That's What Makes a Good Story

פרק 20: "כיתה"

הלכתי בחושך לבדי ופתאום 2 ידיים חזקות, שריריות וגדולות תפסו והשתיקו אותי.
"זוכרת? זה אני. דילינג'ר" אותו הבחור שהיה אצלי באמבטיה אמרתי לי באוזן. כל גופי התמלא בפחד. אני נחטפת?
הוא הכניס אותי לרכב, כמובן שניסיתי להתנגד אך לא הצלחתי.
"תצטרכי להרדם עד שנגיע" הוא אמר כשהוא הצליח להכניס אותי לרכב ושם לי בד על האף והפה והבנתי שיש שם חומר הרדמה כנראה.

התעוררתי בבהלה והתנשמתי. ג'יזס. למה כל מה שיכול לקרות, קורה לי?! למה?!

לא ישנתי כל הלילה מלבד הסיוט הקטן שהיה לי. התקשרתי לקאיה ב4 לפנות בוקר.
"מה עובר עליך! אני אמורה לקום עוד שעה וחצי!" היא צעקה עלי.
"סורי סיס.. אני חייבת אותך..." אמרתי וניסיתי שהיא לא תשמע שאני במצוקה.
"מה קרה סיס? זה ממש דחוף?" היא שאלה בקול רגוע.
"אני חייבת לצאת לסיבוב. יש מצב שנצא עוד שעה? שאלתי.
"חצי שעה אני אצלך" היא אמרה וניתקה.

התלבשתי חם כי ידעתי שעכשיו היא השעה הכי קרה כי זו השעה שהירח והכוכבים הם נעלמים והזריחה עדיין לא מתחילה לעלות. חשוך רצח בחוץ. אירגנתי תיק, התאפרתי כמו בכל בוקר וירדתי למטה וחיכיתי לקאיה בשער לאחר שנעלתי את הדלת.

עברה חצי שעה מאז שהתקשרתי. קאיה באה והתנשמה מעט. גם היא היתה כבר מאורגנת ללימודים עם התיק.
"אני צריכה אותך.." אמרתי והיא חיבקה אותי.
"בואי נצא להליכה ואז נחזור, נשתה קפה ונלך לבית ספר" היא אמרה.

התחלתי ללכת לכיוון רנדומלי.
"מה קרה שהערת אותי בפאקינג 4 לפנות בוקר?" היא שאלה.
"אני וניקולס נפרדנו" אמרתי ונשמתי עמוק.
"אתם מה?!" היא צעקה. נראה לי שכל הרחוב שמע את הצעקה. כנראה שרק נדמה לי.
"נפרדנו... אני אוהבת אותו אבל זה מסכן את שנינו..." אמרתי בשקט.
"מה מסכן, מה אוהבת אותו, מה נפרדתם! את מדברת בחצאי משפטים. ספרי לי הכל" היא ביקשה.

"אני לא יכולה לספר לך מה קרה אבל אני צריכה להתרחק ניקולס אחרת יפגעו בשנינו" אמרתי לה.
"את יודעת שאף אחד לא יכול על ניקולס..." היא אמרה בשקט.
"זה שונה הפעם" אמרתי.
"מה זה שונה מהקטע הרגיל?" היא שאלה.

"שעכשיו היה לי סיוט שאני נחטפת" אמרתי ונשמתי עמוק.
"מה? למה לא אמרת לי בפלאפון?!" היא שאלה בלחץ.
"הייתי צריכה פשוט חיבוק ולהרגע" אמרתי.
"אני מודיעה לך: אני וקאי נעשה הכל כדי שלא תפרדו" היא אמרה.
"אתם לא יכולים לדאוג לזה שלי ולניקולס תהיה שמירה 24/7!" אמרתי.