That's What Makes a Good Story

פרק 24: "דיכאון"

נקודת מבט של לורן:

"את בסדר?" קאי שאל. לא ידעתי מה לענות. הייתי כל כך טעונה ברגשות, בפחדים...
"למה ניק לא הגיע?" שאלתי. זה כנראה הדבר היחיד שעניין אותי כרגע. למה דווקא קאי ולא ניקולס.
"אני והבנים לא הרשנו לו לבוא. ידענו שדילינג'ר רוצה אותו ושהוא ניסה ככה למשוך אותו בזה שהוא חטף אותך" הוא הסביר.

הסתכלתי לכיוון החלון. היה רק חושך והאור היחיד שהיה הוא פנסי הרחוב שהיו בצדדי הכביש.
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי בהיסוס.
"בנתיים לאית'ן וג'ונתן" הוא הודיע ולא הוריד את עיניו מהכביש.

כל הגוף כאב לי. הרגשתי כל כך חלשה שהייתי בטוחה שאני אתעלף עוד רגע.
"תאכלי משהו..." הוא ביקש והושיט לי במהירות שקית.
"תעצור בצד" ביקשתי בלחץ.
הוא עצר בצד אחרי כמה עשרות מטרים ויצאתי מהירות מהרכב והתרסקתי על הרצפה והקאתי.
"אני אביא לך מים" הוא אמר.

הרגשתי שאם אני באמת אקיא אז הקיבה שלי תצא כבר החוצה.
"קחי" קאי הושיט לי בקבוק מים. כמה זמן  לא שתיתי...
"הוא נתן לך לאכול ולשתות בכלל?!?" הוא שאל בלחץ לגבי המראה שלי.

"כוס מים פעם ביומיים ובבוקר הוא היה נותן לי חצי פרוסת לחם" אמרתי והרגשתי סחרחורת.
"את זוכרת מה קרה בכלל?" הוא שאל.
"לצערי כל פרט ופרט" אמרתי והדמעות החלו לזרום מעיניי.

התיישבתי על הכביש והיה לי ממש לא נעים שקאי רואה אותי ככה.
"ישנת בימים האלה?" הוא שאל והתכופף אלי.
"תגדיר לישון..." אמרתי. ניסיתי לעכל את העובדה שאני וקאי נפגע בניקולס ובקאיה... האנשים הכי קרובים לשנינו.
"מה יהיה עם המשימה?" שאלתי.
"אנחנו נסתדר איכשהו" הוא אמר והעביר את אצבעותיו בשיערי.
"אין מצב שניסע לבית?" שאלתי.

"ניקולס וקאיה ממש רוצים לראות אותך" הוא אמר והסתכלתי בעיניו. יכולתי לראות את העיניים של קאיה בעיניו בגלל הצבע הכחול העמוק שהיה לשניהם.

נכנסנו לרכב וקאי חיכה שאני אוכל מאפה קטן. אכלתי בביסים קטנים.
"מצטער אני חייב לענות" הוא אמר ויצא מהרכב והתחיל לדבר בפלאפון.
היה לי קר. ברמה שאני לא יכולה אפילו לתאר כמה קר היה לי.
"זה היה ניקולס. הודעתי לו שאנחנו בדרך" קאי אמר ונכנס והתניע את הרכב.

התחלנו לנסוע ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות כשאני אפגוש את ניקולס. אחרי הכל, הוא נגע בתחת למישהי לפני שנעלמתי. טוב לא נתתי לו להסביר מה היה שם.
"איך נשכנע אותם אבל שאנחנו זוג? אתה יודע שניקולס מזהה שקרים במיוחד שלי" אמרתי.
"אל תדאגי, נמצא דרך" קאי אמר.

***

נשארה לנו כחצי שעה עד שנגיע והרגשתי חלשה יותר ויותר מרגע לרגע. רק רציתי לבוא הביתה, להרדם תחת זרועותיו של ניקולס בידיעה שהוא ישמור עלי.

חמישה ימים קודם לכן:

הוא זרק אותי בחלק האחורי של הרכב כשידיי קשורות בחוזקה ופי סתום על ידי בד שאין לי את האפשרות לירוק אותו. כל מה שעשיתי היה לבכות.
"שמור עליה שלא תעשה שטויות" שמעתי את קולו של דילינג'ר וכעבור רגע הוא התקרב מהוציא את הפלאפון שהחבאתי בחזיה.
"חשבת שאני לא אגלה..." הוא אמר וסטר לי.