השיעור נגמר ונאלצתי להסתכן וללכת ללוקר. פתחתי את הלוקר והוצאתי ממנו אזרחות ומתמטיקה.
"לורן סוף סוף! לא ידעתי מה לחשוב כי לא ראיתי אותך יום שלם!" שמעתי את ניקולס.
"תתרחק" אמרתי בזמן שסגרתי את הלוקר.
הוא הצמיד אותי חזק ללוקרים.
"ניקולס עזוב אותי" אמרתי והתחלתי להלחץ.
"תני לי לדבר איתך ואני עוזב אותך. אין לי אינטרס להכאיב" הוא אמר.
"תן לי ללכת! בבקשה" התחננתי. ניסיתי להאבק בו אך לא הצלחתי.
"אני מאחרת לשיעור נו!" אמרתי.
"תני לי להחזיר אותך היום הביתה אני חייבת לדבר איתך" הוא אמר אבל התעלמתי ממנו והמשכתי להאבק בו עד שאזלו כוחותיי.
"ניקולס.. כואב לי... בבקשה תן לי ללכת" אמרתי כשמפרקיי החלו לכאוב יותר מההצמדה ללוקרים ונהיה לי קשה יותר לנשום.
"רק תגידי כן ואני משחרר אותך" ראיתי בפניו את ההתחננות.
"אני לא נושמת..." אמרתי והוא שיחרר אותי והתרסקתי לרצפה. ניסיתי להחזיר לעצמי את הנשימה.
הוא היה נראה לא פחות מפוחד ולחוץ ממני.
הלכתי לשיעור. התנצלתי בפני המורה שאיחרתי ונכנסתי בשקט. לא הייתי מסוגלת עכשיו ללמוד. אני באמת האמנתי שניקולס יהרוג אותי... שהוא יפגע בי... אני באמת פחדתי שהוא יפגע בי...
היום סוף סוף נגמר והלכתי במהירות הביתה מתחמקת מניקולס. רצתי בזריזות הביתה ומוצאת את עצמי מנקה אחרי אבי שוב את הבית. כמו בכל יום מחדש.
נשכבתי על הספה ובהיתי בתקרה. לפתע נשמעו שלוש דפיקות בדלת ותהיתי מי זה כבר יכול להיות.
"פאק" אמרתי וקפאתי כאשר ראיתי שזה ניקולס. יכולתי לראות על העיניים שלו שהוא מפוחד למרות שהוא ניסה להראות אדיש.
"היי" אמרתי לאחר מספר דקות. הוא לא ענה.
"אמא שלי צריכה סוכר..." הוא אמר בשקט. לא ציפיתי שהוא ידבר איתי אחרי מה שקרה בבית ספר.
"כן, כבר אני אביא" אמרתי. נכנסתי למטבח והוצאתי חבילה מהארון העליון.
"ניקולס לא צריך! מצאתי 2 קילו!" שמעתי קול של אישה מהצד השני של הכביש.
"טוב ביי..." הוא אמר. התיישבתי על הרצפה. זה היה מביך...
***
עבר שבוע. אני וניקולס עדיין לא דיברנו.
"דרק, היום אתה בא אלי היום, כן?" שאלתי.
"כן. העבודה ליום שישי אבל כדאי שנעשה אותה טוב" הוא אמר בקריצה.
היום לימודים נגמר ודרק הלך איתי לבית.
"אל תתרגש ממה שהולך אצלי בסלון פשוט אבא שלי ישב אתמול עם חברים שלו..." שיקרתי. לא צריך שישאל מה באמת היה.
"אל תדאגי. אני רגוע עם בלגן" הוא אמר והניח על כתפי את היד. אני מניחה בקטע חברי?
הגענו הביתה ועלינו לחדרי. הדלקתי את המחשב ופתחתי את הספרים על מנת שנוכל להתחיל לעשות את העבודה.
"חכי את לא רוצה לנוח טיפה?" הוא שאל.
"אני מתה לנוח אבל צריך לעשות את העבודה..." אמרתי.
"נו בואי קצת" הוא ביקש.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
