אהובה

פרק 13

"אני חייבת לנתק לאנ, המטוס עומד להמריא" אמרתי במבוכה כי כל משפחת רוסו מסתכלת עלי כרגע "אוף טוב נשיקות אוהבת אותך" חייכתי "גם אני אוהבת אותך" עניתי וניתקתי. סטפני שלחה לי חיוך קטן ונרגעתי מעט.
בחיים שלי לא טסתי במטוס, הכל חדש ומפחיד מאוד. אני יודעת שאני לא צריכה לפחד כי אנשים טסים כל הזמן אבל קראתי על זה קצת וראיתי הרבה התרסקויות מטוסים. המטוס התחיל לנסוע במסלול שלו, גבי נצמד למשענת שלי, אצבעותיי התהדקו על משענות הידיים, הנשימות שלי הפכו לשטוחות.
עצמתי את עיניי וניסיתי לדמיין אותי במקום בטוח, אני במטבח, אני מבשלת אוכל ולוקה לידי מחזיק לי את היד. רגע לוקה מחזיק לי את היד? אני פוקחת את עיניי וקולטת את לוקה לידי מחזיק את ידי "את נראית לחוצה" אמר ואולי זה החמימות של ידו על שלי אבל נהיה לי ממש חם.
"זאת פעם ראשונה שאני נמצאת במטוס" הסברתי והשפלתי את מבטי "אין לך מה להילחץ, תנסי לישון קצת, הטיסה ארוכה" המילים שלו לא היו עדינות והרגיש קצת כמו פקודה אבל החמימות מידו והקול הרגוע שלו הכניסו בי שלווה והרגשתי את גופי נרגע ושוקע בכיסא שלי ונרדמתי.
כשהתעוררתי הייתי מכוסה על ידי שמיכה נעימה, ובאופן יותר מפתיע היד שלי עדיין הייתה חמה, הזזתי מבטי אל עבר ידי רואה את ידו של לוקה עדיין עלי. הוא כותב משהו במחשב שלו ונראה מרוכז ולא שם לב  שהתעוררתי. כמה זמן עבר? הוא ישן? הוא החזיק לי את היד כל הזמן הזה? הרבה שאלות עברו בראשי.
הסתכלתי אל עבר המסך וראיתי שעברו 5 שעות מאז שטסנו, הדיילת בדיוק הגיעה ושאלה אותנו אם אנחנו רוצים לשתות או לאכול משהו "אני אקח קפה אבל היא עדיין ישנה" אמר והביט בי והופתע לגלות שאני ערה, שלחתי לו חיוך קטן "מתי התעוררת?" שאל "ממש לפני דקה" עיניי נעוצות בשלו ואף אחד מאיתנו לא משך את ידו. "היא תיקח גם קפה ועוגה" אמר לדיילת שהלכה.
"תודה" אמרתי ללא קול והוא הנהן וחזר למחשב שלו, הזזתי את מבטי ממנו סופסוף והפרפרים בבטן שלי מציקים לי מאוד, מולי יש מסך, הפעלתי אותו עם ידי הפנויה והדלקתי לי סרט רומנטי. הדיילת חזרה עם המשקות שלנו והעוגה שלי. אכלתי ושתיתי תוך כדי צפייה בסרט. לזוג הייתה בדיוק נשיקה רומנטית מלאת רגש ותהיתי לעצמי אם גם לי יהיה דבר כזה, האם אני ולוקה נוכל להיות יותר מנשואי נוחות?
אני מתכרבלת בשמיכה שלי ועדיין אף אחד מאיתנו לא הזיז את ידו, זה הרגיש טוב. בדיוק התחילה סצנה אינטימית בסרט, ראיתי כמה פעמים שהייתי לבד סרטים כאלה אבל עכשיו כשאני יושבת במטוס ליד בעלי הטרי והמשפחה שלו זה מרגיש מביך נורא. במיוחד שלוקה יושב לצידי ויכול לראות מה אני רואה. אולי הוא יחשוב שאני זונה שאני אוהבת לראות דברים כאלה? אני מסיטה את מבטי מהסרט עד שהסצנה נגמרת ואז ממשיכה לראות.
