קמפיין כפול

29

אני נעמדת בתור לשער העלייה למטוס, מנסה לשמור על רוגע, אבל הבטן מתהפכת בתוכי.
כבר שמעתי אנשים מספרים כמה הלחץ נעלם כשהמטוס סוף סוף ממריא, ואני מנסה לשכנע את עצמי שגם אצלי זה יקרה. אבל המחשבה שאני יושבת ליד איאן לכל אורך הטיסה הזו לא ממש עוזרת לי להירגע.

כשאני מתקרבת לסוף התור, אני רואה אותו שוב – הוא כבר נמצא ליד השער, עיניו הירוקות סוקרות את כל האזור כאילו הוא מחפש מישהו. וכשהוא רואה אותי, חיוך קטן מתפשט על פניו.

"נו, מוכנה לטוס?" הוא שואל בקול רגוע כשהוא רואה את המבט המודאג שלי.

"מוכנה מתמיד," אני משקרת קלות, מנסה לחייך.

אנחנו עולים למטוס יחד, מקבלים את הכרטיסים שלנו מהדיילת ועוברים בין השורות עד שאנחנו מגיעים למושבים שלנו. הוא מתיישב בכיסא שלו, E43, ואני מתיישבת לידו, במושב F43.

אחרי כמה רגעים של התמקמות, אני מרגישה איך האווירה בינינו נעשית קצת מתוחה – הקרבה הפתאומית הזו, הישיבה הצמודה, המחשבה שהוא זה שיעבור איתי את השעות הקרובות. הוא ניגש להניח את התיק שלו מעל הראש, וכשהוא מתיישב חזרה, אני מרגישה איך הברך שלו נוגעת בשלי לרגע.

אחרי כמה רגעים של התמקמות ושקט מביך, הוא שולף מהתיק שלו אוזניות ומחברת קטנה, משדר נינוחות מלאה.
אני מחייכת לעצמי, יודעת שזה ייראה מוזר אם אני אוציא את הספר שלי עכשיו – מה אם הוא ינסה לדבר איתי בזמן שאני בעיצומו של עמוד דרמטי? או יותר גרוע - אירוטי.

"יש לך תוכניות איך להעביר את הזמן בטיסה?" הוא שואל ברוגע.

אני מנסה להיראות קלילה. "חשבתי לקרוא ספר," אני אומרת, מוציאה את הספר מהתיק ומניחה אותו בעדינות על הברכיים, מנסה להיראות כאילו אני יודעת בדיוק מה אני עושה.

בדיוק כשאני מתמקמת עם הספר שלי על הברכיים ומנסה לשדר נינוחות, אני רואה דמות מוכרת נכנסת למטוס.
נואה.
הוא נראה מהורהר, מעביר מבט מהיר על השורות כאילו מחפש את המקום שלו – ואז, במפתיע, עיניו פוגשות את שלי.

לרגע הוא נראה מופתע, אבל אז מופיע על פניו חיוך שובב שמעלה לי חיוך קטן.
הוא מתקרב לכיוון שלנו, עובר במעבר הצר עם התיק הקטן שלו תלוי ברישול על הכתף, וגורם לכמה נוסעים להסתובב ולהסתכל עליו.

"אליזבת!" הוא קורא בקול שקט אך נלהב, נעמד ליד המושבים שלנו. אני כמעט יכולה להרגיש את המתח עולה באוויר כשאני מרגישה את המבט של איאן שננעץ בו – ואז בי.

"מוכנה למסע למילאנו?"

אני מחייכת, מנסה לשמור על קור רוח, מרגישה את המבט של איאן עליי. "בהחלט מוכנה," אני עונה, לא רוצה להראות שהוא איכשהו גורם לי להיות נבוכה. אני גם מבחינה בנימה הסקרנית של איאן ברקע.