הראש שלי פועם כמו תוף.
הלב שלי מרגיש כאילו הוא רוקד יחד עם המוזיקה מהבר, והעולם עדיין קצת מסתובב סביבי.
אני יוצאת מהשירותים, מתנדנדת על עקביי ומנסה לשמור על יציבות. הרצפה מרגישה מוזרה מתחת לרגליים שלי, כאילו כל העולם החליט לשנות כיוון.
הלב שלי מרגיש הקלה כשאני רואה את איאן ומבינה שהוא חיכה לי כל הזמן הזה.
הוא נשען על הקיר ממש מחוץ לשירותים, מואר באור העמום של המקום. עיניו זוהרות ממסך הטלפון שהוא מחזיק ובהבזק מהיר הוא טומן אותו חזרה בכיסו כשהוא מבחין בי מתקרבת.
הוא עומד שם, גבוה מדי, עם המבט הזה שלו שמצליח לחצות את הערפל השיכור שלי.
אני עוצרת מולו, מרגישה איך הנשימה שלי מאיטה, לא בגלל האלכוהול הפעם, אלא בגלל הדרך שבה הוא מביט בי.
הוא שותק לרגע, העיניים הירוקות שלו מתמקדות בפנים שלי, חודרות מבעד לריסים הכהים שלו, כאילו הוא מנסה לפענח משהו שאני בעצמי לא מבינה.
"היי," אני לוחשת, הקול שלי נשמע קצת עייף וקצת שבור, והחדר נדמה לי עדיין כמו קרוסלה איטית.
הוא לא משיב מיד.
הוא רק ממשיך להביט בי, מתקרב בחצי צעד, כאילו נזהר שלא לשבור משהו בלתי נראה בינינו.
"את פשוט לא מבינה, אליזבת, הא?" הוא שואל, הקול שלו עמוק ורך, אבל יש בו משהו אחר, משהו שאני לא מצליחה להגדיר.
אני בוהה בו, מבולבלת.
אני לא מבינה כלום.
לא את המילים שלו, לא את הרגשות שמרקדים לי בבטן, ולא את המבט הזה – המבט שגורם לי להרגיש עירומה, חשופה מולו.
השכרות שלי מתחילה להתפוגג לאט, מתחלפת בתחושת כובד, כאילו כל הרגשות שלא הרגשתי פתאום משתלטים עליי בבת אחת.
"מה... מה אני לא מבינה?" אני ממלמלת, מנסה להתרכז בעיניו, כאילו התשובה נמצאת שם, עמוק בתוכן.
הוא לוקח נשימה עמוקה, כאילו מתלבט אם לדבר או להסתיר את המילים שתקועות לו בגרון. "את פשוט לא מבינה," הוא אומר שוב, הפעם בקול חלש יותר.
אני מחזיקה את עצמי, מרגישה איך הנשימה שלי מסתבכת. "מה אני לא מבינה, איאן?" אני מתעקשת, מרגישה את הכאב המוזר הזה בראש שלי מתחלף במשהו אחר – במתח, במילים שלא נאמרות.
והוא רק ממשיך להסתכל עליי, כאילו זה מה שיכאיב לו פחות – לשתוק.
אני מגיבה בגיחוך שיכור מדי, מתנדנדת תחת המבט החודר של איאן, והוא מיד אוחז בידי, קרוב כל כך שאפשר להרגיש את חום גופו מבעד לכל שכבות הלילה הקריר. היד שלו מחזיקה בשלי בחוזקה, והוא לוחש לי שאנסה ללכת ישר, ואני לא בטוחה אם זה הקול שלי או רגליי שמתמרדות.
כשהוא מושך אותי החוצה מהמסדרון החשוך, אנחנו יוצאים יד ביד ואני מנסה להתרכז בכל צעד מתנדנד שאני עושה על עקביי הדקים.
הוא מלווה אותי בחזרה לשולחן שלנו, איפה שדן וקרלי צוחקים יחד עם מישהו שאני לא מזהה בהתחלה.
YOU ARE READING
קמפיין כפול // הושלם
Любовные романыתמיד ידעתי שאני לא סובלת את איאן. מהרגע הראשון שהוא נכנס למשרד, עם אותו חיוך שחצני והביטחון המופרז שלו, ידעתי שזה לא ייגמר טוב. זה לא היה קשור לזה שהוא מושך - אני לא טיפשה, ברור ששמתי לב. כל מי שעוברת לידו לא יכולה להתעלם מהעיניים הירוקות שמציצות...
