That's What Makes a Good Story

פרק 38: "נעלם"

עבר שבוע מאז שעברתי לגור אצל ניקולס והוא החל להתנהג מגעיל ולהעלם.
"ניקולס מה עובר עליך? לאן אתה נעלם?!" שאלתי במעט עצבים.
"זה לא עניינך" הוא אמר באדישות שחזרה בשבוע האחרון ושם סיגריה בפה.
"ממתי אתה מעשן?" שאלתי בפליאה.

"שבוע" הוא אמר והתמלאתי בכעס.
"למה...?" שאלתי מתאפקת לא להתפוצץ.
"מה אכפת לך? זה לא שאני דוחף את האף לפלאפון שלך, ובודק עם מי את מדברת" הוא אמר ואת כל העשן הוציא לכיווני והתחלתי להחנק.

"כשהראש שלך יחזור למקום תשכח ממני! אידיוט!" אמרתי ועליתי לחדר אורחים שאני גרה בו. אספתי את כל הדברים שלי ויצאתי בטריקת דלת. נכנסתי לביתי והתיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות.
אני לא מאמינה שהוא חזר להיות הניקולס הישן...
פרקתי את הדמעות שלי כמה שיכולתי ושלחתי הודעה לאבא שלי.

אבא... איך במכון גמילה?

שלחתי לאחר התלבטות של איך או מה אני אכתוב. לא דיברנו הרי מאז ש...הוא ניפץ עלי כל דבר.

מעולה פה. המדריכה פה שאחראית על הנגמלים היא אחת ש... מבאס לאכזב אותה אז המון נגמלו בזכותה. לשאול אם את יכולה לבקר אותי?

הוא שאל לאחר כמה דקות.

אני אשמח

שלחתי בחזרה וחיכיתי שהוא ישלח לי הודעה בחזרה. נעלתי את הדלת ועליתי למעלה, לחדר. סידרתי את הדברים שלי במקומם, התקשרתי לבן ופרקתי בפלאפון הכל.
"אולי אתם לא מנד טו בי" הוא אמר לי.
"אתה יודע שאני לא מאמינה בשטויות של נועדו להיות ביחד" אמרתי.
"אבל תחשבי על זה, כל זוג מוצלח הוא סוג של מנד טו בי... לדוגמא ההורים שלך" הוא אמר.
"ההורים שלי אבל הם לא מנד טו בי! אתה לא קולט שאמא שלי מתה?! אם היא לא היתה מתה אז אולי" אמרתי בעצבים.

"הבנתי. מצטער" הוא אמר בשקט.
"מה עם סאם? עדיין לא ענה?" הוא שאל לפתע.
"עוד לא. בטח אין לו אפשרויות לביקורים" אמרתי בזילזול.

בדיוק כשאמרתי את זה קיבלתי הודעה.

דיברתי עם המדריכה, להיות שעות הביקורים נגמרו אבל אם תרצי את יכולה לבוא מחר עד השעה 16:00

אבי שלח לי.
"אני מבין שיש ביקורים" בן אמר ושמעתי את החיוך.
"כן מחר" אמרתי ונשמתי מעט לרווחה.

סיימתי לדבר ובדיוק הסתכלתי בחלון וראיתי שניקולס יוצא מביתו ומסתכל שאף אחד לא רואה. אין לי עצבים לאידיוט הזה.