נקודת מבט של ניקולס:
שבוע לאחר מכן:
כבר שבוע שאני רואה את לורן וקאי בית בבית ספר ואני מתחרפן. כנראה שאני לא מכיר טוב את לורן אם חשבתי שהיא משקרת.
"אחי תרגיע. די, היא הפסידה אותך וקאי בהפסיד את כולנו. שילמדו להסתדר לבד" ג'ונתן אמר. ראיתי שקאי ולורן יושבים בשולחן מבודד מכולם בקפיטריה והם ניסו להעלם. אני מכיר את קאי מספיק טוב כדי לדעת שמשהו לא קשור.
לורן הנהנה עם הראש, נשמה נשימה עמוקה וקמה לשולחן של הבנות.
"מה אתה עדיין עוקב אחריה?!" אית'ן שאל בעצבים והתעלמתי.
"את באמת חושבת שמעניין אותי שאת רוצה לדבר איתי! עופי מפה!" קאיה צעקה, נראה לי שכל הקפיטריה שמעה את הצעקה המטורפת של קאיה.
שלחתי הודעה זריזה לקאיה שנפגש עוד 5 דקות במחששה.
"אני הולך לעשן, אחזור עוד אחר כך" אמרתי.
יצאתי למחששה וחיכיתי לקאיה.
"מה לורן וקאי רצו ממך?" שאלתי כשהיא הגיעה.
"לורן רצתה לדבר איתי. אין לי עצבים אליה" היא אמרה ויכולתי לראות איך הדם שלה עולה למוח.
"תבררי מה הם רצו ממך, אבל בשקט, בלי שמישהו מהחבורה שלי ידע או מהחבורה שלך" אמרתי.
"אין סיכוי!" היא צעקה והצמדתי אותה לקיר.
"אני לא ביקשתי. אני הצבתי עובדה" אמרתי וראיתי איך עיניה מתמלאות בפחד.
"אני עכשיו מבינה למה לורן בגדה בך" היא ירקה לאוויר והלכה.
לורן היא לא אחת שתבגוד. היא טובה מדי כדי לבגוד עם מישהו אחר.
הלכתי חזרה לקפיטריה ולא זיהיתי את קאיה, לורן וקאי בקפיטריה. ידעתי שקאיה היא לא מהאלה שיתעסקו איתי.
נשמע הצילצול לשיעור ואף אחד משלושתם לא חזר.
נכנסתי לכיתת ספרות וחיכיתי שלורן תבוא. היא נכנסה ביחד עם המורה והתיישבה במקום הקבוע-מאחורה.
"היום נמשיך לנתח קטעים מהיצירה של שיקספיר" המורה התחיל בשיעור ואני רק כתבתי במחברת כל דבר שעלה לי לראש על קאי ולורן.
יצאתי מהשיעור ראשון בצילצול וחיכיתי ללורן בחוץ.
"לורן" אמרתי והיא נבהלה.
"מה... מה אתה רוצה?" היא ניסתה להרגע מהבהלה.
"אני צריך לדבר איתך" אמרתי באדישות שתמיד אפיינה אותי.
"על מה?" היא שאלה בבילבול. לא דיברתי איתה שבוע.
"היה משהו שדילינג'ר אמר לך? כמו בפעם הקודמת?" שאלתי.
"אם היה משהו הייתי מתרחקת ממך ישר ולא אחרי חודש" היא אמרה.
"חכי רגע" אמרתי ותפסתי אותה.
"אני לא מאמין לך שאין לך רגשות אלי, גם אם בחיים לא אמרת אותם" אמרתי.
"תן לי לבהיר לך משהו אחד. אני אוהבת את קאי, אין לי רגשות אליך" היא אמרה והסתכלתי לי בעיניים והלכה.
אני מוכרח להודות שכל מילה שלה היתה כמו סכין בלב.
הוצאתי את הפלאפון והתקשרתי לדילינג'ר.
"משהו דחוף ג'וניור? אני באמצע לטפל בבוגד" שמעתי אותו באותו טון מאיים שתמיד אפיין אותו.
"הצעת לי משימה מזמן ורציתי לשאול האם היא בתוקף" אמרתי באדישות. אין עכשיו את לורן, אין עכשיו את קאי, אין לי את מי לסכן חוץ מאת עצמי.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
