That's What Makes a Good Story

פרק 11: ״הכנות לכריסמס״

עבר כמעט שבוע מאז השברים.
חזרתי היום לבית ספר בשביל שלושה ימים מסכנים ואחר כך חופש של כריסמס. אני אוהבת את הכריסמס. בעיקר כי זו סיבה טובה לקנות עוד בגדים חמים ויפים. אני פשוט בקטע של עקבים ושמלות אבל כריסמס? זה משהו אחר לגמרי.

״בן אני אסע ברכב לבד לבית ספר״ אמרתי.
״הרופא אמר לא לנהוג״ הוא אמר.
״יופי שהוא אמר. אם אני לא נוסעת ברכב אני אלך ברגל״ אמרתי.
״אני אסיע אותך״ הוא אמר ולקח את המפתחות מהידיים שלי.
״מאוד בוגר מצידך״ אמרתי ויצאתי אחריו. התיישבתי ברכב שאבי קנה לי.

״כשסאם בוחר להשקיע הוא יודע מה לעשות״ בן אמר בהתלהבות.
״סתום כבר וסע״ אמרתי בחוסר סבלנות.
״יש לך פאקינג חצי שעה עד השיעור הראשון, מה את בלחץ״ הוא שאל.
״עוד כמה דקות ניקולס יוצא מהבית״ אמרתי.
״הבנתי״ הוא אמר ויצא ברוורס מהחניה והסיע אותי לבית ספר.

נכנסתי דרך השער, הבנות קיבלו אותי בחיבוקים וקאי ניסה להעניק לי חיבוק אבל נרתעתי.
״מה עובר עליך? זה קאי״ קאיה נזפה בי.
״אני יודעת שזה קאי... אבל המחשבה הזו, שהוא קשור לניקולס משתקת אותי״ אמרתי.

התיישבתי בספסל האחורי בשיעור היסטוריה מנסה פשוט להתנתק מהעולם.
״לורן, גשי אלי בסוף השיעור״ המורה אמר.
השיעור נגמר, הוא עבר יותר לאט מצב.
״כן המורה?״ שאלתי מזכירה לו שהוא ביקש ממני לגשת אליו.
״רציתי לשאול למה החסרת מהלימודים ביום שישי ואתמול״ הוא אמר.
״עברתי פציעה ויש לי צלעות שבורות״ אמרתי.

״אפשר לשאול ממה?״ הוא שאל.
״חבר ילדות שלי החליט טיפה להתעצבן ובחרתי לעצור אותו״ אמרתי.
״רפואה שלמה״ המורה אמר. הודתי לו בנימוס ויצאתי מהכיתה.

***

עברו יומיים נוספים, יום חמישי.
היום בן בן עוזב.
״לא באלי שתחזור...״ אמרתי לו בחיבוק בשדה תעופה.
״אני אבוא לבקר. אל תדאגי״ הוא אמר.
״טוב אני חייב לעוף. אני אשלח הודעה כשאנחת וכשאהיה בבית״ הוא אמר והנהנתי.

נסעתי חזרה הביתה אבל במקום להכנס לבית החלטתי לשבת בספסל בחוץ.
אני צריכה מחר לעשות קניות... חשבתי לעצמי.
שלחתי בזריזות הודעה לקאיה האם היא רוצה לבוא איתי והיא אמרה שבכיף.
אני מתגעגעת לניקולס. מאז שאמרתי לו להתרחק הוא באמת התרחק. לא נפגשנו בבית ספר אפילו פעם אחת מלבד שיעור ספרות.

המזג אוויר התחיל להתקרר יותר החלטתי להכנס לבית. ניקיתי בעדינות את כל מה שצריך בסלון ובחדרים. התחלתי להתנשם בכבדות אז התיישבתי. אסור לי להתאמץ אבל אני כבר משתגעת. אני מרגישה כל כך לבד למרות שסובבים אותי הרבה חברים טובים שאוהבים אותי. אבל הלבד הזה, זה לבד שאתה מרגיש משהו בלב חסר. חסר ואתה יודע שאתה זה אחראי לזה.

***

"נו לורן! לעזאזל איתך! זה פאקינג כריסמס! תמצאי כבר מה ללבוש!" קאיה האיצה בי כאשר התיישבתי על ספסל בקניון.
"מה שווה למצוא משהו ללבוש אם אין לי מישהו שאני אוהבת שיוכל לחבק אותי ולהגיד לי שאני יפה בלי כל האיפור, יפה בלי תסרוקות מסובכות ובלי בגדים יוקרתיים או מרשימים... שאני אבלה אצלו את הלילה והוא יגיד לי שהכי יפה לי בפזור, בלי איפור כשאני לבושה בחולצה רחבה שלו" אמרתי והתכופפתי ושמתי את ראשי על הידיים שלי.
"אם את כל כך רוצה מישהו כזה תגידי לי ואני אגדל זקן, אגזור את השיער, אתלבש כמו גבר ואעשה מה שאת רוצה" היא אמרה בחיוך.