קמפיין כפול // הושלם

54

-איאן-

אני יושב לידה והיא רועדת.
לא מקור, לא מהאוויר הקר של המסדרון הזה – זה העייפות, הלחץ, הפחד שהצליחו למוטט אותה.
הרעד הזה הוא לא משהו שאני יכול להעלים, אבל אני נשאר לידה, קרוב מספיק כדי שהיא תדע שהיא לא לבד. אני לא זז, לא מנסה לדבר.

היא נשענה על הכתף שלי לפני כמה דקות. אולי עברו כבר שעות, אולי רק רגעים בודדים. קשה לומר. הזמן במסדרון הזה מאבד משמעות, נמרח בין תקווה לייאוש.
בשלב מסוים, התנועה העצבנית של הגוף שלה, הלחץ של אצבעותיה על הברכיים, ההיאחזות במשהו בלתי נראה – הכול נרגע.
הנשימות שלה הפכו איטיות יותר, כבדות.
ואז הרגשתי את המשקל שלה, רך, נופל עליי.
היא נרדמה.

אני כמעט לא מעז לזוז.
הכתף שלי מתחילה לכאוב, אבל זה לא משנה. יש משהו בה שנראה כל כך שברירי עכשיו, שאני מפחד להפר את השקט הזה. הריסים שלה רועדים קלות, כמו עדות למלחמה הפנימית שהיא עדיין נלחמת אפילו כשהיא ישנה.

אני מרשה לעצמי להביט בה לשנייה, למרות שזה מרגיש פולשני.
הפנים שלה, שתמיד נראות בטוחות, חזקות, משדרות עכשיו משהו אחר לגמרי – עייפות, דאגה, ואולי... רוך שהיא לא נותנת לעצמה להראות.
זה גורם לי לרצות לומר לה שהכול יהיה בסדר, אבל אני יודע כמה חסרות משמעות המילים האלה ברגעים כאלה.

הזמן זוחל. השקט של המסדרון נקטע רק על ידי צליל נעלי הגומי של האחיות שחולפות מדי פעם.
המבט שלהן עוצר לרגע עלינו לפני שהן ממשיכות בדרכן.

ואז, סוף סוף, הדלת נפתחת.

הרופאה יוצאת, עיניה פוגשות את שלי.
אני מתיישר בכיסא בזהירות, משתדל לא להעיר את אליזבת. היא עדיין ישנה, נשענת עליי, ורק המבט שלי נעוץ ברופאה. המבט שלה מרגיע אותי עוד לפני שהיא מתחילה לדבר.

"המצב התייצב," היא אומרת, קולה שקט אבל ברור. "אנחנו עוקבים, אבל כרגע היא יציבה."

אני מרגיש גל של הקלה שוטף אותי, כאילו אני זה שנשבר קודם.
אני לא יודע אם זה רק אני או שהמילים שלה באמת הקלו על כל המסדרון הזה.

אני מניח יד בזהירות על כתפה, מנסה לא להבהיל אותה. "אליזבת," אני לוחש, קולי רך, כמעט מתנצל על כך שאני צריך להוציא אותה מהמנוחה שלה.

היא נעה קלות, פניה זזות בכבדות, וגבותיה מתכווצות כמו בחלום רע.

"אליזבת," אני מנסה שוב, והפעם היא פוקחת את עיניה לאט. המבט שלה מטושטש, כאילו היא עדיין חצי בתוך החלום.

"מה קרה?" היא שואלת, קולה עייף אבל מלא דאגה.

"היא יציבה," אני אומר, המילים מחליקות ממני בזהירות, עכשיו שאני יודע כמה משמעות יש להן עכשיו. "הרופאה אמרה שהמצב שלה התייצב."