קמפיין כפול

27

"לא. לא. לא." אני צועקת, ממשיכה ללכת הלוך ושוב במשרד של אנטוניו, מרגישה איך כל איבר בגוף שלי שורף מהתסכול. הוא מביט בי במבט מיואש, כאילו ציפה בדיוק לתגובה הזאת.

"זאת לא בדיוק שאלה, אליזבת," הוא אומר, מרים גבה בתמימות מדומה.

"טוב, אתה לא יכול לכפות עליי כלום," אני משיבה, מניחה את ידיי על המותניים בהפגנתיות, מקפידה להחזיק מבט יציב שמבהיר לו שאני לא מתכוונת לוותר.

אנטוניו נאנח, דוחף את משקפיו על גשר אפו בתנועה איטית ומחושבת. "אני? נכון, אני לא אכפה עלייך כלום." הוא נאנח שוב, כמו מנסה להדגיש עד כמה הוא חף מפשע בכל העניין הזה. "אבל מנכ"ל נקסה? הוא דווקא כן יכול, ויודעת מה? הוא גם מתכוון."

אני מחניקה אנחה עמוקה ונופלת בחזרה לכיסא מולו, מכסה את פניי בידיי. "לא סיימנו עם זה כבר?" אני ממלמלת, מרגישה איך הייאוש ממלא אותי.

"אפילו לא קרוב," אנטוניו אומר, נמתח על כיסאו בחיוך עוקצני ומגרד בקרחת הקטנה שעל ראשו. "אז איך אמרנו שהאיטלקית שלך?" הוא מוסיף, קולו נוטף אירוניה מתוקה.

אני מגלגלת עיניים, מתאפקת שלא להטיח בו מבט כועס. "בוא נגיד שאני יודעת לבקש אספרסו ולהזמין פסטה. נראה לך שזה מספיק טוב?"

הוא מצחקק לעצמו, מרים גבה כאילו מופתע. "מנכ"ל נקסה מתכנן לפגוש את כל הצוות באיטליה, וכל מה שיש לך זה 'פסטה'?" הוא מביט בי כאילו אני הכישלון האולטימטיבי בתפקיד שלי. "אני חושב שמגיע לך קצת יותר מזה."

אני חורקת שיניים, מנסה לעכל את המידע הזה.
נסיעת עבודה לאיטליה עם כל צוות נקסה, יחד עם איאן - איזה בשורות מייאשות.

"אז אתה בעצם אומר שאין לי ברירה?"

אנטוניו מחייך ומרים את ידיו באוויר. "אה, לא, זאת החלטה שלך," הוא משיב בנינוחות. "אבל אני אומר שאולי כדאי לך להתחיל לארוז. ולקנות מילון."

אני נושמת עמוק, הראש שלי בקושי מעכל את כל זה. "חמישה ימים - זה הכל?" אני שואלת, כאילו עוד רגע אמצא דרך ליציאה מהעסקה הזו.

אנטוניו מחייך אליו בנחת, כאילו התגובה שלי בכלל לא מזיזה לו. "חמישה ימים, אליזבת. זה כל מה שנדרש. כנס באיטליה, אתם תציגו עם נקסה ותחזרו לפה עם צ'ק שמן מאוד."

אני לא יכולה להסתיר את הכעס שלי, מפנה אליו אצבע מאשימה לפני שאני מתקדמת לכיוון הדלת. "אתה חייב לי, אתה יודע את זה, נכון?"

"תביאי לי בושם מהדיוטי!" הוא צועק לעברי ברגע שאני טורקת את הדלת מאחוריי.

אני נעצרת במסדרון, נשענת על הדלת לרגע, מרגישה את הראש שלי פועם מהמחשבה על כל זה.
אני ואיאן, חמישה ימים במילאנו, לבד בכנס יוקרתי.
לא. פשוט לא.

אני עוצמת את העיניים, מנסה להרגיע את הלב שלי שהתחיל להלום כאילו זהו ריצה למרחקים ארוכים.
המצח שלי נשען על הקיר הקר, הנשימה שלי מתחילה להירגע לאט, בדיוק כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי: "לנשום, להוציא, להתרכז ברגע ולא בכעס."
לרגע, אני מרגישה את הקור של הקיר מרגיע ואז אני פוקחת את העיניים ורואה ישר מול הפנים שלי - את נעלי העור המצוחצחות האלה, שכל כך אופייניות למישהו מסוים.

אני מכירה את הנעליים האלו היטב. איך אפשר לפספס את הגוון המבריק הזה?
ועם נימה עליזה במיוחד, כאילו אין לו דאגות בעולם, הוא אומר, "בונז'ורנו!"

אני מגלגלת את עיניי, בוחנת לרגע קט את הנעליים שלו לפני שאני זוקפת את הראש. "איאן, יש סיבה שאתה כה עליז על הבוקר?" אני שואלת, לא מנסה אפילו להסתיר את הטון הממורמר שלי.

הוא מחייך, והקול הצוחק שלו מתנגן במין זחיחות שהייתי שמחה לבעוט בה. "מילאנו, חמישה ימים, על חשבון העבודה, ועוד משלמים לנו על זה? איך אפשר שלא להתחיל את הבוקר במצב רוח טוב?"

אני מסתכלת עליו, כל כך נהנה מהרעיון ומרגישה איך התסכול שלי רק גובר.
אני מזדקפת, מביטה בעיניו הירוקות שמביטות בי עם ברק של שעשוע.

"אני לא מבין למה את לא מתרגשת," הוא אומר, עם גבה מורמת וחיוך קטן משועשע בזווית פיו.

ובכן, יש לי כמה וכמה סיבות טובות לא להתלהב מהסיפור הזה.
הראשונה היא - אני ממש לא בעניין של לטוס עם איאן.
השנייה היא- אף פעם לא יצאתי מהארץ והרעיון של טיסה ראשונה במסגרת של עבודה עושה לי להקיא. והשלישית היא - כל הסיטואציה שבה הטיסה הראשונה שלי תהיה במסגרת עבודה ועוד עם איאן נשמעת לי כמו סיוט מתמשך.

אני מאלצת את עצמי לחייך, חיוך מאולץ לחלוטין. "הנה, אני ממש כולי רועדת מהתרגשות," אני מציינת, מצביעה על הפנים שלי ומנסה בכל הכוח לשדר התלהבות מזויפת.

הוא מתקרב אליי, מניחיד על הכתף שלי וטופח עליה פעמיים, באותו סגנון נונשלנטי ומעצבן שהוא כל כך טוב בו, כמו שמנסים להרגיע ילד קטן. "טוב מאוד, bellissima*," הוא אומר, משחזר את המבטא האיטלקי בצורה מוגזמת, זורק לי מבט משועשע אחרון לפני שהוא הולך במסדרון.

אני נשארת שם, מרגישה את כובד הסיטואציה משתלט עליי שוב. הנשימה שלי נהיית כבדה, והמחשבה הבהירה היחידה שעוברת לי בראש היא שאין סיכוי שהנסיעה הזאת תהיה פשוטה.

________________

bellissima - שם תואר באיטלקית. יפה, יפהפייה...