That's What Makes a Good Story

פרק 66: ״אושר בצורת דמעה״

בכיתי על המכתב. לא האמנתי שהוא באמת יקריב את עצמו בשבילי. למה הוא חשב שאני רוצה שהוא יקריב את עצמו בשבילי? הייתי מעדיפה שישתמש בכסף שיש לו מאשר בשבבון הקטן והמסוכן הזה.
לעזאזל איתך ניקולס!
לא מאמינה שהוא באמת חושב שאני רוצה שהוא יקריב את עצמו עבורי...

״לורן... אני יודעת שזה לא הזמן אבל... הוא ביקש ממני להעביר לך שהוא שומר עליך כל הזמן גם כשאת לא רואה...״ קאיה נכנסה וחיבקה אותי בעדינות.
״אם היה לו כל כך חשוב לנטוש אותי אני אעשה הכל כדי להוכיח לו שאני לא צריכה אותו״ אמרתי בזעם וראיתי את מבט הבהלה של קאיה.
״ל-למה את מתכוונת?״ היא שאלה מעט בגמגום.
״הרופא אמר שזה יהיה נס שאני ארקוד שבוע הבא במופע סיום? אני אקח את הנס הזה לידיים ואעשה אותו״ אמרתי בקביעה.

״לורן את תפגעי בעצמך״ היא אמרה בקול דואג, אחרי הכל היא כמו אחותי. ברור שהיא תדאג.
״קאיה זה או עכשיו להלחם על הדבר היחיד שנשאר לי, או להתמרמר כל חיי על האידיוט הזה״ אמרתי והיא הנהנה בשקט ויצאה.
לא ראיתי כלום בעיניים מלבד מטרה ששמה מופע הסיום.

***

״סבטלנה נו פליז! אני חייבת להופיע!״ התחננתי למורה לבלט שהעמידה את כל המופע במקומו.
״אני לא לוקחת את הסיכון שיקרה לך משהו״ היא אמרה במבטא רוסי כבד וקשוח. איזו פרה... אפילו שור לא יזיז אותה.
״אם את לא תעזרי לי אני אעשה זאת בעצמי״ אמרתי באיום.
״זה לא ישנה את העובדה שאני לא אעלה אותך למופע סיום״ היא אמרה והאמירה הזו שלה גרמה לי להרגיש סכין בלב. יש סיכוי שהמטרה שלי תתנפץ?

הלכתי מאולם האימונים עם הקביים לכיוון המעונות. יש לי בסך הכל נקע, למה שאני לא אחלים עד המופע...
״תפסיקי להיות עקשנית״ זואי אמרה כשנעמדתי זמן רב בכניסה לחדר שלנו.
״מה?״ שאלתי וראיתי שהיא ראתה שבהיתי במשהו רנדומלי כבר די הרבה זמן.
״אני יודעת שאת רוצה להופיע אבל זה יזיק רק לך״ היא אמרה וחיבקה אותי.

״אם זה לא יהיה המופע, אני אצטרך להסיר את הקעקוע המשותף שלי ושל ניקולס״ אמרתי והיא הביטה בי כאילו אמרתי שרצחתי אותו. ובכל זאת, אני מרגישה שבאמת הוא מת באשמתי.
״את יודעת מה הסתבך בניתוח שלו?״ שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה.
״מצטערת...״ היא אמרה בעצב. הוא כתב שזה ניתוח שהסיכויים שלו לשרוד הם 90%, אז מה כבר קרה שזה הסתבך..?

״יש לנו עוד שעה מבחן, בואי נתארגן, תני את המקסימום שלך ואחרי זה נחשוב לגבי המופע״ זואי ניסתה לעלות חיוך על פניי כמובן שללא הצלחה.
אכלתי 2-3 עוגיות עם קפה, סידרתי את שיערי וגולגול מרושל ושמתי 2 טיפות עיניים להרגעה על מנת שלא יראו כמה הן אדומות ונפוחות מהעייפות ומהדמעות של הלילה.

ירדנו יחד למבחן וידעתי שזה המבחן האחרון שאני צריכה לתת את כל כולי.

חזרתי מהמבחן בעצב מוחלט וכמובן שזואי הלכה לחזרות בלעדיי, הרי סבטלנה לא רוצה אותי. הוצאתי את הנעלי פוינט מהתיק שלי ונעלתי אותן. אני רוצה להרגיש שאני יכולה לעשות משהו.
ניסיתי לעשות חימום למפרקי הרגל, וזה היה קשה, אך הצלחתי. התחלתי לנסות לעמוד על קצות האצבעות יחד עם הקביים.
״משוגעת רדי עכשיו מקצות האצבעות! את רוצה יותר נזק!״ קאיה שאלה בכעס.
״מאיפה צצת לעזאזל!״ צעקתי בבהלה ונפלתי למיטה.