כשהסרט נגמר לצערי אני קמה ללכת לשירותים ואני עוזבת את ידו של לוקה, הוא משתמש בידו להקליד דברים במחשב ועכשיו שאני חושבת על זה בטח ממש הפרעתי לו להקליד עם יד אחת. אני שוטפת פנים בכיור ומסתכלת על עצמי במראה, אבא שלי לא נגע בי כבר שבועיים, שום סימני חניקה או מכות יבשות או סימנים כחולים. אני מרגישה טוב.
אני יכולה לישון באיזה תנוחה שאני רוצה, לא כואב לי שאני מכסה את הסימנים במייקאפ כי זה לא טרי. אני אתחיל להתרגל לצורת חיים הזאת, אבל אולי לוקה רק זהיר איתי בהתחלה לפני החתונה ועכשיו הוא יתחיל להיות אלים. עכשיו כשנגיע לבית החדש שלי ואני אצטרך לגור איתו. להביא לו ילדים. אולי הוא יתחיל להיות אלים.
אבל ההורים של רפאל לא אלימים, גם ההורים של לאנה לא. היא סיפרה לי שאבא שלה כועס עליה לפעמים אבל הוא לא הרים עליה יד, אולי גם לוקה לא ירים עלי יד. אני נושמת נשימה עמוקה ויוצאת מהשירותים, קלטתי שסטפני ערה והתיישבתי לידה ודיברתי איתה קצת ואז לורה, אמא של לוקה וסטפני הצטרפה לשיחה. דיברנו על סדרות וסרטים אהובים עלינו, הן הזדעזעו לגלות שאבי לא הרשה לי לראות סדרות וסרטים מסוימים גם בגיל המתאים אבל שמחו שהצלחתי למצוא פתרון אחר.
סטפני ניסתה לשאול על היחסים שלי עם אבי אבל לורה התערבה ואמרה שאני לא חייבת לענות, אז לא עניתי. לא רציתי לדבר על זה, אני לא חושבת שאצליח לדבר על זה מבלי לבכות.
"מה זאת אומרת המשלוח נכשל?" רוג'ר, אבא של לוקה וסטפני צעק ונבהלתי מאוד שקפצתי במקומי, הקול שלו דמה מאוד לאבי וזה הפעיל לי טריגר לא רצוי, סטפני ליטפה את כתפי בנחמה והודיתי לה בליבי "אני יודע בדיוק כמוך, אני אבדוק" לוקה אמר בקול רגוע. איך הוא יכול להיות רגוע ככה שאבא שלו צועק עליו? הלוואי ואני הייתי יכולה.
את שאר הטיסה ביליתי עם סטפני בכך שצפינו בסרט ביחד, חזרתי לשבת ליד לוקה שהדיילת אמרה שהמטוס עומד לנחות. "הכל בסדר?" שאלתי כי הוא היה נראה פחות רגוע מבדרך כלל ולוקה הבן אדם הכי רגוע שאני מכירה "כן, הכל בשליטה. איך את?" שאל וחייכתי שהוא ממשיך את השיחה, אנחנו בקושי מדברים.
"אני חושבת שאני מתרגלת להיות באוויר" אמרתי בצחוק והוא הרים את מבטו אלי כך שעינינו נפגשו והוא לא חייך אבל הרגשתי את זה "אז אני מבין שהרבה חופשות מתוכננות לנו בעתיד" אמר והבטתי בו בבלבול "לנו?" שאלתי "אנחנו נישואים מותק, לאן שאת הולכת אני אלך" שוב עם האמירות האלה שלו, הוא גורם לי להסמיק ולבטן שלי להתהפך אבל אנחנו לא באמת ביחד, כאילו אנחנו כן אבל זה לא שאנחנו מאוהבים.
"אני אזכור את זה" אמרתי ואז הדיילת הפריעה ואמרה לי לחגור את עצמי, לוקה חזר לעבוד ושוב חזר השקט.