"את יפה יותר בלי איפור" שמעתי את ניקולס מאחוריי.
"ניקולס... אתה מוכרח להפסיק לשגע לי את הראש בכל פעם שאתה רק מתקרב" אמרתי בשקט ונשכתי את שפתי התחתונה.
"אני מכור אליך. ואנחנו לא נתראה הרבה אם בכלל. אנחנו גם בעתיד כנראה לא נהיה ביחד..." הוא אמר וזה קרע לי את הלב.
"אני מצטערת..." אמרתי בקול שקט ורועד.
"רציתי רק לאחל לך בהצלחה ושאם תצטרכי אני תמיד פה בשבילך" הוא אמר וחיבק אותי.
"ניק.." אמרתי והחזקתי את דמעותיי. אני שונאת אותו. כמובן שלא יותר משאני אוהבת אותו.
"אני לא צריך שתגידי משהו, אני נותן לך בסך הכל מתנה שאני רוצה שתפתחי בקולג' " הוא אמר.
"תמיד תשאר בי פיסה קטנה של אהבה אליך" אמרתי ונישקתי את לחיו והסתובבתי.
"תבטיחי לי רק שתשמרי על עצמך" הוא אמר והנהנתי.
הוא הניח בידיי קופסא די גדולה ונשיקה על ראשי ויצאה. הקופסא היתה עטופה בעטיפת מארבל ועטופה בסרט שחור עם פפיון. זה נראה יפייפה ואני מוכרחה להודות שזה מסקרן מה הוא הביא לי.
הכנסתי את זה לתיק, הורדתי את הדברים האחרונים לרכב ונשמתי עמוק. החל מהיום, אני לא גרה יותר בבית. אני לא רואה יותר קאיה, ולא אף אחד מהחבורה. היחיד שאני אראה זה את ג'ון שהתקבל ללימודי משחק בג'וליארד.
"לורן? הכל בסדר?" אייבי שאלה אותי.
"אני לא רוצה לעזוב" אמרתי והבטתי לכיוון הכביש הראשי.
"את תתרגלי מהר. זה בסך הכל 4 שנים" היא אמרה. בסך הכל 4 שנים...
"אני וניקולס נפרדנו, אני לא יודעת איך אסתדר שם לבד" אמרתי.
"כל דבר שתצטרכי- תתקשרי אלי, לאביך, לקאיה או כל אחד אחר. סקייפ, שיחת טלפון... כל דבר. אנחנו נדע לעזור ולענות לך כשתצטרכי אותנו" אייבי אמרה וחיבקה אותי.
"תודה על הכל" אמרתי וחיבקתי אותה חזרה.
"אני אפרד מאבא וניקולס ואסע להפרד מקאיה" אמרתי בחיוך.
"אם תצטרכי עזרה כלכלית או משהו אל תהססי" היא אמרה בחיוך.
"אבוש... אני נוסעת" אמרתי.
"בהצלחה יפה שלי. תתקשר ברגע שאת מגיעה ומתמקמת בקולג'" הוא ביקש והנהנתי.
"ניקולס.. בהצלחה" אמרתי וחיבקתי אותו, חיבוק אחרון.
"בהצלחה גם לך קטנטונת" הוא אמר וחיבק אותי.
נסעתי לקאיה ונכנסתי אליה.
"את צריכה הסעה?" שאלתי.
"לא זה בסדר, קאי מסיע אותי" היא אמרה ונכנסתי.
"אם תצטרכי טרמפ את יודעת שאני אסיע אותך" אמרתי. קאיה הולכת עם קאי ללמוד באוניברסיטת ניו יורק רפואה וקאי משפטים. זוג מושלם. הרבה כסף.
"אני אשאל רגע את קאי" היא אמרה והוציאה את הפלאפון.
"בייב, אתה מסיע אותי לאוניברסיטה? אם כן, יוצאים עוד חצי שעה?" היא שאלה.
"אתה מתעכב? אז אני אסע עם לורן, בסדר? חבל שאני אעכב אותך עם המזוודות" היא אמרה. חייכתי.
"זה אומר שאת נוסעת איתי?" שאלתי והיא הנהנה בחיוך.
"נעמיס את המזוודות וניסע?" היא שאלה והנהנתי.
העמסנו את התיקים והמזוודות ונסענו לבית קפה האהוב עלינו.
"קפה ומאפה לדרך?" היא שאלה והנהנתי. נשארתי לשבת ברכב וכעבור כמה דקות היא יצאה עם מחזיק כוסות ו2 שקיות.
"טוב סיס, נתחיל בנסיעה?" היא שאלה וחייכתי.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
