מכירים את זה שאתם מבולבלים? שמצד אחד אתם הבני אדם הכי בוגרים שאתם מכירים ויכולים לסמוך עליהם אבל בכל זאת אתם צעירים מדי מכדי להבין כמה דברים איך צריך לפתור?
מכירים את זה שאתם חושבים שאתם עושים את הדבר הנכון אבל בלב יש מחט שדוקרת בכדי להסיח את דעתכם שעשיתם את הדבר הנכון מבחינת הגיון... אבל לא לפי הלב.
ככה החיים שלי היו מאז ומתמיד.
אז ברוכים הבאים לחיים העלובים והמחורבנים שלי.
כבר בגיל 6, הספקתי לאבד את הוריי, אני לא רוצה לדבר על המוות של אמא שלי... ואבי עדיין חי... אבל לא שם בשבילי כשאני צריכה אותו. אחרי הכל, איך בן אדם שהדרדר לאלכוהוליזם ולעישון יכול להיות שם בשביל הבת שלו כשהיא צריכה אותו?! אם יש משהו חשוב בעבודה הוא ידע לא לשתות ולהיות אחראי... אבל כנראה שהבת היחידה שלו זה לא דבר מספיק חשוב כדי לא לשתות.
אני לא באמת זוכרת מתי אבא שלי היה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותו... לא במחזור הראשון שלי שהייתי צריכה מישהו שיגיד שזה בסדר לחלוטין וזה מעיד על זה שאני בריאה, לא כשסיימתי יסודי ולא ידעתי איך לעזאזל להתנהג בחטיבה, לא כשקיבלתי ציון טוב ורציתי שיהיה גאה בי. האמא השניה שאני יכולה להגיד שהיא היתה שם בשבילי זאת אנג'ל, אמא של החבר הכי טוב שלי שנולדנו באותו היום-בן. ההורים של בן דאגו לי, שימשו לי כבית שני, כהורים נוספים, היו שם בשבילי ביחד עם בן כשהייתי צריכה מישהו.
לא מזמן, אבי היה שיכור והחליט למכור את הבית שהיה לנו וקנה את הבית הזה שפה, היה לי קשה לעזוב כי היתה לי משפחה שם... המשפחה של בן, שקיבלה אותי בחום, באהבה... ועכשיו אני במקום חדש, לא מכירה אף אחד, לא מכירה שום דבר ואין לי עכשיו תמיכה.
פרקתי את הארגזים שחלק היו עם רהיטים חדשים וחלקם עם רהיטים ישנים, סידרתי את הבית החדש שהיה מעט שונה מהבית הקודם בכך שיש יותר חדרים, גינה גדולה יותר, סלון גדול ומטבח גדול. ניקיתי מעט את האבק שהצטבר על הארון אלכוהול של אבי.
"אבא נשאר לך לסדר את האלכוהול בארון! אני לא נוגעת בזה!" צעקתי לו.
"בסדר!" הוא ענה. עליתי למעלה לסדר את האמבטיה, את החדר שלי ואת החדרי אורחים הריקים שלאט לאט מילאתי אותם בדברים מסוימים שאבי רצה שאני אשים בהם.
סיימתי. הדלקתי את המחשב וראיתי שבן לא מחובר. כתבתי לו הודעה לסקייפ שאני הולכת לישון.
סגרתי את המחשב, החלפתי לפיג'מה, ציחצחתי שיניים, כיביתי את האור ונרדמתי.
***
התעוררתי בבוקר, פתחתי חלון, אוויר חורפי של חודש נובמבר חדר והקפיא אותי עד עצמותיי. סגרתי את החלון והלכתי לאמבטיה להתארגן, שטפתי פנים וציחצחתי שיניים והתחלתי להתאפר אם אפשר לקרוא לזה ככה. עיגלתי סך הכל ריסים, שמתי מסקרה, שרטטתי איילינר, תחמתי את שפתיי עם עפרון בצבע ניוד ורדרד ומעט קונסילר מתחת לעיניים. סידרתי את שיערי הבלונדיני לגולגול מרושל וגבוה והתחלתי להתלבש.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Lãng mạnאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
