך ואני יכול רק לדמיין מה היא חושבת לעצמה. אף פעם לא אהבתי מישהו אחר באמת, כן אני אוהב את המשפחה שלי ואת דניאל אבל אף פעם לא אהבתי מישהי באופן רומנטי. היו לי כמה מערכות יחסים, לא הייתי קורא להן מוצלחות בשום צורה כי אף פעם לא הרגשתי כמוה, תמיד היה מחלוקת.
למשל עם אמה שחשבה שאנחנו נהיה ביחד לנצח, ראיתי איך היא הסתכלה על טבעות אירוסין בחנויות וזוגות אחרים שמחזיקים ידיים ומתנשקים בפומבי, אבל זה לא סוג של מערכת יחסים שהייתה לנו, היא הייתה נטו לנצל אחד את השנייה, שנינו רצינו הסחת דעת מדברים שגדולים עלינו.
תמיד אמרתי לה שזה זמני ורק לעזור לי לצאת ממה שקרה, אני מאמין שהיא בהתחלה לא רצתה שום דבר מעבר אבל עכשיו זה כבר סיפור אחר. במיוחד שאני כבר לא צריך אותה.
"למה-" התחלתי לומר אבל צלצול טלפון קטע אותי, אליאנה הרימה את הטלפון שלה ונראתה מופתעת "סטפ" מלמלה אלי והיא ענתה לשיחה "היי סטפ מה קורה?" שאלה היא שתקה לכמה זמן, לא יכולתי לשמוע את מה שסטפני אמרה אבל אליאנה לפתע הסתכלה אלי והעיניים שלנו נפגשו "איפה את? לא. כן זה לא זמן טוב" אמרה "כן, נדבר מחר, ביי סטפ לילה טוב" וניתקה את השיחה.
"היא רצתה לדבר איתי על משהו ושאלה איפה אני" עדכנה אותי והנהנתי פתחתי את פי כדי לחזור לאן שהיינו אבל היא הרימה את ידה והצמדתי את שפתיי "תראה אני יודעת שאתה לא רוצה ללחוץ עלי אבל אני רוצה פשוט לסיים עם זה, זה נושא שלא דיברתי איתו עם אף אחד ואני לא יודעת איך לספר או בכלל להתחיל לדבר על זה אבל אני פשוט רוצה לשחרר" אמרה בכנות.
נשענתי קדימה להיות קרוב אליה, פתאום העיניים הירוקות והגדולות שלה התמלאו בפחד ורציתי לעזור לה, רציתי להראות לה שזה בסדר ושהיא בטוחה איתי, רציתי שתספר לי הכל רציתי לדעת הכל על הילדה הבלונדינית והמהממת שפגעו בה יותר מידי.
"נעשה את זה בקצב שלך לפי החוקים שלך" אמרתי, היא חייכה והניחה את ידה בידי, היא קרירה ועדינה לעומת היד החמה והמחוספסת שלי, למרות שאני שונא מגע אני לא שונא את המגע שלה. למדתי איך להראות שלא אכפת לי ממגע של אחרים בגלל כל הקטע של כבוד והשיט הזה, הייתי צריך להראות שאין לי בעיה שהבנות שבאתי איתן לאירועים נוגעות בי. "תודה, אפשר אולי שנעלה לחדר? אני לא רוצה להתפשט כאן" אמרה ולחייה האדימו מעט בצורה חמודה.
"בטח" אין מצב שאני נותן לה להיות במצב הכי פגוע שלה, הדבר שהיא הכי מסתירה פה לעיני כל חייל או בן משפחה שיכול לבוא. בגלל שידה עדיין בידי עזרתי לה לקום נכנסנו לסלון וסטפני ישבה שם, היא קמה שראתה אותי ואת אליאנה והתקדמה אלינו "את בטוחה שאי אפשר לדבר, זה די דחוף" אמרה ונלחצתי "מה קרה?" שאלתי סטפני אפילו לא הסתכלה עלי "לא קשור אליך" אמרה בקשיחות, אני מכיר אותה כל החיים שלי היא תמיד עצבנית ככה שהיא עושה טעות.
"זה קשור לאליאנה?" שאלתי והיא הנהנה "אז זה קשור אלי" עניתי באותה נוקשות, אליאנה נראית שמרגישה לא בנוח דאגתי שהיא לא תרצה לדבר אם סטפני תמשיך להציק לה, "אני לא יודע מה עשית, ואיך זה השפיע על אליאנה אבל זה יכול לחכות למחר" אמרתי בקול שקט אבל ידעתי ששתיהן שמעו, מהבעת הפנים של סטפני הבנתי שצדקתי, הנחתי את ידי בעדינות על גבה של אליאנה והובלתי אותה למדרגות.
שמעתי את סטפני נאנחת אבל לא הסתכלתי אחורה "למה התנהגת ככה אליה?" אליאנה שאלה וכעס נשמע בקולה, נאנחתי והורדתי את ידי שעמדנו מול החדר שלי "כי אני מכיר אותה, היא נוהגת לעשות הרבה שטויות, אני כבר חושד מה היא עשתה ואני יודע שזה יכול לחכות למחר" אמרתי בכנות, השמועות שכולם יודעים על הצלקות של אליאנה וחושבים שאני זה שמכה אותה לא הגיעה ככה סתם, מישהו היה צריך לספר על זה וחוץ מהמשפחה של אליאנה, החברים שלה אני וסטפני אף אחד לא יודע עליהם ככה שזה רק יכול להיות היא.
אליאנה הנהנה בקלות "בסדר, אני סומכת עליך" אמרה ואני לא יודע למה אבל הידיעה שהיא סומכת עלי גורמת לי להקלה ותחושה טובה בחזה, מתח שהיה עלי ירד מעט. "בואי אהובה" אמרתי ופתחתי את הדלת, "ל.. לחדר שלך?" שאלה בגמגום ופחד נראה בשפת הגוף שלה.
גיחכתי שהיא פוחדת להיכנס לחדר שלי, "כן מותק, הגיע הזמן שתשני כמו שצריך" אמרתי והיא צמצמה את עיניה בחשד "אני ישנה נפלא" היא הניחה את ידיה על המותניים "כן כי עדיין לא ישנת פה" עניתי ונכנסתי והיא נשארה בחוץ "לא יודעת לוקה" אמרה "לא חייב לישון פה, אבל אני כן רוצה שתתרגלי לישון איתי בחדר שלי, שלנו. במקום שנישן ביחד בחדר אורחים" אמרתי והיא לקחה נשימה עמוקה ונכנסה.
החדר שלי הרבה יותר גדול מהחדר אורחים, כמעט כפול ארבע, איך שנכנסים יש מצד שמאל את החדר ארונות שלי, הוא חצי מלא כי גם אין לי הרבה בגדים וגם ידעתי שבשלב מסוים אליאנה תצטרך מקום, בחדר ארונות יש ספסל נמוך לאורך החדר שאפשר לשבת אליו, המקומות אחסון מהרצפה עד התקרה והוא מואר מאוד ככה שרואים הכל.
מצד ימין יש את המיטה הזוגית, היא גדולה מאוד בגלל שאני גבוה קשה למצוא מיטות שמתאימות לי אז הזמנו מיטה במידה אישית ככה שהחלטתי כבר על המיטה גדולה מאוד, המיטה מסודרת כי לא ישנתי בה כבר זמן מה, יש עליה הרבה כריות ושמיכות נוחות, מכל צד של המיטה יש שידה קטנה, הארונית השמאלית ריקה, היא ריקה כבר כמה שנים ולא העזתי למלא אותה שוב.
על כל שידה יש מנורת לילה עם אור צהוב רך, על הקיר מול המיטה יש טלוויזיה שהמסך שלה התפרס בגודל 60 אינץ' עם רמקולים יקרים, אם ממשיכים בחדר יש אזור שלם עם ספות כריות, עוד טלוויזיה אפילו גדולה יותר מהקודמת, שלטי אקס בוקס, פלייסטיישן ונינטנדו סוויץ'. אני כבר לא משחק כמו ששיחקתי פעם, דניאל הפסיק לבוא ואני תבוע בעבודה, אני כן משחק מידי פעם אבל לא מאז החתונה.
ליד הספות יש דלת הזזה למרפסת גדולה, היא די ריקה, רק כמה רהיטי גינה ושולחן אבל לא יותר מזה, היא בעיקר בשביל דניאל שכל הזמן מעשן לי בחדר ואני זורק אותו החוצה כי הוא מסריח את כל החדר. מצד שמאל למיטה ומימין למרפסת יש ארון גדול מלא באלכוהול, בעיקר סוגים שונים של וויסקי, מה לעשות שאתה אובססיבי עם כסף.
אני ניגש אליו ומוזג לי כוס, אליאנה מסתכלת על כל החדר, היא הולכת במהוסס כאילו רק עכשיו למדה ללכת, היא נוגעת ומעבירה את ידיה, משהו שאני שונא יותר מזה שנוגעים בי שנוגעים בדברים שלי, אבל לא הפריע לי שהיא הרימה את השלט במהדורה מיוחדת שלי שעיצב מעצב מפורסם, היא הסתכלה על המדפים מלאי המשחקים והסתכלה ובחנה וחשבתי לעצמי האם היא מבינה במשחקים או שסתם זה מעניין אותה.
היא פותחת את המרפסת ומוציאה את הראש ואז מחזירה אותו פנימה, היא מתקרבת אלי וכשהיא עומדת שני צעדים ממני והיא משחררת נשימה שהחזיקה "החדר מהמם" אמרה, "אהבתי את השלטים" אמרה והצביעה לכיוון אזור הגיימינג "אתה משחק גם בPC?" שאלה והופתעתי לשמוע אותה אומרת את זה "אל תגלי לאף אחד אבל רק במשרד" אמרתי והיא צחקה ופאק מה שהחיוך שלה עושה לי, היא התקדמה למיטה ונגעה בה מעט ואז התיישבה בה, היא המשיכה להעביר את ידיה על המצעים ואז נפלה לאחור ונאנחה ברכות, "המצעים האלה כל כך נעימים" קראה והחנקתי חיוך "את משחקת?" שאלתי והיא הרימה את ראשה כדי להסתכל אלי "כן, אין הרבה מה לעשות בחדר לבד" אמרה והמבט הנינוח שלי הפך לנוקשה.